שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    ישראל מתיוונת: ציר עוקף ארדואן עובר בקפריסין?

    ליברמן הציע לתמוך בכורדים ובארמנים, אבל כשארדואן מאיים לשלוח ספינות קרב לקפריסין ומותח את עצבי יוון, ברית חדשה עשויה לצמוח דווקא מהים התיכון. השגריר לשעבר באתונה: "ההתקרבות ליוון נמשכת כבר שנים, עכשיו היא עולה מדרגה"

    לפני 15 שנה בדיוק, ב-8 בספטמבר 1996, המריאו שני מטוסי F-16 מבסיס של חיל האוויר הטורקי, והחלו מתרחקים מחופי ארצם. בתא הטייס של אחד מהם ישב נאיל ארדואן. כשנכנסו לים האגאי, הגיחו מולם לפתע שני מטוסי מיראז'-2000 של צבא יוון. הפתעה גדולה לא באמת הייתה כאן: חיכוכים אוויריים בין שתי היריבות ההיסטוריות היו דבר שבשגרה, כשכל אחת מנסה לאתגר עוד מעט את גבולותיה הימיים והאוויריים זו של זו. אבל הפעם זה נגמר אחרת. המטוסים היווניים פתחו באש, והטייס ארדואן צלל אל מותו. חברו הטייס אוסמאן צ'יצ'ליק הצליח לקפוץ לפני ההתרסקות, ומסוק יווני הציל אותו.

     

    הים התיכון גבה גלים:

     

    היו אלה ימים של מתיחות בין טורקיה ויוון, שתי מדינות שגם אחרי קרוב ל-200 שנות עצמאות יוונית לא הצליחו להסדיר את הגבולות הימיים ביניהן מעבר לכל ספק. המחלוקת על כמה איים קטנים התלקחה, לאומנים משני צדי המתרס רתחו, ורוחות של מלחמה נישבו בים התיכון. בצד היווני הזכירו שוב את יד הברזל והדיכוי האכזרי שחוו אבותיהם תחת השלטון העות'מאני, ובטורקיה קיבלו הקיצונים עילה לשוב ולטפח את החלום על חידוש ימי האימפריה, או לכל הפחות - להוכיח לשנואת נפשם מי הבוס פה. זו אולי הסיבה שהתרסקות המטוס הטורקי הוגדרה אז "תאונה", ודבר הפלתו התפרסם בעיתון יווני רק שבע שנים אחר-כך.

     

    ספינת קרב טורקית. "ארדואן רוצה לשלוט במעברי הים" ()
    ספינת קרב טורקית. "ארדואן רוצה לשלוט במעברי הים"

     

    מלחמה לא הייתה בסוף. היחסים בין טורקיה ליוון, שתי יריבות מסורתיות, ידעו אפילו ימים של עדנה: היוונים היו מהראשונים להושיט יד לאנקרה אחרי רעש האדמה הקטלני ב-1999, וממשלת יוון אף תמכה בבקשתם של הטורקים להתקבל לאיחוד האירופי, בקשה שלא נענתה עד עצם היום הזה. שתי המדינות ביקשו אפילו לארח יחד את אליפות אירופה בכדורגל שנועדה להיערך ב-2008. אבל בכל ההתרחשויות האלה, חשובות ומעוררות אופטימיות ככל שיהיו, לא היה די כדי להשכיח את הבעיות שהמשיכו לרבוץ מתחת לפני האדמה, ואולי בכלל בעומק הים. "דוג פייטס" אוויריים המשיכו להתנהל בין מטוסים של שתי המדינות, ארבעה עשורים של משא ומתן עקר על הגבולות הימיים לא הולידו הסכם סופי, ומעל הכל נותרה מרחפת שאלת קפריסין.

