סופה המחריד של המחאה

מהרגע הראשון, וביתר שאת ככל שהתעצבה המחאה כמחאת "העם דורש צדק חברתי", היה ברור שהיא נועדה לכישלון ולתמותה אכזרית. לא היו אלה מנהיגיה הצעירים של המחאה שהביאו לכישלונה, ולא היו אלה תחושותיהם של ההמונים שהצטרפו למחאה שגרמו לדעיכתה. היו אלה בעצם המסרים הריקים מתוכן ובראשם האמונה הכה תמימה בקרב צאצאיהם של אלה שהקימו את המדינה כי במדינת ישראל יש ציבור שאפשר לכנותו בשם "עם".

הצעירים שישבו באוהלים וההמונים שיצאו להפגנות חשבו כי הממלכתיות אליה חונכו עדיין קיימת בישראל, וסברו בטעות שהם מייצגים את העם. הם שכחו, או העדיפו לשכוח, כי הממלכתיות פינתה את מקומה לשבטיות עמוקה, וכי למעשה הם מייצגים במחאתם את קולו של השבט שהתעורר בוקר אחד והבין שלקחו לו את המדינה.

עוד בערוץ הדעות :  

• ירדן היא המדינה הפלסטינית / חיים משגב
• תנו סיכוי לשלום / עזיז פהמי
• צאו מהאוהל, בחרו באנשי המחר / חנוך מרמרי
• תנו לטייקונים להסתפר בשקט / שלמה קראוס
  

הם מיאנו לעכל שבישראל של היום - הם עצמם שייכים לקבוצת המקופחים, שלא רק משרתים בצבא ומשלמים מיסים, אלא נדרשים לשלם בכסף רב על מזון, דיור, וכל שירות שהם רוכשים. הם חשבו לתומם שאם רוב חברי הכנסת, השרים ואף ראש הממשלה נראים כמותם, מדברים בשפה הדומה להם, ונואמים ברגש בטקס יום השואה ובטקס הזיכרון לחיילי מערכות ישראל - הם הקובעים את סדר היום. הם טעו, ודעיכת המחאה היא עוד הוכחה לכך.

סוף הקיץ, סוף המחאה? המאהל ברוטשילד (צילום: בן קלמר)

באמירה ש"העם" דורש צדק חברתי, הם שכחו שחלק אחד וגדל בעם - החרדים - נהנה מכספם שלהם או של הוריהם, למרות שרוב בניו ובנותיו לא תורמים למדינה (שמענו הבטחות שהנה הם באים בהמוניהם לצבא ולשוק העבודה). הם גם לא הבינו שהפוליטיקאים מעניקים תקציבי ענק על חשבונם לאותם אלה שמתוכם אנו שומעים על רב שיצא כנגד המדינה, אדם שביזה את זכר חיילי צה"ל, או הצהיר בקול רם שיום העצמאות הוא יום חולין מוחלט. ולא, הם לא מעטים כפי שמנסים לומר לנו וקריאת האתרים החרדיים ביום הזיכרון וביום העצמאות תעיד על כך.

כדי שדירה בעיר חרדית תעלה פחות מדירה שווה בגודלה בעיר חילונית, כדי שילדי החרדים ייהנו מיום לימודים ארוך, כדי שהגברים החרדים לא יעבדו, וכדי שהישיבות החרדיות תפרחנה, צריך כסף והרבה כסף. והכסף הזה מגיע ממי שמשלם מס הכנסה גבוה, ביטוח לאומי גבוה, ביטוח בריאות גבוה (כי הרי הוא נלקח רק משכר עבודה), מס ערך מוסף ועוד. 

המהפכה הבאה תהיה שונה 

אם הכסף היה מחולק באמת בצורה שוויונית, הוא היה מגיע לכל אחד, לא רק לבניה של קבוצה אחת. אם הציבור החילוני וחלק מהדתי-לאומי לא היה מופלה בתקציב, לא היתה תחושה כה קשה בקרב בני 20-30 שהם הם "הדפוקים" החדשים, גם אם הם גרים במרכז ולומדים לעתידם. זו המשמעות העיקרית של סדר כלכלי-חברתי חדש, ואת זה הפוליטיקאים במבנה של הכנסת הנוכחית לא יוכלו לתת.

אין דבר כזה "העם דורש צדק חברתי"(צילום: אוהד צויגנברג)

המהפכה הבאה כבר תהיה שונה, כי אין מהפכה שהצליחה ללא הגדרתו של המקפח, זה שנהנה מכל מטעמי החברה. נכון, גם המשפחות העשירות היו מושא למחאה. כבר ראינו בהיסטוריה מהפכות סוציאליסיטיות וקומוניסטיות רבות, אבל המהפכה הבאה תגיע כאשר יבינו בניה ובנותיה התורמים של הארץ כי התחזקות החרדיוּת בארץ היא האיום האמיתי על אורח חייהם, סגנון חייהם, כספם, ועתיד ילדיהם.

רק אז תוכל המהפכה לייצר קבוצה ברורה של אנשים שיבהירו למנהיגיהם, מהקואליציה והאופוזיציה כאחד, שאי אפשר יותר לחטוף סטירות מרב שקורא לצאן מרעיתו ללכת לישיבה במקום לצבא, להתרפס בחצרות אדמו"רים; או לטעון בבית ספר חרדי - שבו לא תלוי דגל המדינה - כי בזכות בני התורה אנו כאן, ושהחיילים אינם משמעותיים.

לא בכדי מתפאר שר האוצר כעת שהמהפכה לא קיימת יותר ולא תשיג דבר. כפילוסוף הוא יודע כנראה כי מהפכה שהיא למען כולם, סופה להיעלם כלא-היתה. כי הכל הוא כלום ואת זה יודע כל ילדון.

פרופ' יזהר אופלטקה, החוג למדיניות ומינהל בחינוך, בית הספר לחינוך באוניברסיטת תל-אביב.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il