אלימות באביב

עבור לארה לוגן, ראש דסק החוץ ברשת CBS, המשמשת גם ככתבת תוכנית התחקירים "60 דקות", רגע היסטורי זה הפך לסיוט שלא תשכח לעולם. לוגן וצוותה נשלחו לסקר את המתרחש ולתעד פרק נוסף ב"אביב העמים הערבי", שהחל בתוניס. הם שהו במצרים החל מתחילת המהומות ואף נעצרו ע"י תומכי המשטר ונחשדו כמשתפי פעולה עם המורדים. לאחר ששוחררו הם המשיכו במשימתם העיתונאית ולוגן מיהרה לדווח מהשטח. הגיהנום שחוותה כשעה לאחר שהחלה בשידור חגיגות הניצחון בכיכר הוגדר בהודעה רשמית מטעם CBS כ"תקיפה מינית חמורה וברוטלית". כמאתיים איש התקהלו סביבה וכפתו את צוות הצילום שנלווה אליה. הם הפשיטו אותה בכוח, היכו אותה, תלשו את שערות ראשה והותירו אותה חבולה ומדממת. קבוצת נשים וכמה חיילים מצריים הצליחו לחלץ אותה מידי ההמון ולהעביר אותה למקום מבטחים. למחרת היא הוטסה לטיפול בבית חולים בוושינגטון.

בחודש מאי האחרון, שלושה חודשים לאחר התקיפה, שבה לוגן לשדר וחשפה באומץ נדיר בתוכנית "60 דקות" את מה שאירע באותו ליל בלהות. השבוע היא התארחה במרכז ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת ניו-יורק לדיון בנושא "מדיניות ארה"ב במזה"ת", בהנחיית פרופ' אלון בן מאיר. השניים שוחחו על עיראק שאחרי סאדאם חוסיין, אפגניסטן שאחרי בן לאדן ושילטון הטאליבן, פקיסטן שאחרי מושארף, סוריה והדיכוי של אסד, טורקיה בימי ארדואן הלוחמני, איראן גרעינית, מצרים והדרך הארוכה לדמוקרטיה וכמובן קינחו בדובדבן של המזרח התיכון: 'ישראל ופלשתין – לאן?' שכחנו משהו?

בן מאיר, חבר סגל בחוג ליחסים בינלאומיים ומומחה לפיתרון סכסוכים המשמש כפרשן לענייני המזה"ת ברשת ABC, האזין ללוגן בעיניים בורקות ונראה היה כי גם הוא, מי שלחש בזמנו על אוזנו של מובארק ולגם תה עם עבדללה גול, התרשם עמוקות מהבקיאות שלה בנבכי המזרח התיכון החדש. לוגן התייחסה בין השאר ללחימה באפגניסטן ואמרה כי "אם לא מתכוונים להילחם, יש לצאת משם ומייד. אסור להיגרר ולמשוך את שהות חיילינו שם ללא מטרה ברורה". בנושא פיתוח היכולת הגרעינית האיראנית, טענה לוגן כי "יכולת גרעינית בידי איראן היא עובדה. לא ניתן למנוע אותה. גם אם נצא למלחמה באיראן, הגרעין ידחה אך לא יבוטל" כשנשאלה ע"י אחד הסטודנטים בקהל על יחסי ישראל וטורקיה, בחרה לוגן להעביר את המיקרופון לבן מאיר, המכהן בחודשים האחרונים על תקן מתווך בין ירושלים ואנקרה. "אני מנסה לגשר בין המדינות מאז תקרית המרמרה", סיפר בן מאיר. "העמדה הישראלית היא כי הם אינם מתכוונים להתנצל וכי טורקיה שינתה אסטרטגיה והתקרבה לאיסלאם הקיצוני. הטורקים דורשים התנצלות כתנאי להמשך היחסים הדיפלומטים. דו"ח האו"ם על המשט הוגש, אבל טורקיה לא קיבלה את המסקנות. למעשה חזרנו לשלב הראשוני ולצערי אינני רואה התקדמות בקרוב", כך סיכם בן מאיר את מה שקורה מאחורי כותרות העיתונים.

