מה שנדמה בעיני החתומה מעלה כבשורות מצוינות, מדיר שינה מעיני גברי האלפא שבסביבתה, ואפילו הפרופסור, שאינו כזה, ושאין מחקר אמפירי שיכול להרשים אותו ממש, תוהה בקול רם לגבי הממצא הבא: טסטוסטרון, ההורמון הגברי ביותר, נמצא בנסיגה כאשר גברים הופכים לאבות. במלים אחרות, ככל שגבר אבהי יותר, כלומר מעורב יותר בגידול ילדיו, מחליף להם חיתולים, מקריא להם סיפורים לפני השינה, שר להם שירים, כך משמעותית יותר הירידה ברמות הטסטוסטרון שלו. באופן ספציפי יותר, אבות, שמבלים יותר משלוש שעות ביום עם ילדיהם, משחקים עמם, מאכילים אותם, רוחצים אותם, מחליפים להם, קוראים להם סיפורים, מלבישים אותם וכו', מוכיחים שלא רק נשים מעוצבות ביולוגית כדי לטפל בדור ההמשך אלא גם הגברים שהביאו את הילדים האלה לעולם מצוידים למופת במה שנדרש מהם לפחות כדי לשתף פעולה.

לפני שנים רבות, כשהחתומה מעלה עוד כתבה עבור "ידיעות אחרונות" ישראל, היא נתבקשה לכתוב על סרט תיעודי שנקרא: "מדוע גברים לא יכולים לגהץ". צעירה, פמיניסטית ועצבנית, היא יצאה חוצץ כנגד ממצאי המחקרים שהוצגו שם וטענה שגברים לא יודעים לגהץ לא מפני שהמוח שלהם מרושת אחרת מזה של נשים, אלא פשוט כי אין להם מספיק שנים של אימון בזה. "גם ג'ירפות לא הגיעו לעולם עם צוואר ארוך", טענתי אז, "ורק שנים של אבולוציה, שבהן הפרסתניות הללו נדרשו להתאמץ להגיע מעלה בערבות אפריקה, פיתחו באלה ששרדו את התכונה הנ"ל. כך גם גברים", מחיתי אז, "תנו להם לגהץ ולכבס ולבשל ולגדל ילדים, ותוך כמה דורות תראו איזה יופי המוח שלהם מסתגל למה שנדרש ממנו לצורך כך".

אז גברים יכולים לא רק לדאוג למטלות הבית והמשפחה, עכשיו גם ברור שזה שהם לוקחים חלק בנטל יכול לתרום לא רק למשפחה הגרעינית אלא לאנושות בכללה. למה בדיוק הכוונה?

אז ככה, למי שישן בשיעורי ביולוגיה, או לאלה שבילו את השיעורים הללו על חוף הים, טסטוסטרון, ההורמון המדובר, שכאמור צונח ברמותיו עם מעורבותו של הזכר בגידול ילדיו, הוא ההורמון הזכרי, זה שאחראי אצל זכרים אנושיים לזה שבנים חמודים הופכים לגברים גבריים עם קול עבה, שיער על החזה, וכוח גברא. אבל ההורמון הזה, ברמות גבוהות, גם נמצא קשור להתנהגות של לקיחת סיכונים ולאגרסיביות. כשהסנאטור לשעבר, אנתוני ווינר, נחשף לפני כמה חודשים בתמונה סרת טעם במיוחד אותה שלח בטלפון למישהי שלא בדיוק הייתה מעוניינת בה, נכתב ב"ניו-יורק טיימס", שאותם הורמונים שהביאו אותו לעמדת הכוח בה החזיק היו אחראים גם להתנהגות המינית הסוררת שלו. באופן דומה, דומיניק סטראוס-קאהן, שהתוודה השבוע בשער העיתון, שיש טעם לפגם במעשיו המיניים עם המנקה במלון פה בניו-יורק, גם הוא, על פי ההיגיון הזה, סובל מעודף טסטוסטרון שמשבש את דעתו. והרשימה ארוכה ובחלקה מוכרת לכולנו.

במלים אחרות, אחד היתרונות של האבהות, אם לשפוט על פי המחקר המדובר, הוא שכשרמת הטסטוסטרון של גברים יורדת, הם מרגישים פחות לחץ לצאת לכיבושים, או כמו שאבא שלי נוהג לומר, לא צריך לבטח את הרוכסנים שלהם... "מה שצריך להישאר בפנים נשאר שם".

ובואו נודה על האמת, כולנו משלמים מחיר על חוסר האיזון ההורמונלי של המנהיגים שלנו: הטסטוסטרון של ווינר גרם לדמוקרטים לאבד קול ובוב טרנר הרפובליקאי התיישב על כסא שבמשך 91 שנה היה בידי הדמוקרטים, וזה כאן. מה על ביבי וליברמן שם בארצנו הקטנה שאין לנו אחרת? האם יתכן שאבהות פעילה, בהיותה קשורה במתאם שלילי לטסטוסטרון, תוכל להרגיע את הנטיה של המנהיגים שלנו לקחת סיכונים, להרגיז את כל שכנינו המורגזים גם כך, ולהפחית את רמות האגרסיה שלהם כלפי בנות הברית של ישראל, שהופכות להיות חיה נדירה בנוף הפוליטי?. מה אם שימוש מושכל בתוצאות המחקר הזה יוכל להביא את מה ששנים ארוכות של משא ומתן כושל לא הצליח להביא? מה אם, למשל, במקום לבוא לניו-יורק לנאום באו"ם ולעשות עוד באלגן, ביבי יתגייס לשבוע טיפול בנכדו הקטן? יחליף חיתולים, יערבב את המטרנה, יחכה לגרעפס ולא ישן טוב בלילות? האם יתכן שהעיסוקים האבהיים הללו יפחיתו את רמות הטסטוסטרון שלו, ואז נוכל אנחנו לישון טוב יותר בלילה?

אין סכנה, אגב, בניסוי שכזה. החוקרים מבטיחים שרמות נמוכות של ההורמון לא יעשו אותו פחות גבר, ושהוא אפילו לא יצמח שדיים בין לילה. אני ממליצה בחום לתת לזה צ'אנס.