שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    רובים עם שושנים, הרואין עם חמאה
    בדיוק לפני 20 שנה הוציאה גאנז אנ' רוזס את שני אלבומי Use Your Illusion שזכו להצלחה אדירה, גם כאן בארץ, אבל סימנו את תחילת הנפילה. על 36 שירים שהוקלטו ב-36 ימים, החזרה באולפן בתל אביב והפסיכוזה שהביאו הסמים הקשים

    הבניין אותו שכרה להקת "גאנז אנ' רוזס" בשיקגו ב-1990 היה מיועד הן למגורים לחברי הלהקה והן למקום בו יקיימו חזרות לקראת ההקלטות לאלבום השני והמצופה של הלהקה. במטבח ניצב מקרר, מולו נהג המתופף סטיבן אדלר לעמוד בדממה משך שעות ארוכות.

     

    כשאחד מחברי הלהקה היה עובר, אדלר היה מצביע אל המקרר ואומר: "היי מאן... מגש חמאה...". האחרים ידעו שאדלר, ששקע עמוק בהתמכרות לסמים, התחיל לאבד את השפיות. "ראית? מגש חמאה....", היה ממשיך אדלר. "ראיתי, סטיבן", אמר לו סלאש הגיטריסט באחת הפעמים, "אחלה מקרר יש לך שם, המגש חמאה ממש נחמד". אדלר היה ממשיך לבהות במקרר ולמלמל: "מגש חמאה...".

     

    בדיעבד, סלאש והאחרים גילו שאדלר החביא הרואין במגש החמאה של המקרר. המקרה המשונה הזה, שתואר בספרו האוטוביוגרפי של סלאש, הוא אחד מיני רבים שקרו בלהקה באותה שנה. "גאנז" היתה בדרכה להפוך ללהקת הרוק הכי גדולה בעולם. אבל המקרים המוזרים בהם היו החברים מעורבים היו כה מוגזמים, שלפעמים קשה להאמין שזה באמת מה שקרה.

     

    שירים לנצח: הקליפ המפואר לבלדה "November Rain"

     

    מחר (שבת), בדיוק לפני 20 שנה, באו לעולם שני החלקים של האלבום "Use Your Illusion": מספר אחת, האלבום הצהוב ומספר שתיים, הכחול. באותו השבוע בו יצאו, "גאנז אנ' רוזס" כבשה את העולם. החלק השני נכנס ישר למקום הראשון בארצות הברית והחלק הראשון הגיע למקום השני. אותו דבר קרה גם בבריטניה. "גאנז" התפוצצה.

     

    עטיפת Use Your Illusion II. הגיע למקום הראשון בארה"ב ובריטניה (צילום: עטיפת האלבום) (צילום: עטיפת האלבום)
    עטיפת Use Your Illusion II. הגיע למקום הראשון בארה"ב ובריטניה(צילום: עטיפת האלבום)
     

    אבל הניצחון הכפול לא היה מתוק. להיפך, הוא אף זירז את הידרדרות להקה. המסע היה מלא מכשולים, אבל הפעם לא היו אלו דרמות וקלישאות קורעות לב של להקה המצליחה כנגד כל הסיכויים. "גאנז" כבר היתה מאוד מצליחה. אמנם עברו כשנתיים בין צאת אלבומה הראשון והמופתי "Appetite For Destruction" ועד שהגיע למקום ראשון ונמכר במיליוני עותקים, אבל כשחברי הלהקה שבו לאולפן, הם כבר נחשבו לבחורים המוכשרים והמסוכנים ביותר ברוקנ'רול.

     

    הבעיה היתה שמקבץ הפרסונות שהרכיבו את הכנופיה התנגשו האחת בשניה ללא הרף. זמן מועט לפני שסוף סוף הקליטו את צמד האלבומים, נדמה היה שהר הגעש עומד להתפרץ.

     

    גאנז עם שוורצנגר. הקליפ לשיר "You Could Be Mine"

     

    אדלר, כאמור, היה מכור לסמים קשים ובסופו של דבר פוטר מהלהקה. הוא סבל משבץ בעקבות השימוש כשש שנים לאחר מכן ונגרמו לו הפרעות בדיבור המשפיעות עליו עד היום. גם סלאש נפל קשה בהרואין ובאלכוהול. לפני הקלטת האלבום, קרתה תקרית מפורסמת בה סלאש המסומם כמעט שיצא מדעתו בבית מלון, כשהוא משוכנע שחייזרים אכזריים רודפים אחריו. מהמקלחת, הוא דהר ערום מחדרו כשהוא מתחבא בלובי מאחורי עוברים ושבים ומבקש שיצילו אותו.

