שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    לכבוד החג: סימנים כחולים בהסכמה

    סחלב זברה נזכרת בסוכות של לפני 15 שנה, עת השתחררה מהצבא והגיעה לארוחת החג המשפחתית. איש מהנוכחים בארוחה לא ידע שמתחת לבגדים מסתתרים סימני האהבה הכואבים של ליל אמש

    סוכות בתחילת העשור שעבר. לפני חצי דקה ירדתי ממדים, וזה שאיתי החליט לבוא לארוחת החג. לילה קודם, קשורה לקצה המיטה, תהיתי עם עצמי איך זה יסתדר הפעם, מול כל המשפחה, כשאצטרך להעביר ארוחת חג שלמה עם ישבן סגול, ישובה בנימוס לידו, כשזיכרונות הקולות והצלילים שיוצאים מפה חסום, עוד מתנגנים באוזניים מאתמול.

     

    סקס בערוץ יחסים:

     

     

    אני זוכרת שבאמצע ארוחת החג אמרתי משהו על הריחות הטובים. הוא לחש לי באוזן תכף ומיד "אני מריח עד לכאן". עשר דקות אחר כך, בין המנה העיקרית לקפה, הלכנו לחדר הישן שלי וגנבנו קוויקי מהיר-מהיר, כי כבר לא יכולנו להתאפק.

     

    כל חג והסשן שלו

    זו הייתה הזוגיות הראשונה שלי. בפעם השנייה שבאתי כזוג לארוחת החג הייתי כבר זו שקשרה בעצמה לילה קודם, והלכנו לאכול אצל הוריה של זוגתי דאז. היא ישבה עם ישבן כחול-סגול על כיסא קשה לאורך כל הארוחה. החלפנו מבטים מדי כמה דקות. אסור היה לה להסגיר ולו שמץ של כאב, טיפה ממה שעבר על גופה מחליף הצבעים. על החולצה עם המחשוף היא ויתרה באותו ערב, כי החזה שלה כולו היה מכוסה ביותר מדי אהבה ממני.

     

    ככה אני אוהבת. לפעמים יש עליי סימנים. לפעמים יש על מי שאיתי. כל חג וסיפור הסשן שלו, כל חג ובן או בת הזוג שבאו איתי אליו, שאני זוכרת את הכאב והאינטימיות שלובים זה בזה בתוכו. שנה שנפתחה בצרחות עונג היא שנה מצוינת, לא רק טובה, ואת הצרחות של סשן סוכות כהלכתו אני מחכה לשמוע בכל שנה.

     

    חבר יקר לבש פעם חגורת צניעות לארוחת החג והוא מספר על אינסוף"'טאקלים" משעשעים יותר ופחות, סביב המבוכה והכאב שנגרמו לו לא פעם על ידי אשתו האכזרית במהלך הארוחה. הכאב שנלווה לכל קימה מן השולחן, והפחד מן הגילוי, החשיפה, הבושה ועוד מול כל המשפחה – רק מלבים את האש. לעניין הזה אני לא יכולה שלא להסכים – הפחד מזה שיחשפו אתכם באמצע המשחק האישי הזה, האינטימיות הזו שרק שניכם מבינים, מביך ומאיים.

     

    משחקים סודיים שמשאירים סימנים (צילום: shutetrstock) (צילום: shutetrstock)
    משחקים סודיים שמשאירים סימנים(צילום: shutetrstock)
     

     

    בואי נשחק באדונים ומשרתים

    חגי תשרי הם החגים שאני הכי אוהבת. כל ההתחלות נפתחות מחדש, כמו כבישים אל החופש. כמו להיות קשורה או לקשור, להתמסר או לקבל שליטה, גבר או אישה. יצא שאני לבד הפעם, יצא שיש לי המון אופציות פתוחות קדימה, המון התחלות חדשות ומרגשות. אני כבר 15 שנה חלק מהקהילה ההזויה ביותר בארץ, זו של אדונים ומשרתים, זו של קשירות וכוח, כאב והתמסרות, וזה התחיל אצלי בסוכות, לפני 15 שנה, עם החבר הראשון.

     

    הזיכרונות הכי מתוקים שלי עטופים בכתמים כחולים וסימני נשיכה, ואני אוהבת את המבט המתמסר שמשתלט עליי או משתלט על מי שאיתי. להיכנע באמצע ארוחת החג, בין הגפילטע למרק, ולתת לאצבעות של מי שלידך לשחק בך, להיות לרגע צעצוע, כלי משחק, חלק מסוד משותף ומתוק ביניכם, יוצר התחלה נהדרת לשנה חדשה.

     

    זו דינאמיקה מרגשת של אמת זוגית אמיתית בארוחה, שלא פעם מכילה העמדות פנים והרבה מתחים. המשחק או הדינאמיקה המיוחדת הזו מוציאים את העוקץ, משאירים את הדבש ומוסיפים ארומה של אדרנלין אדיר לכל הסיטואציה המביכה של הדודים והדודות, הסבים והסבתות.

     

    לפני כמה שבועות, אחרי הפסקה ארוכה מאוד, חזרתי אל התחום. אחזתי שוט לראשונה מזה חמש שנים ושלטתי. וכנשלטת, נתתי לאיש שאני אוהבת לקחת אותי אל התהום והכאב. חזרתי בשלום, שלמה ובריאה, ומתחשק לי לספר חוויות, מהטיול בישראל של אהבה אחרת, כואבת בהרבה. נתראה פה, כל שבוע.

     

    הפרופיל שלי ב"כלוב" – אתר הבית של הבדס"מ בישראל

    המייל שלי

     

    לשנה כואבת ומענגת במיוחד!

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    עד שיגיעו הקינוחים, הישבן שלך ימשיך להאדים
    צילום: shutterstock
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים