לאחר שהתקבל בארץ בתגובות מעורבות, זכה סרטו של אסף ברנשטיין, "החוב", לעיבוד אמריקאי ונפתח לאחרונה כאן בכיכובם של שחקנים מהשורה הראשונה כמו הלן מירן, טום ווילקינסון וסם וורטינגטון. עם הסרט הגיע לכאן גם ברנשטיין, במאי הגירסה הישראלית שאחראי גם לתסריט, אותו כתב ביחד עם התסריטאי עידו רוזנבלום. הוא מקווה כאן לנצל את המומנטום של העיבוד האמריקאי, אותו ביים במאי הטלביזיה והקולנוע ג'ון מאדן ("שייקספיר מאוהב"), לפגוש מפיקים, לקשור קשרים חשובים ואולי אפילו לגייס כספים לסרט הבא.

"החוב" הוא סרטו העלילתי הראשון של ברנשטיין ובישראל לא ידעו בדיוק איך לאכול את המותחן העוסק בחיסול פושעי מלחמה נאצים בגרמניה. "אנשים או ששנאו אותו או אהבו אותו מאוד", מספר ברנשטיין, "אבל אף אחד לא נותר אדיש אליו. המבקרים מהדור הישן יותר שנאו אותו. הוא דרך להם על היבלות. ואילו המבקרים מהדור הצעיר יותר חשבו שהוא נהדר, הם מתו עליו".

עלילת "החוב" (2007) עוקבת אחר סוכנת מוסד בגימלאות (גילה אלמגור) שבשנות ה-60 הייתה מופקדת ביחד עם עוד שני סוכני מוסד, צבי ואהוד (אלכס פלג ועודד תאומי), על המצוד אחר פושע מלחמה נאצי (השחקן הגרמני אדגר סלגה), שכונה המנתח מבירקנאו. השלושה כשלו במשימתם אך בישראל פורסם שהם חיסלו את האיש. שלושים שנה מאוחר יותר, הם מגלים כי הנאצי הקשיש חי וקיים בבית זקנים באוקראינה. עכשיו הם צריכים לסיים את מה שהתחילו לפני שהאמת תתגלה. נטע גרטי, איתי טיראן ויחזקאל לזרוב מגלמים את שלושת סוכני המוסד בצעירותם, כשהסרט נע על ציר הזמן בין ההווה לעבר. בימים אלה, אגב, משודרת הגירסה הישראלית בערוץ הסרטים של "סאנדאנס".

מקום שני בטבלת שוברי הקופות. הגירסה האמריקאית ל"החוב"(צילום: יח"צ)

הימרו על מריל סטריפ

מבקרי הקולנוע בישראל קטלו את הסרט ללא רחמים. אורי קליין, למשל, כתב בעיתון "הארץ" כי "הנוסחאות הז'אנריות בולטות בסרט כמו תפרים בבגד מרושל ועיצוב הדמויות בצעירותן כמו בבגרותן, רצוף קלישאות". למרות הביקורות, הסרט השתתף בפסטיבל הסרטים בירושלים והיה מועמד לארבעה פרסי אופיר.

הגירסה האמריקאית, שיצאה לאקרנים ב-31 באוגוסט, דורגה במקום השני בטבלת שוברי הקופות ובסוף השבוע הראשון להקרנתה 9.7 מיליון דולר.

נפגשתי עם ברנשטיין במסעדה בסטודיו סיטי, בין פגישה אחת לאחרת, בהן הוא מנסה לקדם את הפקת סרטו הבא: "שפיות זמנית". ברנשטיין נראה בעצמו כמו כוכב קולנוע, אבל הוא מעולם לא חשב לעבוד מהצד השני של המצלמה. מעניין אותו הרבה יותר לעמוד מאחוריה. "זהו תקדים שלקחו סיפור ישראלי ונתנו לכל השחקנים האלו לשחק באנגלית במבטא ישראלי", אומר ברנשטיין בגאווה. "הם לא שינו שום דבר כמעט בתסריט והגירסה שלהם דומה לזו של הישראלית, כולל השמות של כל הדמויות. מעולם לא היה סרט ישראלי שזכה שיעבדו אותו לסרט קולנוע אמריקאי וזהו בהחלט כבוד".

מה היה התקציב של הסרט בגירסה האמריקאית?