לוחמנית למען הצדק

לוגן, 40, גירסה צעירה ובלונדינית לכריסטיאן אמנפור, כתבת איזורי הלחימה מהרשת המתחרה, היא שועלת קרבות ותיקה. הרקורד המקצועי שלה כולל דיווחים מקוסובו, עיראק, צפון אירלנד, בחריין, לוב ואפגניסטן. היא נחשבת לכתבת מבריקה ואמיצה המקפידה לשמור על לוק של כוכבת הוליוודית גם כשלגופה אפוד מגן ולראשה קסדה. היא נולדה בדרבן שבדרום אפריקה ואת לימודיה הגבוהים השלימה בפריז. "כנראה שהחיים בצל שלטון האפרטהייד, אליו נחשפתי מגיל צעיר, סייעו לי לרכוש חוש צדק מפותח וזה מה שדחף אותי לעסוק במקצוע העיתונות. הרצון לתקן את עוולות העולם או לפחות ליידע את מי שצריך לגבי אותם עוולות. אני עוסקת בענייני המזרח התיכון על בסיס יומיומי, ורק מי שנמצא בשטח יכול להבין מה קורה שם באמת. חשוב לתעד את המתרחש ולהביא לידיעת הציבור את המציאות במקומות נסתרים מן העין, אחרת חלקים שלמים בהיסטוריה שלנו כאילו לא התקיימו מעולם", אמרה לקהל הסטודנטים שהתאסף השבוע באודיטוריום קימל, שב-NYU.

לוגן שיתפה את הקהל בחייה האישיים וסיפרה כי בעלה הוא נספח צבאי, יליד טקסס, שהוצב בוושינגטון וכי יחד הם מגדלים בן ובת בני שנה ושנתיים. "אני רוצה לגדל את ילדי בסביבה שוויונית, בה לגברים ולנשים אותן הזכויות. במזרח התיכון, הנשים מדוכאות ורמוסות. גופן הוא חפץ וקולן לא נשמע. מצב זה חייב להשתנות בדרך להבראה". כשנשאלה על היותה אשת תקשורת בשדה קרב ועל ההתמודדות שלה כאם, התייחסה לוגן לראשונה באותו הערב לתקיפה שעברה: "אני לא רוצה להיות מתוייגת בתור הכתבת שנאנסה. אני מקווה שבחלוף הזמן, הקישור האוטומטי הזה יפסק ויכירו אותי בזכות העבודה שלי בשטח. הי לי חשוב לשבור את קשר השתיקה ולספר על מה שעברתי בשם כל אותן נשים שמותקפות ושותקות. 'נקרעתי' בידי 200 גברים משולהבים ונטולי רסן שמיששו אותי, נגעו בי, ותלשו לי חלקים מהקרקפת. מאז אותו לילה בו כמעט ומתתי, אני מפחדת. הפכתי לאם הרבה יותר חרדה ואני בעיקר דואגת לילדי ולעתידם בעולם הזה שנהיה אלים וקיצוני".

בראיון שהעניקה ל-"60 דקות", תיארה לוגן בגרפיות מצמררת את הרגע בו החל מסע הייסורים שלה על אדמת מצרים: "התחושה במצרים שלאחר נפילת מובארק היתה כאילו מישהו פתח בקבוק שמפניה ושפך על כל המדינה. ההמון היה באקסטזה. כולם שרו שירי מהפיכה ושאגו סיסמאות על חופש ושוויון. מהר מאד זה הפך לכאוס. היו דחיפות וכולם התחככו בכולם והגבול בין קירבה פיזית על בסיס אחדות לבין אלימות היטשטש. אני זוכרת שהתחילו לצעוק מסביב: 'היא יהודיה, היא ישראלית'. הצלם המקומי שעבד איתי דובר ערבית והוא הספיק לתרגם לי שהם מתכוונים להפשיט אותי. הם כפתו אותו והפרידו בינינו ואז הרגשתי את החזיה שלי נפתחת. ככל שהתנגדתי וצרחתי הם הכאיבו יותר. ראיתי את הבזקי הפלאשים כי צילמו אותי במכשירים הסלולריים. קרעו מעליי את התחתונים ובאותו הרגע הבנתי לראשונה שכנראה אני אמות, מוות בייסורים. האדרנלין התפוגג לחלוטין ונותרתי באפיסת כוחות. לא הצלחתי לנשום. הם נגעו בי בכל חלקי גופי ועשו זאת בברוטליות. הצלחתי למצוא בהמון המשתולל אשה מכוסה שחורים שרק עיניה ביצבצו. נפלתי לרגליה וצרחתי כמו חיה פצועה והיא הובילה אותי לחיילים מצריים שהגנו עלי. קיבלתי צ'אנס נוסף לחיים".

אביב חורפי

"האביב המצרי" שלאחר עידן מובארק מסתמן בינתיים כמו חורף קר וסוער. מה שהחל כהבטחה לעתיד טוב יותר וכהפיכה דמוקרטית המבוססת על ערכים מערביים הפך לאנרכיה נטולת הכוונה. פתיחת הגבולות בין מצרים ועזה, הסתננויות של חוליות מחבלים לשטח סיני, פיצוץ מכוון וחוזר בצינור הגז המספק אנרגיה לישראל, פיגוע הטרור בכניסה לאילת ואיום של גורמים עצמאיים במימשל המצרי כי יפתחו מחדש את הסכמי השלום עם ישראל – כל אלה לא מבשרים על אופק אופטימי ביחסי ישראל-מצרים. חבל שאת הגעגועים לתרבין ולחושות של סיני לא ניתן כיום להמיר בשווקים באנטליה. גם החופשה הזו היום היא כבר לא אופציה.

פגשנו את לוגן לשיחה חפוזה לאחר המפגש עם הקהל, רגע לפני שהיא תופסת את הרכבת המהירה מניו-יורק לוושינגטון על מנת לחזור לבסיסה ולדווח על ההשלכות בשטח של עצרת האו"ם המתקיימת השבוע. כזכור, לפני כשבועיים הגיעו יחסי ישראל ומצרים למשבר החמור ביותר עד כה, שהסתיים בהחזרת השגריר יצחק לבנון לישראל ביחד עם כשמונים עובדי הקונסוליה בטיסת חיל אוויר מיוחדת. כ-4000 אזרחים מצרים צרו על בניין השגרירות בקהיר, שרפו את דגל ישראל שהונף בחזית המבנה ואיימו לפרוץ לתוך הבניין. הצוות הישראלי, שהיה נצור בתוך משרדי השגרירות, חולץ ע"י חיילי הקומנדו המצרי שהוקפצו לפעולה לאחר התערבות אמריקאית. הגנרל טאנטאווי, יו"ר המועצה הצבאית העליונה העומד כעת באופן זמני בראש המדינה, לא ענה לטלפון הבהול של ביבי שצפה במתרחש בחדר המצב של משרד החוץ, מה שהבהיר לממשלת ישראל שאין לה חברים לחפש אצל השכנה מדרום.

לוגן, שמאז אותו לילה טראומתי עדיין לא חזרה למצרים, התראיינה לראשונה בשיחתנו לכלי תקשורת ישראלי בהתייחסה לסוגיית יחסי מצרים-ישראל שלאחר התקרית בשגרירות.

הופתעת מעוצמת השינאה כלפי ישראל?

"יש במצרים אנשים פרגמטיים, אבל יש גרעין מאד קשה ונרחב של אנשים שמתנגדים לשלום עם ישראל. הם הרוב, לצערי. צפיתי שיקרו עימותים עם ישראל, הופתעתי מהמהירות שבה הן קרו. ישראל תמיד תהיה מטרה. אני זוכרת שהאשימו אותי שאני מרגלת וסוכנת מוסד. יש עוינות כלפי ישראל והיא מאד התחזקה לאחרונה. גם השלטון החדש שיעלה במצרים לא יעשה מאמץ לקרב בין המדינות, אלא להיפך. זו תהיה גם האג'נדה שלו".

איך תיגמר להערכתך הדרמה השבוע באו"ם? הפלשתינים יבקשו הכרה וההחלטה תתקבל בסופו של תהליך?

"אני מאמינה שהם יגישו בקשה, האמריקאים יבקשו להטיל וטו. ישראל וארה"ב יבודדו בזירה הבינלאומית אף יותר. ההחלטה תעבור בסופו של דבר, גם אם זה יקח זמן. מעריכים שהתסריט הזה יוביל לאינתיפאדה שלישית".

ואם האינתיפאדה הזו תבוא, נראה אותך מדווחת מישראל?

"בואו נקווה שהכל יעבור בשלום, אבל אהיה איפה שצריך".