שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    "דיוויד בואי - ביוגרפיה": שמחה מהולה בעצב

    מצד אחד, יש לשבח את היוזמה לתרגם לעברית ספר רוק עדכני. מצד שני, חבל שבחרו בביוגרפיה הטרחנית על דיוויד בואי שכתב מארק ספיץ. אילת יגיל ממליצה להמיר את קריאת הטקסט וקומץ התמונות בשחור לבן בצפייה מענגת בבואי הצבעוני. ביקורת

    נתחיל דווקא בשבח: תרגום ספרי רוק לעברית הוא לא דבר מובן מאליו, בטח שלא בתקופה האחרונה. לכן משמח מאוד ש"מודן" הרימו את הכפפה ותרגמו את "דיוויד בואי - ביוגרפיה", ועוד בזמן אמת יחסית לספר: שנה לאחר שראה אור. מעריציו הישראליים של בואי, שלא היה להם הכוח לצלוח ביוגרפיות קודמות, כמו "Alias: David Bowie" המוצלח של פיטר ולני גילמן, בשפת המקור, ודאי שמחים על התוספת.


    בואי. הידעתם שהרטיב ביום הראשון בגן הילדים? (צילומים: Gettyimages)

     

    הבעיה בספר נחלקת לשתיים: עניין מינורי (התרגום) ואחד גדול יותר (הספר עצמו). נתחיל בזה האחרון: מארק ספיץ - אין להתבלבל עם השחיין האולימפי באותו השם - מעריץ את בואי. בבואו לכתיבת הביוגרפיה, כנראה בהחלטה פוסט-מודרנית מודעת, החליט לשלב בספר תיעוד מפורט-עד-אימה של תולדות חייו של אליל הפופ (הידעתם? דיוויד עשה במכנסיים ביום הראשון של הגן); ביקורת מוזיקלית, מוצלחת לעתים, של אלבומיו; קטעי זיכרונות מיומנו האישי של הסופר וכן עלייה לרגל למקומות בהם העביר בואי את ילדותו כדי לתאר איך הם נראים כיום - תיאור שמעלה באוב את צליינות הפופ הנלעגת (עלייה לרגל לשירותים ציבוריים) שהיטיב ניק הורנבי לתאר בספרו האחרון "ג'ולייט - הגרסה העירומה".

     

    מופרך אך מעניין

    התוצאה היא ספר עב כרס, שבו העניין מתחיל בערך בעמוד 150. ספיץ מנסה להשליך מאותם יסודות ביוגרפיים שליקט בדקדקנות אל עשייתו המוזיקלית של בואי. לעתים זה מוצדק - אין ספק שהקשר בין בואי לטרי ברנס, אחיו-למחצה שלקה בנפשו, היה בעל השפעה רבה על שיריו של האמן, ובעיקר על האלבום The Man Who Sold The World.

     

    לעתים זה פשוט מופרך - לראייה, ההשערה שבגלל שבואי גדל בסמוך לפאב שכונתי ושמע מחדרו שברי פטפוטים של יושבי הפאב, הוא היטיב לשלב בין רסיסי השפעות וסגנונות ביצירתו. א-הא, ברור. בנוסף, סבלנותו של ספיץ אינסופית, של הקורא מעט פחות: כשהסופר מתאר את כניסתו לאופנה של ז'אנר מוזיקלי חדש, הוא נוטל לעצמו שניים-שלושה דפים של אקספוזיציה עד שהוא קושר את הסגנון לבואי עצמו.


    דיוויד ואנג'י בואי. קשקשה על כך שתפסה אותו במיטה עם מיק ג'אגר 

     

    ולגבי הנושא הקטן יותר: בעולם אידיאלי, המתרגם יהיה מישהו ששולט באנגלית, בקי ברוק

    ויודע שמות של להקות ותעתיקים של אנשים בעלי חשיבות. המתרגמת דורית בריל-פולק רוב הזמן עומדת יפה במשימה, אך כשהיא נופלת, זה לא נעים: בתעתיק שם הבסיסטית של בואי, גייל אן דורסי (שתופיע בפסטיבל הג'אז באילת בשבוע הבא), או של הסופרת והמסאית הנודעת קמיל פאליה, בשמות הלהקות "הסמיתס" ו"הרמנז הרמיטס" או בשם הלהיט "Bang A Gong" של טי-רקס. בנוסף, אביו של טרי ברנס היה ברמן ולא "שוער בבר". נוקדנות? אולי. אבל כשמדובר בעבודה קפדנית כל כך במקור, ראוי מן הסתם להיות דקדקנים גם בהעברת המידע.

     

    לסיכום: אם סיפור חייו של בואי חדש לכם, אם אתם עדיין מאמינים לכך שאנג'י בואי תפסה אותו במיטה עם מיק ג'אגר (ספיץ טוען שהקשר ביניהם "אפלטוני, כנראה"), אם לא אכפת לכם שאדם כל כך צבעוני ומוזיקלי כמו בואי מונצח ב-470 עמודים מעוטרים רק בקומץ תמונות עגום בשחור לבן, זהו הספר בשבילכם.

     

    דיוויד בואי ב-Storytellers המשובח

     

    אם לא, עזבו אתכם. שימו בפול ווליום את אלבומיו Hunky Dory, זיגי סטארדאסט, Scary Monsters או את ה-DVD שיצר בואי ב-1999 במסגרת Storytellers של VH1 ותיהנו הרבה יותר. לעתים, מרוב פרטים ביוגרפיים מיותרים, שוכחים כמה הבנאדם פשוט מוכשר, ועד שלא ישוב (עברו חמש שנים מאז הופעתו הגדולה האחרונה על במה ושמונה שנים מאז אלבום האולפן האחרון שהוציא), נמשיך להתגעגע.

     

     "דיוויד בואי - ביוגרפיה", מאת מארק ספיץ. תרגום: דורית בריל-פולק. הוצאת מודן, 470 עמ'.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "דיוויד בואי - ביוגרפיה". האישיות הצבעונית מצטמצמת לקומץ תמונות בשחור לבן
    עטיפת הספר
    לאתר ההטבות
    מומלצים