שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מאחורי הסקרים: שכר ממוצע זה לא שכר אמצע
    מה באמת מגלה לנו הנתון החודשי אודות השכר הממוצע במשק? מדוע השכר החציוני לא מפורסם מדי חודש, מה זה אומר על פערי השכר בישראל ומה היה קורה אם כולנו היינו מרוויחים אותו דבר? כתבה רביעית ואחרונה בסדרה

    על מה אתם חושבים כשאתם שומעים את צירוף המילים: "השכר הממוצע"? אלו מכם שחושבים על מושג המקביל למושג "האדם הממוצע" - כלומר, רמת השכר המקובלת, הסבירה, שמתאימה לאיש הרגיל מהרחוב - יופתעו בוודאי לשמוע שברבעון השני של 2011 עמד השכר הממוצע לשכיר בישראל על רמה של 8,900 שקל ברוטו לחודש.

     

    מאחורי הסקרים - כתבות קודמות:

     

    האם זה שכרו של הישראלי הממוצע? השכר שיש גבוהים ממנו אך גם יש נמוכים ממנו? מובן שלא. הרוב המכריע של השכירים בישראל לא מרוויח סכום שקרוב אפילו ל-8,900 שקל ברוטו בחודש. כדי לדעת מה היא רמת השכר הבינונית, הסבירה, זו שחצי מהשכירים מרוויחים יותר ממנה וחצי מרוויחים פחות ממנה, יש לחשב את השכר החציוני.

     

    אך בעוד שהשכר הממוצע מפורסם מדי חודש וזוכה לכותרת בכל האתרים והעיתונים הכלכליים, נתון השכר החציוני מסתתר לו אי שם, בדו"ח אלמוני של המוסד לביטוח הלאומי, אשר מספק את הנתון החשוב הזה באיחור של כשנה וחצי. האם מדובר בהטיה סטטיסטית? בהסתרה מכוונת? בכשל ביורוקרטי? לא ולא. מדובר רק בתיווך לא נכון של המושג "ממוצע".

     

    נתון השכר הממוצע מבוסס על עיבוד חודשי שעורכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) לנתונים שמגיעים מדיווחי החברות למוסד לביטוח לאומי. בהסתמך על הדיווחים הללו, מחשבים בלמ"ס את מספר משרות השכיר באותו חודש ואת השכר הכולל ברוטו ששולם. לבסוף מחלקים את השכר הכולל ברוטו למספר המשרות ומגיעים לנתון השכר הממוצע.

     

    חוקרי הלמ"ס מחלצים, אם כן, מהדיווחים לביטוח לאומי את הנתון שמייצג את כל הכסף שעבר אל השכירים בצורת משכורת ואת המספר הכולל של השכירים במשק, אך הם אינם יודעים כמה כסף עבר לכל שכיר. מבלי לדעת את הסכום הפרטני ששולם עבור כל משרה, לא ניתן לחשב את השכר החציוני, שמייצג את רמת השכר שחצי מהמשכורות היו גבוהות ממנה וחצי מהמשכורות היו נמוכות ממנה.

     

    כדי לדעת מה הסכום הפרטני ששולם לכל שכיר, יש להמתין עוד חודשים רבים עד שיגיע קובץ של מס הכנסה, שבו קיים פירוט מדויק של השכר השנתי שקיבל כל שכיר בישראל. הקובץ מגיע למוסד לביטוח לאומי בתחילת כל שנה, כאשר הוא מתייחס לנתונים של השנה שלפניה.

     

    לאחר כמה חודשים, שבמהלכם עוברים הנתונים שבקובץ עיבוד של חוקרי המוסד לביטוח לאומי, מתפרסם נתון השכר החציוני במסגרת סקר "ממוצעי שכר והכנסה לפי ישוב ולפי משתנים כלכליים שונים". בטבלה בסופו של הקובץ הזה, הרחק מהכותרות הקבועות בעיתונות הכלכלית, מופיע הנתון שמלמד על המשכורת שחצי מהציבור מרוויחים יותר ממנה וחצי מהציבור מרוויחים פחות ממנה.

     

    לא כל פער הוא פער חברתי

    על פי הנתונים שמפרסם המוסד לביטוח לאומי בשנתיים האחרונות, השכר החציוני נמוך בשיעור משמעותי מהשכר הממוצע. בשנת 2008 עמד השכר הממוצע ברוטו על סכום של 8,518 שקל לחודש. השכר החציוני אותה שנה היה 5,310 שקל לחודש – 62.3% מהשכר הממוצע. שיעור דומה נרשם גם ב-2007, אז היווה השכר החציוני 62.8% מהשכר הממוצע.

     

    על מה מעיד הפער העצום הזה בין השכר החציוני לבין השכר הממוצע? ישנם רבים הרואים בפער זה עדות לפערי השכר הבלתי נסבלים במשק הישראלי, כאשר בעלי המשכורות הגבוהות מרוויחים משנה לשנה יותר ויותר ודוחקים את הממוצע כלפי מעלה, בעוד שהחציוני נותר על אותה רמה מפני שאף שכיר לא מטפס במעלה הסולם החברתי.

     

    למען האמת, הפער בין השכר החציוני לבין השכר הממוצע לא מעיד בכלל על צמיחה בפערים הכלכליים. כאשר החציון נמוך מהממוצע אז כל מה שניתן לומר בוודאות הוא שהפערים בין הפרטים השונים אינם קבועים. זה יכול להיות תוצאה של כך שהפרטים במעלה המדרג מטפסים עוד יותר ומתרחקים מנקודת האמצע, ויכול גם לנבוע מכך שהפערים שבתחתית המדרג מטפסים ומתקרבים אל נקודת האמצע.

