להוריד אותו היום
אלבום האינטרנט של יזהר אשדות ממשיך 20 שנות פעילות בשפיץ של מוזיקת הפופ הישראלית
העובדה שיזהר אשדות הוא האמן הישראלי הבכיר הראשון שמוציא אלבום אינטרנט (כזה שאפשר להורידו או לרכשו אך ורק דרך הרשת), אינה מפתיעה. אחרי הכל, אשדות היה אחד האמנים הראשונים שבנה לעצמו אתר אינטרנט (הוא למד את פקודות ה-HTML כדי לעשות זאת), עוד שהמושג "אוטוסטרדת מידע" היה נחלתם של מטורפים לדבר בלבד. ויותר מכך, הוא האמן שהכי מקושר לתחום, אסוציאטיבית לפחות; ברוב המקרים הוא יהיה המוזיקאי הראשון אליו יפנו אמצעי התקשורת השונים כדי לבקש את פרשנות על חשיבותה וסכנתה של מהפיכת המוזיקה ברשת. אולם לאמיתו של דבר, התפקיד שאשדות לקח על עצמו כחלוץ ופורץ דרך בקשר שבין הטכנולוגיה לבין המוזיקה, הוא המשך ישיר לעשרים ומשהו שנות פעילות מוזיקלית, בהן הוביל כמלחין, איש סאונד ומפיק מוזיקלי, את מוזיקת הפופ הישראלית.
"המדען"
יש כאלו שירימו גבה לנוכח איזכורה של להקת "תיסלם" בהקשר של חלוציות, אבל "רדיו חזק", אלבום הבכורה של ההרכב שזכה בזמנו לקיטונות של לעג ובוז, היה אחד מן האלבומים הכי חשובים שהוקלטו פה. אשדות, יחד עם יאיר ניצני וחבריהם, הצליחו לחבר בין סטייל ורעש, סקס, זוהר וריפים קליטים, וליצור אלבום רווי בסלוגנים של ריח נעורים, מחנק, מין, שעמום ורצון לברוח. "רדיו חזק" יצר מעין דרך חדשה בה להקות רוק החלו להביע את עצמן, והוא נשמע היום, למרות תמליליו, טוב יותר מרוב האלבומים שיצאו כאן בתחילת שנות השמונים. לא פחות חשוב - אשדות, יחד עם יהודה פוליקר, הצליח לחדור אל תוך המעגל הצפוף שנשלט אז בידי האליטה של יוצאי הלהקות הצבאיות. הוא התעלם מחוסר פרגון של אי אלו מעריצי סוניק יות', ג'אזיסטים עלומי שם וזמרי עבר עוינים והגיע למעמד בו הוא נמצא היום – "אחד מן האמנים החשובים של אן.אם.סי", לדברי מנכ"ל החברה משה מורד.
החלוציות האמיתית של אשדות התבטאה דווקא בעבודתו כמפיק מוזיקלי. בשנות השמונים בחנו מבקרי המוזיקה בעין עוינת את הפקת הדאנס שעשה ל"אם ננעלו" של עופרה חזה. במבט רטרוספקטי, הוא היה מראשוני האמנים שהבינו את האפשרויות היצירתיות הטמונות במוזיקה האלקטרונית, כששם תואר זה היה מוקצה מחמת מיאוס. בהקשר זה ראוי להזכיר את הפקתו לרצועות ה'דאנס' של "רדיו בלה בלה", אלבומם השלישי של "החברים של נטשה", שהיו הטובות בכל האלבום היומרני הזה. אשדות היה גם מהראשונים שתרם את המחשב ליצירת מוזיקה, ובעיקר את אמונתו ביכולות הברוכות שמספקות הקלטות כונן. על עצמו העיד בהקשר לעבודה על אלבומם של הנטשות: "כנראה שיש לי אישיות של מדען".
זמן של קסם
אז אין זה פלא שאשדות נבחר להוביל את מהפכת המוזיקה הישראלית ברשת עם אלבום אינטרנט ראשון - "לך עם הלב" - המאגד 12 משיריו: אחד חדש ("זה שיר כאב"), אחרים שיצאו באלבומיו ובפרוייקטים שונים (כולל שני שירים של תיסלם שהוקלטו בהופעות חיות) וגם אי אלו שירים שזכו לביצועי אולפן חדשים ("רגע", למשל).
"זה שיר כאב", הוא שיר חדש, שמחבר בין "הירושימה שלי" לבין "זמן קסם", ונשמע טוב יותר מהראשון, אם כי נופל מהשני. "למה לא", שיר שאת מלותיו כתב מאיר אריאל המנוח, במקור מתוך האלבום "זמן קסם", הוקלט לאלבום האינטרנט בהופעה חיה באולפנו של אשדות ונשמע טוב יותר מהגרסה המקורית. כמו כן, צירף אשדות את "תפסיק לכוון אלי" ו"כבר הסתיו עכשיו" של תיסלם בביצועי הופעות חמודים ואגרסיבים, אם כי חסרים את קולו רב העוצמה של דני בסן. גם "ככלות הכל והתמונה" כלול באלבום זה - יצירת מופת אמיתית שאת מילותיה כתב יענקל'ה רוטבליט ואשדות הלחין לאלבום הבכורה של דני בסן. הביצוע מההופעה מעניין, אם כי נדמה לי שהביצועים לשיר זה לא הצליחו עדיין להוציא ממנו את המיטב שיש בו.
שתי נקודות לחובת האלבום. הראשונה היא שאשדות כבר הוציא רק לפני חצי עשור אלבום הופעה חיה בהארד רוק קפה, שהיה לאלבומו הנמכר ביותר עד כה. הנקודה השניה היא שביצועי ההופעה נשמעים מעט מלוטשים מדי, ולא לטובה. לא עוברת לאורך האלבום התחושה המוכרת של הופעה חיה, למרות קולות של מחיאות כפיים פה ושם בסופי שירים. אבל עזבו אתכם משטויות - אן.אם.סי הוכיחו בגרות שנקטו בכיוון זה, ואשדות עשה את הצעד הנכון בזמן הנכון – צעד שמחבר את יצירתו לתרבות המוזיקה של המילניום החדש. והכי חשוב - מוזיקלית, למרות נקודות התורפה, יש רגעים לא מעטים באלבום האינטרנט הראשון של אשדות שהם זמן של קסם.
