אסון התאומים: אומץ הלכתי התיר את העגונות

2,998 איש נהרגו במתקפת הטרור הגדולה ביותר בהיסטוריה ב-11 בספטמבר לפני עשור. ההרג הגדול ביותר היה בניו-יורק כשחברי ארגון הטרור אל-קאעידה חטפו שני מטוסים אמריקאים והטיסו אותם לתוך מגדלי התאומים שהיו שוקקי החיים. 2,603 נהרגו אז ועבודת זיהוי הקורבנות נמשכה שלוש שנים וחצי. גם לאחריה, יותר מאלף לא זוהו בוודאות, ו-24 אנשים עדיין מוגדרים נעדרים.

עוד בערוץ יהדות - קראו:

• הרב עובדיה יוסף: הקב"ה מצפצף על טורקיה

• מתנצלי "תג מחיר": יפי נפש עם כיפה

• זה רק אני והשופר שלי/ אברי גלעד, הרב לאו ואחרים
  

11 בספטמבר:

• אובמה בעשור ל-11 בספטמבר: "אנו חזקים יותר היום"
• כך נראה הפיגוע מהחלל
  

במהלך תהליך הזיהוי, פנה הרב מרדכי וויליג, ראש הכולל העליון בישיבה-יוניברסיטי בניו-יורק לרב עובדיה יוסף ולרב זלמן נחמיה גולדברג, חבר בית הדין הגדול לערעורים, בבקשת עזרה. הוא העביר להם תשעה תיקים של גברים יהודים, שככל הנראה היו במגדלים, אולם גופותיהם לא זוהו בוודאות, וסכנת עגינוּת ריחפה מעל נשותיהם. הרב עובדיה יוסף והרב גולדברג התבקשו לעשות ככל שביכולתם כדי למנוע את המצב המשפטי-הלכתי הבעייתי.

שמונה תיקים מתורגמים הועברו לידי הרב גולדברג, ותיק אחד לידיו של הרב עובדיה יוסף. בכולם היו עדויות של שוטרים, כבאים, עובדי הבניין, חברת התעופה ובדיקות דנ"א, ולשני הרבנים נותר לבדוק מה ההלכה יכולה לעשות למענן.

פסיקה על סמך חידושים טכנולוגיים

"הפיגוע במגדלי התאומים לא דומה לשום דבר שקרה קודם, ואי אפשר היה להעזר רק בסימנים ששימשו רבנים לפני כן כדי להתיר עגונות", מבהיר אחד ממקורביו של הרב גולדברג "במקרה הזה לא נשארו אנשים שיכולים להעיד 'ראינו'. רוב האנשים שהיו בקומות העליונות נהרגו, ולא נשאר זכר או עדים. הרבנים

היו צריכים לקבל פסיקה על סמך אמצעים מודרנים שקיימים היום, ולהחליט אם הם יכולים להוות הוכחה.

"עד היום, הפוסק שנחשב למתיר העגונות הגדול ביותר היה הרב יצחק אלחנן ספקטור מקובנה, ועליו הסתמכו ב-200 השנים האחרונות, אבל כמובן שמדובר על תקופה פרימיטיבית יותר, שבה לפעמים היה אפילו קושי גדול לברר אם אדם נמצא בעיירה הסמוכה, וכמובן שאי-אפשר היה להתיר עגונה על סמך סבירות. אבל היום, באמצעות האינטרנט ודרכי התקשורת האחרים, מאוד קל לאתר אנשים וליצור קשר אחד עם השני, וזה אחד החידושים של הפסיקה במקרה הזה - שהותרו עגונות גם על סמך סבירות, ולא עדות של בני אדם".

"הבעיה שעמה התמודדו הרבנים היתה שלא היה זיהוי של הגופות", מסביר פרופסור יהודה אייזנברג ממכללת הרצוג, שערך מאמר בכתב העת "דעת" בנושא העגונות של 11 בספטמבר. "חוסר הוודאות הזה היווה קושי לשחרר את הנשים. הפנייה לרב עובדיה יוסף הייתה מאחר שיש לו 'כתפיים רחבות' והוא מקבל החלטות שאחרים פוחדים לקבל. במלחמת יום הכיפורים הוא היה זה שהתיר את כל העגונות ולא השאיר אף אישה במצב קשה של חוסר ודאות".

הרישום לטיסה מוכיח?

המקרה הקל לכאורה היה של ארבעה גברים שעצמותיהם נבדקו באמצעות בדיקת דנ"א. אולם הרב וויליג העלה ספק לגבי אמינתה של בדיקת הדנ"א בשל החשש כי עומס הגופות שהגיע למעבדה עלול לגרום לטעות, או לחלופין ייתכן שיש בבדיקה פגמים שלא ידועים לנו. בהתרת עגינותן של הנשים במקרה זה הסתמך הרב גולדברג על מסכת סנהדרין בגמרא, שם נאמר כי כל אדם נברא יחידי, ואין האחד דומה לחברו, וקבע שמאחר שמקובל במדע שאין דנ"א זהה לשני אנשים - הרי שהעניין תואם את האמונה היהודית בייחודו של האדם, והבדיקות מספקות.