     

    דמיינו לעצמכם חברה קטנה שבה יש שלושה שכירים: הזוטר שבהם מרוויח שכר מינימום של 2,000 שקל לחודש, הבכיר שבהם מרוויח 6,000 שקל לחודש וביניהם יש עובד ממוצע שמרוויח 4,000 שקל לחודש.

     

    במצב זה, כאשר הפערים בין העובדים שווים זה לזה, החציון שווה לממוצע (4,000 שקל). אם העובד הבכיר יזכה פתאום להעלאת שכר של 2,000 שקל והפער בינו לבין העובד הממוצע יגדל ל-4,000 שקל, יגדל גם הפער בין השכר החציוני לבין השכר הממוצע בחברה. החציון יעמוד עדיין על 4,000 והממוצע יגדל ל-4,666 שקל לחודש.

     

    אבל מה יקרה אם במקום להעלות את שכרו של הבכיר, יעלו לפתע את שכר המינימום בחברה מ-2,000 שקל ל-3,000 שקל לחודש? גם במקרה כזה יישאר החציון על 4,000 בעוד שהשכר הממוצע יגדל ל-4,333 שקל לחודש.

     

    באופן תיאורטי, השכר החציוני יכול להיות גבוה יותר מהשכר הממוצע גם בחברה שבה יש פערי שכר עצומים. נאמר שהיינו מורידים את שכר המינימום בחברה שלנו ל-1,000 שקל לחודש, מעלים את שכרו של העובד הממוצע מ-4,000 ל-6,000 שקל לחודש ומעלים גם את שכרו של הבכיר מ-6,000 שקל ל-8,000 שקל לחודש.

     

    במצב כזה השכר החציוני היה עולה ל-6,000 שקל לחודש בעוד שהשכר הממוצע היה יורד ל-5,000 שקל לחודש. הגדלנו את הפערים, אך החציון גבוה יותר מהממוצע.

     

    ממוצע הוא לא אמצע, אבל לפעמים הוא שוויון

    הפער הגדול בין השכר הממוצע בישראל לשכר החציוני לא מעיד בהכרח על הכיוון שממנו צומח הפער. ייתכן ששכרם של בעל המשכורות הנמוכות עולה וייתכן ששכרם של בעלי המשכורות הגבוהות עולה. אך העובדה שהשכר הממוצע הוא לא רק נתון עקר אלא מספר שממנו נגזר שכר המינימום שמשכורות עובדי המדינה צמודות אליו, הופכת את הדיון בתוקפו של הנתון הזה לבעל השלכות חברתיות.

     

    קיים חשש לתהליך שבו העלאות שכר בדרגות הבכירות ביותר במשק גורמות לעלייה של השכר הממוצע. בעקבות העלייה בשכר הממוצע מעלים את שכר המינימום וכל המשכורות שצמודות אליו, במגזר הציבורי, עולות יחד איתו. בתווך נותרים בעלי המשכורות הבינוניות-נמוכות במגזר הפרטי, אשר השכר שלהם ביחס לשאר האוכלוסייה יורד.

     

    בשנת 2000 עמדו כלכלני בנק ישראל על הבעייתיות שבהצמדת הקצבאות ושכר המינימום לשכר הממוצע. החוק שקובע כי שכר המינימום יעמוד על 47.5% מהשכר הממוצע, טענו אז כלכלני הבנק המרכזי, בעייתי וגורם לכך ששכר המינימום בישראל בשנת 1998 היה 53% מהחציוני, רמה גבוהה יחסית למדינות ה-OECD. בסיכומו של אותו דו"ח קראו כלכלני בנק ישראל להצמיד את המינימום לחציון אך ציינו באותה נשימה כי אין נתונים זמינים לשם חישוב החציון.

     

    אז החציון נותר חבוי בדו"ח התקופתי של הביטוח הלאומי, ואנו נותרנו עם הנתון החודשי של השכר הממוצע, שרחוק כמה עשרות אחוזים מהמושג העממי והשגור של מה ש"ממוצע" להרוויח. נתון שמלמד על השכר ה"סביר", דרך אגב, אין לנו כלל כי לשם כך יש לחשב את המשכורת השכיחה – כלומר, לחלק את השכר בישראל למדרגות שוות במרווחיהן ולקבוע מהי המדרגה שרוב הישראלים נמצאים בה.

     

    אך השכר הממוצע בכל זאת מספק לנו נתון בעל ערך חברתי-כלכלי, גם הוא אינו ישים. מבלי להתכוון לכך, הלמ"ס מפרסמת מדי חודש נתון שמלמד כמה כסף היה מרוויח כל שכיר, אם כל השכירים היו מרוויחים אותו הדבר.

     

    נתון השכר הממוצע מייצג, כאמור, את כלל הכסף שמשולם לשכירים, לחלק למספר השכירים שעובדים באותו זמן. נחזור אם כן על הנתון שמופיע בתחילת הכתבה: על פי דיווחי הלמ"ס, אם השכר בישראל היה מחולק שווה בשווה לכל עובד אז ברבעון השני של 2011 היה מרוויח כל עובד שכיר בארץ 8,900 שקל ברוטו לחודש.

    פורסם לראשונה 22/10/2011 09:06

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: חיים זיו
    שכר ממוצע. לא עובד ממוצע
    צילום: חיים זיו
    תקועים בין המינימום לבכירים. עובדים מפגינים
    צילום: ירון ברנר
    מומלצים