"אני לא בטוח אבל אני חושב שבסביבות 30-20 מיליון דולר ועוד 40 מיליון דולר להפצה. הסרט הישראלי, לעומת זאת, עלה מעט למעלה ממליון דולר".

איך הגיעו אולפני מירמאקס אל הסרט שלך?

"איכשהו התגלגל אליהם די.וי.די של ה-rough cut של הסרט עוד לפני שהיה גמור ב-2007. הם התלהבו ורכשו את התסריט".

האמנת שדבר כזה יכול לקרות לסרט שלך?

"האמת היא שעוד בזמן שכתבתי את התסריט עם עידו, הרגשנו שהוא יהפוך ל'רימייק', הדבר היחידי שלא היינו בטוחים לגביו הוא מי תגלם את דמותה של גילה אלמגור. חשבנו שזו תהיה מריל סטריפ ואם לא אז הלן מירן ואחר כך נודע לנו שבאמת גם מריל סטריפ הייתה מועמדת לתפקיד הזה".

מה חשבת על הסרט האמריקאי ואיפה ראית אותו לראשונה?

"ערכו לי ולמפיק הקרנה פרטית לפני מספר חודשים בארץ. הרגשתי כמו שהילד שלי הולך לצבא. זה שלך ולא שלך יותר. היתה בי הרבה גאווה שהסרט עובד לסרט אמריקאי כי אף סרט ישראלי אחר לא זכה לתהודה שכזאת".

לא הוזמנת להקרנות אחרות בחו"ל?

"החברה האנגלית שהפיצה את הסרט לא הזמינה אותנו לאף הקרנה".

השחקנים של הסרט האמריקאי יגיעו לפרימיירה בישראל?

"הסרט יצא בעוד חודש, אבל אף אחד מהשחקנים לא יגיעו לארץ. לא נראה לי שאיכפת להם במיוחד, כי ישראל מדינה קטנה".

נפגשת עם שחקני הסרט?

"כן, כשהם צילמו בארץ, פגשתי את הלן מירן. היא אישה מקסימה ומפרגנת. היא סיפרה לי שראתה את הסרט שלי ומאוד אהבה אותו".

איפה צילמתם את הסרט הישראלי?

"רוב הסרט צולם באוקראינה. היינו שם כחודש ומאוד התקרבנו בזמן הצילומים. היה לנו צוות צילום מקומי נהדר. הם עד היום מתקשרים אלי ושואלים מתי אנחנו מצלמים את הסרט הבא".

מי היה השחקן שגילם את הרופא הנאצי?

"אדגר סלגה. הוא אחד מהשחקנים הטובים בגרמניה, שהשתתף בלמעלה מ-20 סרטי קולנוע וסדרות טלביזיה. הוא היה הרבה יותר טוב מהנאצי של הסרט האמריקאי. זה לא היה פשוט להשיג אותו. כתבתי לו מכתב ופגשתי אותו והוא נדלק על הסיפור והסכים לעשות את הסרט. תוך כדי צילומים התברר לי שאבא שלו היה קצין נאצי בצבא הגרמני. היה משהו מאוד אותנטי בהתנהלות בינו לבין השחקנים הישראלים זה יצר משהו מאוד אמיתי בזמן הצילומים. חלק מהשחקנים היה מודע להיסטוריה האישית שלו וזה, אני מאמין, תרם למשחק. מצד אחד, הם היו חברים ומהצד השני לרבים מהם היה קשר ישיר לשואה כי הם איבדו קרובי משפחה וזה תרם לאותנטיות של המשחק שלהם".

השחקנים הישראלים מדברים גרמנית בחלק גדול מהסרט, הם ידעו גרמנית לפני כן?

"לא. הם למדו פונטית הכל בהצלחה מרובה''.

יש לך קשר משפחתי לשואה?

"אני חושב שלכל יהודי אשכנזי יש קשר ישיר לשואה. כל האחים של סבא וסבתא נהרגו בשואה. שמונה-תשעה אחים מכל צד. זה חלק מהדי.אן.איי שכולנו גדלנו עליו. בשבילי זו הייתה דרך להוציא החוצה את כל המחשבות והפחדים שלי מאותה תקופה. הסרט מתעסק בנושא הנקמה, אם יש דבר כזה בכלל ומה קורה כשזה מגיע לנקמה בפועל".

אלו תגובות קיבלת מניצולי שואה לסרט?