     

    עטיפת Use Your Illusion I. ניצחון לא מתוק (צילום: עטיפת האלבום) (צילום: עטיפת האלבום)
    עטיפת Use Your Illusion I. ניצחון לא מתוק(צילום: עטיפת האלבום)

     

    אקסל רוז, מצידו, היה רחוק מאבקות ומזרקים. הוא שנא את ההתנהגות של סלאש, אדלר והגיטריסט איזי סטראדלין, איים עליהם שלא יעלה איתם לבמה ויפרוש אם לא יתנצלו בפני הקהל ויודו שהם נרקומנים. במקביל, המשיך בהתנהגותו המאוד משונה כשלעצמה, בה התמיד עוד מהימים שלפני התהילה.

     

    רוז תמיד איחר להופעות, אם לא ביטל אותן ברגע האחרון, הצליח לגרש את החברים מאותו בית בשיקגו בגלל התקפות הזעם שלו ובעיקר עשה מה שהוא רוצה, מבלי להתייעץ עם האחרים. בעזרת כוחו הדיקטטורי, רוז גם הרוויח חמישה אחוזים יותר משאר החברים בכל הקשור להכנסות הלהקה.

     

    כמעט עשר דקות של רגש. הקליפ לשיר "Estranged"

     

    אבל נראה שרק בזכות התרכובת הפסיכוטית שיצרה האישיות הגבולית של כל אחד מהם, הצליחו "גאנז אנ' רוזס" לשבת על התחת ולהקליט 36 שירים ב-36 ימים. אדלר הוחלף במאט סורם, מתופף עוצמתי מלהקת "The Cult". סטראדלין, כוח יצירתי אדיר בלהקה, פרש ממנה חודשיים לאחר צאת האלבום (והוחלף בגילבי קלארק) וכבר בהקלטות, למרות שהצטיין בהם, הוא החל להיחבא אל הכלים ולא לתקשר.

     

    סלאש, הסגן של רוז, היה בעד בחירת 12 השירים הטובים ביותר, על מנת להוציא את האלבום השני המושלם. אבל רוז לא היה מוכן לשמוע.

     

    חלק מהשירים כבר נכתבו שנים רבות קודם לכן. לדוגמה, את קטעי הפסנתר ל"נובמבר ריין" המפורסם רוז כבר החל לנגן כשהיה בן 14 ודאג לנגן את השיר בשנותיה הראשונות של הלהקה, בכל פעם שהיה פסנתר ניצב בחדר חזרות. רוז גם שכר ללהקה את הקלידן דיזי ריד, חבר מסצנת הלהקות בשדרות סנסנט בהוליווד. מינוי שסלאש והאחרים התנגדו לו. 

     

    מוזיקה בועטת, פסיכוטית וחדשה. "Dead Horse"

     

    הכל בשני האלבומים האלה החל להישמע אחרת. החזון של רוז גרם ל"גאנז" לאבד את הגישה המוזיקלית המלוכלכת שלהם. שני אלבומי "Use Your Illusion" נשמעו בומבסטיים, מפוארים אם תרצו. העיבודים בחדרי החזרות אמנם באו להם בקלות, אבל היה זה רוז שדאג לשפצר את הכל. הוא היה יושב לבדו שעות בלילות באולפן, מוסיף סינת'סייזרים ומקלדות שונות (לדוגמה כל כלי המיתרים ב"נובמבר ריין" הם בעצם קלידים שתוכנתו על ידו) והוא עשה את זה בצורה מבריקה. גם אורחים הגיעו לאלבום, כמו שאנון הון עליו השלום, סולן להקת "בליינד מלון", ששר קולות רקע בבלדה הנצחית "Don't Cry". אליס קופר גם היה שם, שר ב-"The Garden" ועוד שלל חברים ורוקרים רבים משדרות הכוכבים.

     

    כמה מכם רקדו סלואו לשיר הזה? "Don't Cry"

     

    הלהקה התכוונה שלכל אחד מהאלבומים תהיה מסגרת מוזיקלית כלשהי וכך תוכל להוציא שניים במקום אחד כפול. אבל תחושת הכאוס - שרובה היתה באשמתו של רוז - שררה בכל פינה במאמץ המוזיקלי האדיר הזה. 

     

    שלא כמו ב-"Appetite For Destruction", לא כל השירים ב"יוז יור אילוז'ן" היו טובים, ונדמה היה שלפעמים הלהקה הולכת לאיבוד בצלילים, בדיוק כמו כל אחד מחבריה בחייו הפרטיים. אבל השירים שכן היו טובים הפכו ליצירות מופת אלמותיות. הם הפכו את האלבום לפריט חובה ברחבי העולם, וכמובן בישראל. רק להחזיק את שני האלבומים בידיים, לבהות בסמל הלהקה המנצנץ על גבם, בתור הזהב של הקומפקט דיסק, היווה התרגשות עצומה.

