אבינו מלכנו, אתה אוהב ג'אז?
מה לזמרת אחת ושישה מוזיקאים - כולם חילונים - ולג'אז חסידי? קרן פרידמן והג'זראליטס מוכיחים שנשמה יהודית לא חייבת כיפה בשביל להתפלל. גם לא ערב הימים הנוראים
עוד ג'אז יהודי:
עוד ביהדות - קראו:
פרידמן - הסולנית, האם המייסדת והאישה היחידה בהרכב – שרה מאז ומתמיד. בילדותה הייתה חברה במקהלה של יצחק (צ'יקו) גרציאני המיתולוגי, שפעלה ברמת אביב. מחסום הבושה מנע ממנה לקבל תפקידי סולו, אך מעבר לזיכרון יעקב עשה את השינוי.
"בבית הספר הייתי זמרת שירי דיכאון של יום הזיכרון ויום השואה, ובזה התמדתי שנים", היא צוחקת. "בצבא, למרות שהייתי חובשת קרבית, גילו את הפוטנציאל הקולי שלי, והשתתפתי בטקסים שונים. אחרי הצבא החלטתי שזה משהו שאני רוצה לעסוק בו, ונרשמתי לבית הספר למוזיקה 'רימון'. שם קיבלתי את הביטחון שיש לי את זה".
יוצאת מהמשבצת
עם הביטחון הזה, החליטה פרידמן שלא משנה כמה זמן זה ייקח, היא עוד תשיר לעולם. "מאז ומתמיד,
כל פרויקט שעשיתי, היה יוזמה שלי שדחפתי וגרמתי לה לקרום עור וגידים", היא מספרת בגילוי לב אופייני. "אני לא אוהבת לקבל אישור מאחרים אם מה שאני עושה ואיך שאני נשמעת זה מספיק טוב. אני לא רוצה לנסות להתקבל לאיזושהי להקה צבאית או 'כוכב נולד', ושאנשים יגידו לי שאני שרה נחמד, אך לא מספיק טוב. לא רק מהמקום של פגיעה בביטחון, שגם זה קיים, אלא בגלל שאני לא רוצה שמישהו או משהו יעצור את העשייה המוזיקלית שלי. אני רוצה להיות אחראית על החיים. שהיוזמה תיצור מציאות. זו דרך חתחתים, אך זה חלק מהחיים".
בשש השנים האחרונות היא קיבצה סביבה את מה שהיא מכנה "הנגנים הכי טובים בתחומם – אלה שהם המורים ב'רימון' ו'תלמה ילין', ומלמדים את הדור הבא. יחד הופענו כהרכב לאירועים, כשכל אותן שנים יש לי חלום ליזום משהו מקורי יותר, ולצאת מהמשבצת".
בגיל 37 ועם שני ילדים, פרידמן חובקת סוף-סוף את החלום בשתי ידיים. לפני שנה העלתה בפני חבריה להרכב את הרעיון ליצור מוזיקת ג'אז חסידית, ובמוצאי השבת הקרובה (10/9) יעלה ההרכב את מופע הבכורה בהיכל התרבות של ראשון לציון.
ניגוני ילדותה
כמו כל דבר בחייה, גם החיבור ליהדות לא היה מקרי: "אמי היתה חד-הורית ובילדותי המוקדמת התגוררנו בנתניה", היא מספרת. "באותן שנים אמהות חד-הוריות לא היו דבר שבשגרה, ולא ראו את התופעה בעין יפה. היא הייתה מפרנסת יחידה, והיה לא קל, אבל שתי משפחות אנגלוסקסיות מהזרם של הציונות הדתית בעיר, אמצו אותנו והיו לנו ממש למשפחה. את כל החגים והשבתות היינו עושים אצלם. אנחנו לא היינו מסורתיים, מעבר לקידוש ולהדלקת נרות וכשרות. אך שבתות וחגים היינו עושים 'כהלכתם' אצל המשפחות האלו, והפכנו להיות חלק מהמשפחה שלהם. עד היום!
"שם, במסגרת של החיים המשותפים, ספגתי את נעימות השבת והשירים החסידיים והקרליבכיים. אהבתי את זה מאוד גם כנערה; את המנגינות המרגשות, החברותא ותחושת הקדוּשה".
בניגוד לסמן היהודי הברור, פרידמן לא ממש זוכרת מתי התחברה לג'אז. "בבית היינו שומעים יותר לאונרד כהן וברברה סטרייסנד ודני קיי, אבל לא ג'אז", היא מודה. אבל איכשהו, פרידמן ראתה מהלך טבעי לגמרי לחבר בין שתי אהבותיה: מוזיקת הכלייזמר היהודית – והג'אז, ואם שואלים אותה, גם הג'אז במהותו מחובר ליהדות. "רבים מכותבי המוזיקה הזו הם יהודים, ועם השנים הכניסו את ההשפעות היהודיות".
נשמה של חזנית
פרידמן מספרת כי המוזיקאי תמיר מילר, המשמש כפסנתרן ההרכב, התלהב מהרעיון – ולקח על עצמו את העיבוד המוזיקלי: "זה אשכרה תוצר של כור ההיתוך הישראלי. פה בארץ כל אחד יכול להרגיש יהודי בדרכו. חברי ההרכב מאוד אהבו את הכיוון של העיבודים המוזיקליים המזכירים מוזיקה אתנית ובלקנית. ובכלל, הם מהזן שמאמץ בשמחה כל מה שמריח ג'אז".
על אף המרחק בין מושב אמץ בו היא מתגוררת, לריכוזי בתי הכנסת - פרידמן עצמה נותנת ביצועים עם נשמה של חזנית. "כאשר אני שרה שירים מסוימים כמו 'אבינו מלכנו', למשל, אני לא רוצה ולא יכולה לברוח מההשתייכות לדת היהודית. לכול שיר יש התכוונות אחרת במילים. בגדול, ההופעה עצמה מדברת על האמונה, הרוח והמסורת היהודית, ואנחנו משלבים בה גם קלאסיקות ג'אז שמתחברות לנו לאווירה".
ההרכב חובק כרגע סקיצה של אלבום ראשון, ומבצע גם חומרים מקוריים. אך פרידמן כבר מביטה הלאה, לעבר הקריירה הבינלאומית באירופה ובארצות הברית: "החומר המוזיקלי שלנו לא מדבר רק ליהודים, אלא לכולם. אנחנו רק בתחילת הדרך".
לפנייה לכתב/ת 
