חמאם זה כיף
בין טורקיה לרוסיה, בלואר איסט סייד, מחכה ענק אחד במגבת שמוכן להרביץ עם ענף של אקליפטוס
אף פעם לא התחברתי יותר מידי לעינוגי הגוף. זאת אומרת, בגיל 13 בערך גיליתי את מה שכל נער מגלה על עינוגים, אבל מלבד זה אין הרבה דברים שעושים לי נעים. קצת אירוני בעיקר בהתחשב בעובדה ששלומית פיזיותרפיסטית שליטרלי מתחננת להביא לי מסג', ולא משנה מאיזה עדה. כן, כן, אני חי עם בחורה שתעשה הכל בשביל לתת לי עיסוי שמנים ארומטי ופשוט לא בא לי על זה. כמה שנים יושבים על זה? אבל מה אני יכול לעשות שנורא מביך אותי מסג' ועוד יותר מוזר אם מישהו שאני לא מכיר לוחץ לי על הצ'אקרות. תמיד בא לי לשאול את המסוס אם בא לה קצת להתחלף או שאני אכין קפה או משהו כי לא נעים.
זו כנראה הפולניות שמונעת ממני לקבל. נו אתם יודעים איך זה, הרי אין מצב שנותנים לי מסג' בלי לרשום את זה בפנקס. זה חוזר בסיבוב ואתם תראו שיום אחד הפיליפינית הזו תצטרך ממני משהו ותזכיר לי את הטיפול שהיא נתנה לי ב-2008. מי צריך את זה בכלל?
ואז יאלי הזמין אותי לסיבוב במרחצאות הטורקים-רוסיים שבלואר איסט סייד. "הולר, אתה רוצה שהרוסי ירביץ לך בגב עם עלים?" שאל אותי יאלי ואני הסתכלתי עליו המום: "תגיד, יאלי, אתה האמנת שאי פעם בחיים תשאל מישהו שאלה כזו?" ובינתיים הפקדתי את מטלטלי לטובת כספת 54 בכניסה לחמאם.
יאלי כבר חבר מועדון מחזיק כרטיסיה, שלמרבה הצער לא תופסת השבוע. אתם מבינים, הצד הטורקי מסוכסך עם הצד הרוסי ואם קונים כרטיסיה אצל בוריס אי אפשר להשתמש בה אצל מהמט או וואטאבר שלא קוראים לו. אנחנו נכנסים למלתחה, כל אחד חפץ בלוקרו, שם אני עוזב את הג'ינס לטובת מגבת חומה. דמי הכניסה כוללים כפכפים על הבית שמחכים רטובים בתחתית הלוקר. "רגע, יאלי, שמים כפכפים בשביל לא לקבל את הבקטריות של אחרים נכון?". הוא מאשר. "אז כרגע אני פשוט דורך בתוך פסטיבל הבקטריות של הזקן הרוסי שהיה כאן לפני, הא?" אבל החלטתי פשוט לסתום כשראיתי שיאלי לובש גם בגד-ים באדיבות החמאם.
בסוף המדרגות מחכה לנו חלל צפוף בו מסתובבים 542 גברים ושלוש בחורות. אוי לא... רגע... שככה יהיה לי... קבלו תיקון: שתי בחורות. לאורך המסדרון הצר יש כחמש דלתות, וממש כמו ב"עשינו עסק", כל אחת מהדלתות מובילה לחדר אחר, שכל מה שאתה יודע זה שחם בפנים. כמה חם? זה כבר צריך לגלות לבד.
אנחנו שופכים את הכרס אל תוך הסאונה הראשונה, הסטנדרטית, כזו שיש בה קיר מעץ וחם ובוהים בתקרה. מעבירים שיחת סאונה ונמרחים על הספסל. אני מחליט למהר החוצה רגע אחרי שהנשימה שלי נעצרה ל-20 שניות ויאלי גורר אותי לבריכת הקרח. אני מסרב בנימוס בטענה שנותרו לי עוד מספר שנים לפני התקף הלב הראשון.
אחרי הסאונה של המתחילים אני מובל לחדר הטורקי שהוא בעצם כמו החדר הראשון, רק מרגיש שמישהו שכח לכבות את הדוד. אני מחליט להוציא את הצד הטורקי (של אישתי) ומחזיק מעמד דקה וחצי לפני שאני בורח החוצה בדמעות.
טוב, צ'אנס אחרון לחדרון עינויים נוסף בשם אמבטיה רוסית ומשם ישר לאישפוז. אם לא הבנתם עד עכשיו, המוטיב של החום רץ פה חזק, אבל ההבדל המרכזי בסאונה הנ"ל הוא שבמרכזה באר מים קרים, מצוידת בשלושה מיכלי טמבור ריקים.
התיישבתי להנאתי בין חזה שעיר לאשך ונתתי לאדים העולים מן התחתית לקחת אותי לעולם הבא. כל כמה דקות שמתי פעמי לבאר ושפכתי על ראשי דלי מים קרים תוך כדי צעקת "אחחחחחח" גרונית אשר אופיינית לרוסי בגיל שיני הזהב.
והנה בוריס נכנס לחדר, מושך דלי עם סבון כלים וזר ענפי אקליפטוס. אחריו נכנס בחור צעיר ומפוחד. בוריס משכיב אותו על אחד הספסלים ומתחיל להשפריץ עליו מים ולהכות בו אקליפטוס. האקט נראה כמו מכונה אוטומטית לשטיפת מכוניות ולפתע המחשבה שרוסי ירביץ לי עם עלים לא נראית כל כך גרועה. אבל כבר שעתיים בסאונה ולא זכרתי איך קוראים לי. יאלי שלק אותי משם ואמר לי פעם הבאה.
בחזרה בבית אני מספר לשלומית שטעיתי כל השנים האלו ודווקא כל עניין המסג' הזה לא רע בכלל. הילדה קורנת מאושר, "אז סוף סוף תתן לי לעשות לך טיפול?"
"כן חמודה", אני אומר, "רק יש מצב שאת עושה מבטא רוסי וזורקת עלי את העציץ?"