     

    ועכשיו, כשראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, מנהיג מדיניות חוץ אסרטיבית ותובענית של ארצו, המים מול חופי קפריסין מתקרבים לנקודת רתיחה. הממשלה בחלקו היווני של האי החליטה לסקור את מימיו הטריטוריאליים בחיפוש אחר גז טבעי ולהתחיל בפעולות קידוח, וארדואן מיהר לאיים לשלוח לכיוון האי, שבריבונות היוונית בו טורקיה אינה מכירה, משחתות ומטוסי קרב כדי לכפות עליה לחדול מהקידוחים. אנקרה גם הודיעה כי תשלח ספינה נורבגית לחפש נפט וגז מול האי קסטלוריצו, מזרחית לרודוס, שאתונה טוענת לבעלות על מינרלים ודלק מאובנים שאולי נמצאים באזורו. אתמול הודיעו הקפריסאים כי העבודות באתר שבו יש לפי ההשערות גז כבר החלו, וכעת נותר לראות אם ארדואן יממש את האיומים. כך או כך, שנתיים אחרי שהחלה לאבד בהדרגה את בת בריתה הטורקית, יכולה ישראל לזהות ראשיתה של זהות אינטרסים עם יוון וקפריסין. האם ברית כזו תוכל להוות משקל נגד לענק הטורקי?

     

    ארדואן אל הים

    כדי להבין את הזירה הים-תיכונית המסובכת, שיעור קצר בהיסטוריה: קפריסין מחולקת מאז 1974 לאזור דרומי דובר יוונית, שהקהילה הבינלאומית מכירה בו, ולאזור בדלני דובר טורקית בצפון, שטורקיה פלשה אליו באותה השנה. הפלישה לחלק הצפוני, שמהווה 37% משטח האי, בוצעה בעקבות הפיכה שביצעו לאומנים יוונים שתמכו באיחוד האי עם יוון. ב-1983 הכריזה צפון קפריסין על עצמאות, ואנקרה הייתה היחידה להכיר בה כמדינה ריבונית. העולם כולו מכיר בממשלת קפריסין היוונית כריבון היחידי באי, והחלק היווני אף חבר באיחוד האירופי. כדי להבטיח את עצמאות החלק הטורקי, טורקיה מחזיקה בו כוח של 35 אלף חיילים.

     

    אי המחלוקת והחלוקה. קפריסין מתחממת ()
    אי המחלוקת והחלוקה. קפריסין מתחממת

     

    אחד הגורמים לכך שבקשת טורקיה להצטרף לאיחוד האירופי התקדמה בעצלתיים לאורך השנים, הוא הסירוב שלה לאפשר לספינות ומטוסים מקפריסין לעגון ולנחות בנמליה. לפי חוקי האיחוד האירופי, כחברה באיחוד טורקיה תהיה חייבת לאפשר למטוסים וכלי שיט של חברה אחרת - קפריסין היוונית במקרה זה - לעבור בתחומה גם בטרם יושג הסכם שלום באי. טורקיה מתנגדת לקידוחי הגז שמבקשת לבצע קפריסין היוונית, בטענה שאם יתגלו שם אוצרות טבע, החלק הטורקי של האי - שאינו שותף למהלך - צריך ליהנות גם כן מרווחיהם. כך החלו להישמע בימים האחרונים חרחורי מלחמה מצדו של ארדואן.

     

    ד"ר ענת לפידות מהמחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית רואה הבדל בין תקופת המתיחות הטורקית-יוונית-קפריסאית הנוכחית לבין תקופות של עוינות בעבר. "המתיחות בין טורקיה ליוון, שהיא רבת שנים, קיבלה לאחרונה פן נוסף. המדיניות של הטורקים כלפי הרפובליקה של קפריסין היא עקבית, הם מסרבים להכיר בריבונות שלה, אבל השאלה של מים כלכליים בים התיכון קיבלה משנה תוקף בעקבות גילוי מרבצי הגז באזור קפריסין וקשורה לחוקים בינלאומיים. הנכונות של הטורקים לאתגר את היוונים והקפריסאים לא רק באוויר אלא גם בים הפכה לאקוטית יותר", היא מסבירה. כשמחברים למרכיב החדש הזה גם מדיניות חוץ טורקית אסרטיבית יותר מבעבר, ההתנגשות - לפחות המילולית - היא בלתי נמנעת.