     

    עוד פנינה מהאלבום. "Civil War" בהופעה חיה

     

    לא רק השירים המובנים מאליהם, כמו "Don't Cry", "נובמבר ריין" או "You Could Be Mine" העצבני, שגם נכלל בפסקול הסרט "שליחות קטלנית 2" (שוורצנגר המחסל אפילו השתתף בקליפ), חדרו ללב. "Estranged", למשל, השיר שסוחב יותר מתשע דקות, הוא אחד מיצירות הרוק הנפלאות שנוצרו בעשרים השנים האחרונות, שמפגין רגע של כימיה מדהימה בין חברי הלהקה ותפקידים מרגשים של כל אחד מהם.

     

    המנון מרגש. הקליפ לשיר "Yesterdays"

     

    "Yesterdays" היה שיר אמוציונלי שפגע בדיוק בנקודות הרגישות בין הווה לנוסטלגיה. הקליפ לשיר, שצולם בשחור לבן, כמו הרבה אחרים של גאנז, הפך להמנון ב-MTV, שרק הגיע באותם שנים לישראל. "Dead Horse" היה עוד שיר שכתב רוז מימים ימימה, שכבש גם הוא את MTV ובמיוחד את התוכנית "טופ 5", ששודרה בכל ערב והפך גם הוא למוזיקת רקע יומיומית, בועטת וחדשה.

     

    רוב המעריצים המסורים של "גאנז אנ' רוזס", בין אם מברכים על השינוי שעברה באלבום או חשים אמביוולנטיות כלפיו, לא יגיעו להסכמה לגבי השירים הכי טובים בו. בגלל הבלגן האינסופי והמגוון המוזיקלי הרחב, לכל אחד מהם יש את השירים והרגעים השונים שלו. וזה כנראה עוד יתרון מקסים בדרך לא דרך שהובילה את הלהקה ליצירה.

     

    מההופעה בפריז ששודרה בישראל בשידור חי. "Double Talkin' Jive"

     

    "גאנז אנ' רוזס" החלה להתפוצץ באותן שנים גם כאן אצלנו. רוז וסלאש כיכבו בעיתונים והתקשורת דחפה את הלהקה, מיישרת קו עם עולם התרבות מעבר לים שהכתיר את להקת הרוק הכי חמה בסביבה. ב-6 ביוני 1992 בשעה 21:00 בערב הועברה כאן בערוץ 2 הופעה חיה של "גאנז אנ' רוזס" מפריז. זה היה אירוע גדול לפחות כמו גמר ליגת האלופות או משדר הבחירות - לפחות בבית שלי. המופע הוקלט והוקרן בטלוויזיה ללא הרף במשך שנה שלמה.

     

    אחרי שנתיים וחצי בדרכים, בעקבות "יוז יור אילוז'ן" שהביא את הלהקה לשיאים שמעבר לדמיון, ב-22 מאי 93' "גאנז אנ' רוזס" הגיעה להופעה בפארק הירקון בתל-אביב. 99 שקלים עלה הכרטיס. זה היה מסע הופעות שהם לא ישכחו בחיים: גילבי קלארק נפגע בתאונה ואיכשהו סטראדלין הסכים לחזור לכמה רגעים ללהקה ולקיים איתה כמה הופעות, אחת מהן היתה זו שבפארק הירקון. בגלל שהצטרף ברגע האחרון, הלהקה נאלצה לערוך חזרות בכל מקום אליו הגיעה להופיע, כולל ישראל. למישהו, איפשהו, יש צילום וידאו של הלהקה מנגנת ומתאמנת באחד
    מאולפני תל-אביב, אך החומר מעולם לא הגיע לרשת.

     

    מההופעה, אותה פקדו יותר מ-40 אלף איש, הרבה התאכזבו. "גאנז" היו כבר כמעט בסוף הדרך של אחד מסיבובי ההופעות הארוכים ביותר בכל הזמנים. הם ניגנו כ-40 דקות של סט אקוסטי בתוך המופע ולטענת רבים היו חברי הלהקה משעממים, עייפים וחסרי כל מוטיבציה.

     

    יכול להיות שגם אני הייתי חש כך, אם הייתי נמנה בין המבוגרים שפקדו את המקום. למזלי, הייתי בן 10, כמעט נטול כל יכולת שיפוטית ובשיא האופוריה. להופעה היו בדיוק אותם המאפיינים כמו לאלבום הכפול שהביא את הלהקה אלינו. היו כאלה שחיבקו והיו אלה שלא השלימו עם התמונה, אבל על דבר אחד אפשר היה להסכים: הרגעים היו חד פעמיים והיסטורית הרוק היתה בעיצומה. והתרחשה לנו ממש מול העיניים.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: רויטרס
    אקסל רוז. איחר להופעות, אם לא ביטל ברגע האחרון
    צילום: רויטרס
    סלאש. התחבא ערום בלובי של מלון
    צילום: Gettyimages Imagebank
    7 לילות
    מומלצים