שני גברים נוספים שהיו נעדרים צילצלו לנשותיהם דקות ספורות לאחר הפיגוע. בשיחת הטלפון הבהירו כי הם מנסים לצאת מהבניין. במקרה הזה יצר הרב גולדברג תקדים הלכתי בכך שהתייחס לשיחת הטלפון כאל הוכחה. הוא ביקש לברר עם הנשים אם אכן זיהו את קול בעליהם, ואיך היו חיי הנישואים שלהם. לאחר השיחות איתן, התיר הרב גולדברג את עגינותם מתוך סברה שאין שום סיבה שבאותו הבוקר ברחו הבעלים מהבית, ומישהו במקרה דאג גם לחקות את קולם בטלפון בזמן האסון ולתעתע בנשותיהם.

כך היה גם במקרה של הגבר השביעי, שעלה על הטיסה שפגעה במגדל הצפוני. חברת הטיסה העידה כי אותו גבר מופיע אצלה ברשימות כאחד הנוכחים בטיסה. במקרה הזה הייתה בעיה כיצד יש להתייחס לעדותה של חברת הטיסה, ומה הסבירות שאותו אדם ירד מהמטוס לפני ההמראה.

"במקרה הזה הרב התיר על סמך סבירות ועל המושג 'משיח לפי תומו'", מבהיר מקורבו של הרב  גולדברג ל"משיח לפי תומו הוא אדם שמספר משהו שראה כשאין לו עניין לשקר. במקרה כזה מקבלים את עדותו לטובת התרת עגונות. מאחר שלחברת הטיסה אין עניין לרמות ולתת מידע סתם, ואין לחשוש שהוסיפו את שמו סתם לרשימת הנוסעים, היא נחשבת כדין 'משיח לפי תומו'. לגבי השאלה האם ייתכן שהאיש ירד מהטיסה לפני ההמראה, הרב הסתמך על דעתם של נציגי חברת הטיסה שהסבירות לכך מאוד נמוכה".

איפה הגופה?

המקרה הקשה ביותר שהוגש לרב גולדברג היה של אדם שהיה בקומה מתחת לפגיעה של המטוס והוא התקשר לאשתו ודיבר איתה לאחר הפיגוע. על-פי עדותה של אחת העובדות הוא ירד עמה במעלית עד קומה 78 ויצא החוצה לדבר עם השוטרים שהיו במקום. האישה המשיכה במעלית למטה, שלדבריה הייתה המעלית האחרונה שהצליחה לצאת מהבניין.

"הבעיה ההלכתית היתה כיצד יש להתייחס לדבריה", הסביר מקורבו של הרב גולדברג, "האם למרות מה שהיא אומרת יש סיכוי שהוא ניצל? ישנו מושג בהלכה 'מים שאין להם סוף', על פי מושג זה, גם אם רואים אדם שספינתו טובעת בים ועדים מעידים כי איש לא ניצל, לא מקבלים את עדותם, כי ייתכן שאדם ניצל ועלה בחוף אחר, או שספינה עוברת הצילה אותו, ואז השאלה האם יש להתייחס למגדלי התאומים כמים שאין להם סוף, או כאל בור או אגם, שאם לא רואים אדם יוצא ממנו זה ודאי שהוא בפנים. השאלה הייתה האם אותו אדם היה יכול לצאת ממקום אחר, במקרה הזה הרב קבע כי הסבירות שהוא לא הצליח לצאת משם היא גבוהה".

המקרה שעמו התמודד הרב עובדיה יוסף היה של איש שהתקשר לאשתו מהבניין הבוער ונפרד ממנה, ולאחר מכן התקשר לרב שלו וביקש ממנו שאם הוא ימות

שידאג לשחרר את אשתו. אולם גופתו לא נמצאה.

"הרב עובדיה יוסף הסתמך על עדויות כי הזוג חי בשלום ולכן אין חשש שהוא ברח. שתי שיחות הטלפון שהוא ביצע בזמן הפיגוע תומכות בכך", הסביר פרופ' אייזנברג. "הרב קבע שהאש הגדולה שהיתה בבניין מדמה את הנעדר לאדם שנפל לכבשן אש, וברור שהוא לא ניצל"

מקורבו של הרב גולדברג מסכם: "היתר עגונות היא אחת המצוות הגדולות שיש, אבל יש להיזהר בה מאוד מאחר שאם הותרה עגונה, ולאחר מספר שנים מופיע בעלה - היא לא יכולה להישאר עם הבעל השני ולא יכולה לחזור לבעלה הראשון - מצב שהוא כמובן מאוד לא רצוי. לצערנו הרב, מדובר במקרים לא קלים, שהרבנים בחנו לעומק וקבעו את קביעתם".