     

    עד כמה גדול הטריגר שבגילוי הגז, מדגישה לדעת לפידות העובדה שהמתיחות מגיעה לשיא דווקא תחת כהונתם בטורקיה ובקפריסין של ראשי ממשלה שהיו מוכנים ללכת רחוק מאוד כדי להביא שלום ואיחוד לאי המחולק. "המימד החדש הזה נובע לא רק מהגז, אלא גם מההבנה של הטורקים שמי ששולט על מעברים ימיים זוכה למשקל רב". את הנכונות להיאבק על השליטה בים התיכון היא מזהה כחלק ממהלך גדול יותר: כבר היום לטורקים יש בסיס צבאי ימי באלבניה, וגם ביקוריו האחרונים של ארדואן בסודן ובסומליה, הנמצאות בדרך לתעלת סואץ ושלחופיהן פועלים פיראטים, ובמדינות צפון אפריקה כמו מצרים, לוב ותוניסיה - עשויים לחזק את השליטה של הטורקים במעברי הים.

     

    יוון בחלום שחור

    "לדעתי ההצהרות האחרונות נגד קפריסין היוונית הן חלק מהטון הלוחמני של ארדואן בכלל בחודשים האחרונים. שמענו את הטון הזה מופנה לישראל, ועכשיו זה הולך כנראה גם לכיוון יוון", אומר ד"ר אנגל צ'ופרצ'ייב מהתוכנית ללימודי יוון המודרנית באוניברסיטה חיפה. "אני לא רואה אפשרות להתלקחות ממשית של מלחמה בין טורקיה לישראל או ליוון, כי בכל זאת בנאט"ו - שבה חברה טורקיה - יש היום משמעת שלא הייתה קיימת בעבר, אבל עימות בין טורקיה לקפריסין הוא דבר שיכול לגרור את כל האזור למלחמה".

     

    מקבלים את פני ארדואן בקהיר. נאט"ו תמנע עימות? (צילום: EPA) (צילום: EPA)
    מקבלים את פני ארדואן בקהיר. נאט"ו תמנע עימות?(צילום: EPA)

     

    ההתחממות בקשר בין ישראל ליוון הגיעה אולי לשיאה ביוני השנה, כשיוון מנעה את יציאת המשט לעזה, במלאות שנה למשט שבו נהרגו תשעה טורקים. ד"ר צ'ופרצ'ייב מדגיש כי המדיניות הנוחה של ממשלת יוון כלפי ישראל מנוגדת לגמרי לדעת הקהל ברחוב היווני, שדגל באופן מסורתי בעמדות פרו-פלסטיניות. "למרות דעת הקהל בנוגע לישראל בוחר ראש הממשלה, ג'ורג' פפנדראו, להדק את הקשרים עם איתה, ואני מעריך שזה קשור בעיקר בתקווה לתועלת כלכלית. יוון נמצאת במשבר כלכלי עמוק מאוד, וכדי לקבל את חבילת הסיוע של האיחוד האירופי היא צריכה לעמוד בדרישותיו. לשם כך היא זקוקה לכל גרוש, והתקווה של פפנדראו היא כנראה לראות תיירים ישראלים שנמנעים מנסיעה לטורקיה באים ליוון, ואולי גם כניסה מוגברת של השקעות ישראליות למדינה".

