שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הרומן "1Q84": מורקמי למיטיבי לכת
    ברומן עב-הכרס "1Q84" הקוראים יופתעו לגלות כי דווקא ביצירה כה מעורפלת ומסקרנת, מורקמי אינו מצליח לשמור על עיצוב העולמות המשכנע שתיאר בספריו הקודמים. אך למעריצים זהו ספר חובה שמערער על מוחלטות המציאות

    מורקמי הוא אחד הסופרים הפוריים, המוערכים והמתורגמים ביותר כיום. בשנים האחרונות הפך ל"סופר חובה" בישראל, שכל יצירותיו - חדשות וישנות כאחד - מתורגמות לעברית וזוכות להצלחה. ניתן להציבו בשורה אחת עם פול אוסטר ואיאן מקיואן, מבחינת המחויבות של הוצאות הספרים לפרסום יצירתו. תרגום הרומן החדש "1Q84", אשר בעברית כולל שני כרכים מתוך שלושה, לאורך שמונה-מאות עמודים בקירוב, מאשש את מעמדו כסופר היפני החשוב ביותר של תחילת המאה העשרים ואחת.

     

    המציאות ותת-המציאות מצטלבות. עטיפת "1Q84"  (עטיפת הספר) (עטיפת הספר)
    המציאות ותת-המציאות מצטלבות. עטיפת "1Q84"

     

    ביפן, פורסם הרומן לאורך שנתיים, בעוד הכרך השלישי לא נכלל בתוכנית המקורית ונכתב רק לאחר שפורסם הכרך השני. כפי שסיפר בראיון ל"ניו יורק טיימס", את הרעיון לרומן העצום שאב מסיפור קצר שפרסם בעבר, אשר בבסיסו גבר ואישה שנפרדים ומחפשים אחד אחר השני כל חייהם. לטענתו, ב"1Q84" הוא פשוט הפך את הסיפור הקצר - לסיפור ארוך. ארוך מאוד. אך גם אם נזהה את הרעיון הנ"ל כסיפור המסגרת העדין של הרומן, העלילה עצמה גדושה בסאגות מורכבות ומסועפות, בקיומם של עולמות מקבילים ומציאות מתעתעת; כת סודית שבראשה עומד פסיכופט שאונס ילדות; יצורים בשם ליטל פיפל, הזורעים הרס ואימה ורקיע בו מופיעים שני ירחים.

     

    פקעת של אוויר

    מורקמי משתמש גם ברומן זה בטכניקה אהובה עליו: מספר בגוף שלישי

    המגולל את קורותיהן של שתי דמויות מרכזיות, כאשר כל פרק מוקדש לדמות אחרות, ואט-אט המציאות והתת-מציאות (או המציאות המקבילה) שמתוארת בכל סיפור מצטלבת עם האחרות. אנו פוגשים באָאוֹמָמֶה, מדריכת אמנויות לחימה, החוברת לאלמנה עשירה ששולחת אותה להרוג גברים שהתעללו מינית, נפשית ופיזית בנשותיהם ויש להעלימם מן העולם. אאוממה, שעזבה את ביתה בגיל עשר, לאחר שנטשה את האמונה הנוצרית האדוקה של משפחתה, סוחבת עמה מטען כבד על המין הגברי, אך עדיין מאוהבת בילד היחיד שעמד לצידה בבית-הספר ומקווה למצוא אותו יום אחד.

     

    אותו ילד הוא טנגו, סופר מוכשר ומורה מחונן למתמטיקה, שמתבקש על ידי עורכו הציניקן לשכתב כתב-יד בשם "פקעת של אוויר", שכתבה נערה בת שבע-עשרה בשם פוקה-ארי, משום שחושיו החדים אומרים לו שמדובר ביצירה חד פעמית. המפגש עם פוקה-ארי והצלחת הספר משנים את חייו לחלוטין, הוא נכנס למערבולת שאינו יודע כיצד ייצא ממנה, בעוד סיפור חייה של פוקה-ארי והכת האכזרית ממנה ברחה, הופכים את שגרת יומו הרגועה למסע פנימי וממשי מפתיע, מרגש ומסוכן.

     

    מעטים הסופרים שכתיבתם קולחת כמו זו של מורקמי. כמעט ואינך מרגיש שקראת עמודים כה רבים, משום שיש משהו אוורירי, מרחף בכתיבתו. יחד עם זאת, רק אצל מורקמי, לאחר קרוב לשלוש-מאות עמודים, אתה מבין שלמעשה הסיפור עוד לא התחיל. הסופר היפני יודע היטב כיצד למלא את החלל הריק במילים. ברומנים המוצלחים ביותר שלו, לטעמי, "קורות הציפור המכאנית" ו"קפקא על החוף", הוא מצליח להימנע מפטפטת. אך ב"1Q84" ישנה פטפטת, ובה בעת, מתרחש דבר מוזר: במהלך הקריאה, אינך חש כי מעמיסים עליך מלל, שהדיאלוגים והסצנות חוזרים על עצמם בוריאציות שונות.

