דבר תורה לפרשת נח

רש"י משיב על כך שתי תשובות: פירוש אחד, שבעצם, התיאור על מעלותיו של נח הוא מאמר מוסגר: "הואיל והזכירו – סיפר בשבחו, שנאמר: זכר צדיק לברכה". פירוש שני, שהמושג "תולדות" כוונתו גם למעשים טובים – "עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים", ולכן מפרטת התורה את מעשיו הטובים של נח בהמשך ל"אלה תולדות נח".

אבל הפירוש הראשון מעורר תמיהה: הרי שמו של נח כבר הוזכר קודם לכן, בפרשת בראשית, ועל-פי הכלל "זכר צדיק לברכה", הייתה התורה צריכה לשבח את נח כבר בפרשת בראשית, כשהוזכר לראשונה; מדוע בא השבח רק בפרשת נח?

הסבר הדבר יובן על-פי מאמר הגמרא, שלשון-הרע הורגת שלושה בני אדם: את המספר, את השומע ואת מי שמדברים עליו. בקשר למספר ולשומע – מובן לכולנו הקשר שלהם לתוצאות החטא, שהרי הם חטאו בפועל בלשון-הרע. השאלה הגדולה שמיד נשאלת היא: אבל מדוע צריך לסבול האיש שדיברו עליו? מה הוא אשם?

אלא כאן בא לידי ביטוי כוחו המזיק של דיבור רע, שהוא פוגע גם באדם שעליו מדברים.

עיקרו של דיבור, שהוא מגלה החוצה מה שהיה תחילה במחשבה, מוסתר. יש לדיבור כוח מיוחד להוציא דברים מן ההעלם אל הגילוי. זה כוח ממשי, שמשפיע גם על הזולת. כאשר מדברים על רע שיש בזולת, גורמים בכך שהרע המצוי בו יהיה גלוי ופעיל יותר. לכן לשון-הרע מזיקה בפועל לזה שמדברים עליו.

ואם כך בצד השלילי – קל-וחומר בצד החיובי, כי "מרובה מידה טובה ממידת פורענות". כשמדברים דברי שבח על הזולת ומציינים את מעלותיו, על-ידי כך גורמים בפועל, שהטוב שבו יתחזק ויתגבר, והדבר מביא תועלת ממשית לאותו אדם.

ואם בדיבור של אדם בשר-ודם כך, קל-וחומר כאשר הקב"ה כותב בתורה דברי שבח על אדם – ודאי שיש לזה השפעה חיובית על אותו אדם, והשבח הזה מעניק לאותו אדם כוחות מיוחדים לחזק את הטוב שבו.

ועכשיו יובן למה מוזכר שבחו של נח רק בפרשתנו ולא בפרשת בראשית. עבודתו הממשית של נח מתחילה בפרשתנו. זה השלב שבו הוא זקוק לחיזוק מיוחד, כדי לעמוד מול אנשי דורו. לכן דווקא כאן מופיעים דברי השבח על מעלותיו, כדי להעניק לו כוח מיוחד למילוי עבודתו.

מכל זה אנו לומדים את החשיבות שבראית הטוב אצל יהודי שני ובדיבור אך ורק על מעלותיו. על-ידי הדיבור החיובי אנו מגלים עוד יותר אצל הזולת את הטוב שבו, ובאופן עקיף באה ברכה גם לנו.

שבת שלום

הרב אלעזר פרץ הוא יו"ר מרכז החסד נתניה