     

    רם אבירם, שכיהן כשגריר ישראל ביוון בשנים 2003-2006, מדגיש כי ההתחממות ביחסים עם אתונה אינה תולדה של הקרע מול טורקיה, גם אם הקרע הזה זירז את ישראל לחפש חברות חדשות באזור. "40 השנים הראשונות שאחרי הקמת מדינת ישראל היו בעייתיות מבחינת הקשר עם היוונים, למעשה רק ב-1990 יוון הכירה באופן מלא בישראל. אבל מ-1999 חל שינוי משמעותי ביותר, ושיתוף הפעולה עם היוונים גבר בכל קנה מידה, למשל בתחומי הסחר והביטחון. כשהיוונים אירחו את האולימפיאדה ב-2004, ישראל הייתה חברה בצוות של חמש מדינות שיעצו להם בכל הקשור לאבטחת המשחקים האולימפיים. מה שאנחנו רואים עכשיו הוא המשך של אותו התהליך, אבל מובן שבתוך המסגרת הים-תיכונית, לנוכח ההתפתחויות מול טורקיה, כל שחקן בזירה מסתכל על השחקנים האחרים, והיחסים כן עלו מדרגה".

     

    אל תספרו חיילים

    מי שחושב שברית עם ניקוסיה ואתונה תוכל לפצות על אובדן שיתוף הפעולה עם צבא טורקיה שוגה באשליות, אבל השגריר לשעבר אבירם מסכים כי מערכת היחסים המתהדקת עם יוון לא נמדדת במונחים של מספרי טנקים וחיילים. "אנחנו רחוקים מאוד מלעסוק בעניינים של יכולות צבאיות. כאן מדובר בזהות אינטרסים של מדינות שמוצאות קרבה, וכל אחת מהן מביאה לתוך המשוואה את מערכת הלחצים שלה". הוא מזכיר כי ראש הממשלה היווני פפנדראו הוא למעשה אבי הדטנט הטורקי-יווני, עוד מהתקופה שבה שימש כשר החוץ בסוף שנות ה-90.

     

    יוון בקריסה כלכלית מוחלטת. אולי הגרושים יבואו מישראל (צילום: AP) (צילום: AP)
    יוון בקריסה כלכלית מוחלטת. אולי הגרושים יבואו מישראל(צילום: AP)

     

    ד"ר צופרצ'ייב לא מאמין שההצהרות הלוחמניות של טורקיה כלפי ישראל וקפריסין היוונית יגיעו לכדי עימות צבאי, אבל גם לא חושב שברית נראית לעין עם קפריסין ויוון תצמיח תועלת מיוחדת. "כל מדינה צריכה בעלות ברית באזור שלה ומחוצה לו,
    וישראל לא רוצה להיות לגמרי לבד במזרח התיכון, במיוחד לנוכח הנסיונות של ארדואן לגרום לה להיות מבודדת. היא צריכה תמיכה כלשהי, אבל קו לוחמני לא ממש יכול להועיל פה".

     

    תמרונים גדולים משותפים וראוותניים עם יוון וקפריסין לא בטוח שנראה בקרוב, אף אחד הרי לא רוצה להלהיט כאן את הרוחות עוד יותר, אבל לדברי השגריר לשעבר אבירם, הרווח הדיפלומטי שעשויה ישראל לקצור חשוב גם הוא: "צריך לזכור למשל שיוון הצליחה להביא את האיחוד האירופי עד למזרח הים התיכון. כשהיה חשוב לה שקפריסין היוונית תהיה חברה באיחוד, זה קרה. פפנדראו אמנם לא היה אז ראש הממשלה, אבל הוא זה שהכשיר את הקרקע להכרה האירופית בקפריסין היוונית ולצירופה לאיחוד, בעזרת מדיניות חוץ יצירתית מאוד, שכללה תמיכה גם בצירוף טורקיה לאיחוד האירופי. אני בהחלט רואה את מערכת היחסים בין יוון לישראל הולכת ומתחזקת, אבל להערכתי הידידות הזו עוד תצטרך לעבור מבחנים, והשבוע למשל אנחנו נראה מה יקרה בהצבעה על מדינה פלסטינית באו"ם".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ארדואן. שואף לבודד את ישראל
    צילום: gettyimages
    צפון קפריסין. 35 אלף חיילים טורקים
    צילום: Gettyimages
    הים התיכון לחופי קפריסין. הגז שהתגלה הכתיב כללים חדשים
    צילום: זיו ריינשטיין
    מומלצים