דוקטור, מה קורה בגוף כשאנחנו פוחדים?
הפחד אוחז בכל אחד מאיתנו, ובימים כאלו, של איומים בטחוניים, הוא מתעצם. מה גורם לנו לפחד, איזה מנגנון בגוף יוצר את בפחד ולמה בכלל צריך את זה? אתם שאלתם - הדוקטור שלנו משיב
הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. רפלקס הפחד מודגם היטב על התינוק כאחד מהרפלקסים המולדים. התחושה הזו נשמרת ומתעצמת גם במהלך החיים. כן, חלקנו נבעתים על נקלה, אחרים לא ממש מתרגשים. אז מה יוצר את אותו פחד, למה אנחנו צריכים אותו ואילו סערות מתחוללות בגוף בזמן הפחד?
אתם שאלתם - הדוקטור השיב:
מי שפוחד - שורד
למעשה, ללא הפחד לא יכולנו לשרוד לאורך זמן. בלעדיו היינו צועדים אל תוך כביש סואן, עושים סקס מזדמן ללא אמצעי מניעה או שוחים בין כרישים. הפחד, כמו שאתם וודאי מבינים, נחוץ לא רק כדי לצרוח בסרט בלהות - הוא נחוץ להישרדות בני האדם והחיות. במהלך האבולוציה אלה שפחדו מהדברים הנכונים היו גם אלו שהצליחו לשרוד.אז איך מתחיל הפחד? במוח, כמובן. מרגע שנקלט האיום באמצעות החושים הוא עובר דרך מרכזים שונים במוח ויוצר שרשרת של תגובות אותן אנו חשים במהלכו. תגובת הפחד פועלת בשני נתיבים מוחיים: הנתיב המהיר, הגורם לתגובה מיידית, והנתיב האיטי, האורך זמן רב יותר. שני הנתיבים פועלים בו זמנית, מיד עם קליטת הגורם המאיים לכאורה.
המטרה של הנתיב המהיר היא לגרום לגוף לפעול מיידית ו"לא לקחת סיכונים". כך, למשל, אם פיצוץ נשמע בדרום הארץ, גם אם לא הוקדמה לו אזעקה, התגובה המיידית היא בריחה מחשש לנפילת טיל. בדרך זו הגוף פועל מיידית כדי להתגונן, ושואל את השאלות אחר כך. בנתיב המהיר מתחילים לפעול שלושה אברונים מוחיים: תלמוס, אמיגדלה (בלוטת השקד) והיפותלמוס.
עם הישמע רחש הסכנה (במקרה שלנו הפיצוץ) המוח שולח מידע אל אברון מוחי הקרוי תלמוס. בנקודה זו התלמוס אינו יודע האם האותות שקיבל הם אותות סכנה או לא, אולם מאחר שהם עלולים להיות הוא מעביר את המידע לאברון אחר, הקרוי אמיגדלה, אשר פועל מיד כדי להגן עלינו. האמיגדלה (בלוטת השקד) מעבירה לאברון מוחי שלישי, ההיפותלמוס, מסר: פעל מיד, הילחם או ברח. מיד נחזור לסיסמה החשובה הזו, הילחם או ברח, של המוח.
מנגנון "הילחם או ברח"
בנתיב האיטי פועל המוח בשיקול דעת. בזמן שהנתיב המהיר פעל מיידית, רק כדי להגן עלינו, ליתר בטחון, מסכנה, גם אם היא אינה באמת קיימת, הרי שהנתיב האיטי שוקל את כל האופציות: האם זהו אכן פיצוץ של טיל או קול אחר והאם יש צורך לנקוט בפעולות נוספות?
בחזרה לנתיב המהיר, שהפעיל את מנגנון ה"הילחם או ברח". כפי שהזכרנו קודם לכן, התלמוס הפעיל את האמיגדלה שהפעילה את ההיפותלמוס. זה האחרון הפעיל שתי מערכות: את מערכת העצבים הסימפתטית ואת מערכת יותרת הכליה. שתי מערכות אלה יוצרות את אפקט ה"הילחם או ברח".
כשההיפותלמוס מורה למערכת העצבים הסימפתטית "להעביר הילוך", התוצאה הכוללת היא האצת פעילויות בגוף, פשוט כדי לפעול מהר ובאופן מיידי. כך הגוף הופך עירני מאוד. המערכת הסימפתטית שולחת אותות חשמליים לבלוטות שונות בגוף ולשרירים רבים ופוקחת על ליבת בלוטות האדרנל שמעל הכליות לשחרר אדרנלין (אפינפרין) ונוראדרנלין (נוראפינפרין) לזרם הדם. אלו שני הורמוני לחץ הגורמים לשינויים רבים בגוף, ובהם האצת קצב הלב והעלאת לחץ הדם.
באותו זמן ההיפותלמוס גורם לשחרור של ההורמון ACTH. הורמון זה יוצא לזרם הדם, מגיע אל ליבת בלוטת יותרת הכליה ומפעיל 30 הורמונים הממתינים להתמודד עם האיום.
זרם הדם כעת מוצף במגוון כימיקלים, מעבירים עצביים והורמונים שונים, בהם אדרנלין ונוראדרנלין. כל אלה גורמים לפעולות הבאות:
- קצב הלב עולה: בכך הוא מאפשר הזרמת דם עם חמצן לאיברי הגוף החיוניים למלחמה או לבריחה מהגורם המפחיד.
- לחץ הדם עולה: כך מתאפשרת זרימת דם מוגברת לאיברי הגוף.
- האישונים מורחבים: כך חודרות יותר קרני אור אל הרשתית, שמבחינה טוב יותר בפרטים שמסביב.
- הורידים בעור מתכווצים: כך נמנע "בזבוז" של זרימת דם לאיזורים פחות חיוניים ויש יותר זרימת דם לאיזורים חשובים יותר, כמו המוח. לפיכך בעת הפחד ישנה תחושת צמרמורת וקור, משום שפחות דם חם זורם אל העור.
- רמת הגלוקוז בדם עולה: כך ישנה זמינות גבוהה של פחמימות לצורך ההוצאה האנרגטית של הגוף.
- השרירים מתכווצים: בכך הם מוכנים לפעילות גופנית. גם השרירים
הזעירים המחוברים לשערות מתכווצים כתוצאה מכך, מה שגורם לשערות לסמור.
- שרירים חלקים נרפים: מדובר בשרירים פנימיים שונים. בכך מתאפשר ליותר חמצן להגיע לאיברים חיוניים, כמו לריאות.
- מערכות לא דחופות משתתקות: כך למשל, מערכת העיכול עוברת מעין "הדממה" כדי לשמור אנרגיה למערכות חשובות יותר.
- המוח מתקשה לבצע משימות קטנות ועדינות: בעת פחד המוח מתמקד רק ב"תמונה הרחבה" כדי לקבוע מהיכן מגיע האיום וכיצד להתמודד איתו, ולכן קשה להתרכז במשימות שונות.
כל תגובות הפחד הללו נועדו לסייע לנו לשרוד במצבים מסוכנים תחת אותה סיסמה: הילחם או ברח. בדרך זו הגוף יכול להיאבק בגורם המאיים או לברוח. אז בפעם הבאה שהפחד תוקף אתכם תנו לגוף לעשות את שלו לפרק זמן מסויים. הוא כנראה יודע טוב מאוד מה טוב בשבילכם.
יש לכם עוד שאלות על בעיות ומצבים רפואיים? כתבו לנו והדוקטור ישיב
לפנייה לכתב/ת 