     

    העולם של מורקמי מכיל את הגודש ואת הדרמה האיטית, ורק אם עוצרים לרגע קולטים את הטכניקה שעומדת בבסיס היצירה - מלאות העולם מתקבלת נוכח החוסר שמוצג בו, עומס המידע נמסר בבהירות מסמאת ובמקביל, אינו מאפשר לעצב את האינפורמציה בתבנית סדורה ומובנת. ההקשרים בין העולמות, פריצת הגבולות שביניהם, התחושה הסוריאליסטית במרחב ריאליסטי קונקרטי, המוצג ביפן של 1984, נקודות ההשקה בין הסיפורים; כל אלו מובילים את הקריאה בטקסט, אך גם מערערים על ממשותו. בעוד אנו צוברים עוד ועוד מידע, מורקמי אינו מניח בידינו כלים לפענוח הסיפור, ועד הסוף הקוהרנטיות אינה מוליכה לסגירת מעגל.

     

    בין המסורת למודרנה

    "1Q84" מתכתב במידת-מה עם יצירתו של ג'ורג' אורוול, "1984", בתמות של שכתוב העבר וחוסר השליטה של הפרט נוכח מנגנון שהוא אינו יכול לו, אולם משמעות הכותרת היא הימצאותו של קיום מקביל, מציאות אלטרנטיבית שנותנת את אותותיה בחייהן של הדמויות. גם ברומן זה ניתן למצוא אזכורים רבים לתרבות המערב - מאפיין סגנוני משמעותי של מורקמי - החל מקטע מוזיקלי וכלה בתיאוריות פילוסופיות וביקורתיות. המערב משתלב באופן טבעי במרקם היפני המהודק שמוצג ברומן, הנטוע בהווי החברה היפנית המודרנית ומאפשר לעמוד על היחסים שבין המסורת למודרנה.

     

    יחסים אלו מובלטים בדיאלוגים השנונים, בעומק האינטלקטואלי של השיח, בתחושת התלישות של הדמויות ובסגנון המוכר כל כך של מורקמי, שהמבע המיוחד לו כה חזק, עד כי כבר מפסקת הפתיחה של הספר ברור לקורא שהוא נפגש שוב עם הסופר היפני החדשני. כתיבתו המוזיקלית של מורקמי - במובן זה שהיא הרמונית, מתנגנת, מורכבת מצלילים ממשיים ותיאורטיים המתגבשים לכדי יצירת אמנות שלמה - מצליחה לסחוף אחריה מיליוני קוראים בעולם, וגם "1Q84" עתיד לעשות זאת. זוהי יצירה מסקרנת, שבבסיסה סיפור מעשה מסתורי ומותח, המחייב את הקוראים להיות ערניים לכל התפתחות, לכל שינוי במבעים ולכל תנודה במציאות.

     

    אך זוהי גם יצירה שונה מאוד מבחינת תוכנה מקורפוס יצירתו של מורקמי. הסיפור עוסק בתמות קשות כדוגמת אונס, אלימות, התאבדות ודיכוי נשי. לפיכך, גם הסגנון משתנה מעט ומורקמי מציג כתיבה בוטה יותר, מינית, אגרסיבית, נטולת עדינות. העיצוב האלגנטי של סיפור המעשה משתמר גם הפעם. אך לצד גודש המלל המעיב לעתים על הקריאה, אנו פוגשים מורקמי נוקב יותר, חסר פניות ובטוח בעצמו. מפתיע לגלות, שדווקא ביצירה כה מעורפלת, בלתי ברורה ומסקרנת, מורקמי אינו מצליח לשמור על הדיוק, המינימליזם והעיצוב המשכנע כל כך של העולמות שתיאר בספרים קודמים שלו, שנבע בעיקר משרטוט ייחודי ומדהים של אפיזודות ודיאלוגים.

     

    נקודת החולשה של הרומן היא תחושה של ביטחון מופרז של הסופר,

    הפוגעת במרקם העדין של הטקסט ומעמיסה עליו תמות, סגנונות ומבעים, שלא כולם זוכים לייצוג הולם ומשכנע. ובכל-זאת, "1Q84" היא יצירה מעניינת ומיוחדת. חרף החריקות במבנה והתחושה כי אין העמקה במקומות בהם היא נדרשת, מורקמי עדיין מצליח ללכוד אותנו ברשת הסיפור הסבוכה, להציג דמויות מורכבות, ייחודיות, מלאות ומעוצבות להפליא ולהעמיד אותנו במצב של תהיה וטעייה לכל אורך הרומן.

     

    תרגומה של עינת קופר מיפנית מוצלח מאוד וכהרגלה, היא מצליחה להעביר היטב את סגנונו של מורקמי. הקטעים החלשים בתרגום אינם נובעים, לדעתי, מאיכותו, אלא מהבחירות הלשוניות והמבעים הקונקרטיים שבמקור, שכן קופר ערה לניואנסים הקטנים ביותר של הסופר. "1Q84" הוא ספר חובה למעריצי מורקמי, אך הוא רומן למיטיבי לכת, המכירים את עולמו וסגנונו, שיסחפו בקלות אחר המציאות שהוא כה מיטיב לערער על מוחלטותה.

     

    "1Q84" מאת הרוקי מורקמי. תרגמה מיפנית: עינת קופר. עריכת תרגום: דניס הרן בן-דור. הוצאת כתר וכנרת זמורה-ביתן. 774 עמ'.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הרוקי מורקמי. ביטחון מופרז בכתיבה
    צילום: Gettyimages
    7 לילות
    מומלצים