"הרבה ניצולי שואה ניגשו אלי בהתרגשות לאחר שצפו בסרט וסיפרו לי כמה שהוא נגע להם. זה מאוד ריגש אותי. היום מקרינים את הסרט הזה בכל יום שואה בארץ".

"מבקרי הקולנוע בישראל קטלו את הסרט ללא רחמים". "החוב"(צילום: יח"צ)

שפיות זמנית וחסרת היגיון

ברנשטיין למד קולנוע באוניברסיטת NYU וגר בניו-יורק במשך 11 שנים. סרטו הראשון, הסרט הקצר "יונה סידס", זכה בפרס וולגין ופרס חבר השופטים ב"מבחן בד". בנוסף הוא כתב וביים דרמת טלביזיה בשם "אני פורים". סרטי התעודה לטלביזיה שביים, "לחם וגעגועים" ו"זה שייך לבנק", זכו בפרסים בפסטיבלים בשיקאגו, סאן פרנסיסקו, היידלברג ונורת'האמפטון. "החוב" הוא סרטו הראשון באורך מלא. כמו בימאי קולנוע אחרים בארץ, ברנשטיין אינו מתפרנס מבימוי בלבד. הוא כותב תסריטים, בעברית ובאנגלית, עובד בטלביזיה ומלמד בימוי בבית הספר לאמנות "מינשר" בתל אביב וכן קורסים לקולנוע בבתי ספר נוספים.

תגיד, לא מתסכל שבמאי קולנוע בארה"ב יכול להתפרנס רק מקולנוע ובארץ במאי צריך לעבוד בכל עבודה אפשרית על מנת לגמור את החודש?

"אין מה לעשות, זאת המציאות שלנו. אי אפשר לעשות בארץ רק קולנוע ולהתפרנס מזה. ברור שעדיף היה עבורי להתרכז רק בקולנוע, אבל לפחות אני ממשיך להתעסק בכל מה שקשור לסרטים, בין אם זה בטלביזיה, שם אני עובד על שתי סדרות, ובין אם זה בקולנוע".

לא בא לך לנסות את מזלך בהוליווד, לעבור לכאן?

"אם יבוא פרויקט נכון, אבוא לכאן לעבודה, אבל תמיד אחזור לארץ. יש לי משפחה שם ואני לא מעוניין לעזוב את הארץ".

ספר לי על הסרט הבא.

"קוראים לו 'שפיות זמנית'. זהו סרט על איש שב"כ שבמשך כמה ימים לוקה בשפיות זמנית ויוצא לעשות את הדבר הנכון כנגד כל מה שעשה עד אז. נתחיל את הליהוק בעוד כמה חודשים. אני מנסה להשלים את תהליך מימון הסרט המתיש. מאוד קשה לגייס כסף לסרט. התקציב של סרט אמריקאי אחד הוא כמו התקציב של כל הקולנוע הישראלי".

לא מתחרט

למרות הקשיים שבחייו של במאי קולנוע ישראלי, ברנשטיין לא מתחרט לדקה שבחר לעצמו את המקצוע מרובה האתגרים לו הוא קורא מקצוע "חסר היגיון לחלוטין", בו הוא צריך לספוג ביקורות קשות, עלבונות, דחיות ולחזר שוב ושוב אחר פתחיהם של בעלי המאה בתקווה שיעזרו לו לממן את הסרט הבא. "קשה לי לחשוב על משהו אחר שהייתי עושה אם לא הייתי עושה קולנוע", הוא מודה.

ברנשטיין נולד למשפחה של כותבים. אמו היא הסופרת הדרה לזר ואביו הוא המשורר אורי ברנשטיין. אשתו לשעבר היא הסופרת והעיתונאית עמליה רוזנבלום. הוא אב לילדה בת שש מנישואיו הקודמים ולפני חודש נולד לו בן מנישואיו השניים.

עכשיו כשיש לך ילדים, אתה חושב לעשות גם סרטים לילדים?

"זה דבר שבהחלט מעניין אותי. אחד התסריטים שאני עובד עליהם הוא סרט לבני הנעורים. כתבתי עכשיו גם תסריט לסרט אותו יביים הבמאי הארגנטינאי-יהודי הידוע, דניאל בורמן ושנקרא 'האור הגנוז'. זו קומדיה על סוכן מוסד שיוצא לחפש את מנורת בית המקדש שמתגלה בוותיקן".