לפתוח תקציבים: על המנהיגים להציל את אירופה
ביוון החליטו לקיים משאל עם על תוכנית החילוץ האירופית ועוררו מהומה, אבל הירידות בבורסות העולם הן תוצאה של התנהלות רשלנית מצד מנהיגי אירופה. סבר פלוצקר כותב הבוקר ב"ידיעות אחרונת" כי אם לא ימהרו לפתוח את ברזי התקציבים, הנפילות אתמול הן רק ההתחלה
לא בגלל משאל העם ביוון נופלות הבורסות; הן נופלות בגלל מדינאי אירופה. הסכם בריסל שנחתם בשבוע שעבר בין ראשי גוש האירו זכה לשבחים רבים, אבל היה, לאמיתו של דבר, כישלון מוסווה. למחרת החתימה נכתב ב"ידיעות אחרונות" שההסכם הוא "לא מפואר, לא סגור, לא מבטיח רפורמות ומטושטש." אל חוגגי הבורסות הופנתה אז שאלה: "מה אתם חוגגים? מורחים אתכם, מסדרים אתכם, ואתם רוקדים." הריקוד של הבורסות, התברר אמש, נגמר מהר.
- האם עידן העושר והבזבזנות באירופה הסתיים?
הריקוד נגמר, כאמור, לא בגלל ממשלת יוון שהחליטה להחיות את הדמוקרטיה הישירה באתונה ולקיים משאל עם, חרף ההתנגדויות מבית. לציבור היווני יש זכות מלאה לומר את דברו על ההסכמים שחותמת ממשלתו ושעלולים לשחוק את רמת חייו בעשרות אחוזים, להגדיל עוד יותר את האבטלה הנושקת לחמישית מכוח העבודה, להעמיק את המיתון ואת העוני - ובסופו של דבר גם לא לסייע בפירעון חובות הפנים והחוץ שצברו ממשלות יוון.
בעייתה המרכזית של יוון היא פיגור ענקי בגביית מיסים: בשעה שבישראל משלם החמישון העליון של הציבור 20%) מכלל האוכלוסייה) את כל מס ההכנסה במדינה, ביוון החמישון העליון מצליח לחמוק כמעט כליל מתשלומי מס.
זה הבור השחור שאליו נופלת שוב ושוב כלכלת יוון, והוא תוצאה מברית רבת שנים שנכרתה בין הפוליטיקה ביוון לכסף הגדול. עד שלא תופר הברית הזאת, שום דבר לא יועיל. בוודאי לא קיצוץ נוסף בהוצאות הממשלה באתונה.
הדילמה היוונית
בנייר עבודה רב השפעה שכתבו לקראת הפסגה בבריסל כלכלנים מהאיחוד האירופי, מהבנק המרכזי האירופי ומקרן המטבע הבינלאומית נקבע באופן ברור כי גם אחרי מחיקה של מחצית מהחוב (שעליה הוסכם בשבוע שעבר במסגרת הסכם בריסל) תזדקק יוון לסיוע אירופי נוסף בהיקף של 120 מיליארד יורו עד .2020 זאת נוסף על 216 מיליארד יורו שכבר אושרו לה ביולי.
יתרה מזאת - ההשלכות של הריסון התקציבי שכבר נכפה על יוון תהיינה נוראיות. התוצר היווני יתכווץ ב,8%-7%- האבטלה תעלה לגבהים שהכלכלנים לא העזו לפרט, השכר יישחק, וישותקו אפילו השירותים הסוציאליים הבסיסיים.
מכאן ההתמרמרות של היוונים. אלא שהאופציות העומדות בפניהם אינן טובות. אם יכריזו חד-צדדית על חדלות פירעון, הם יעופו מגוש האירו, יסבלו מפיחות מקומי של 50% לפחות ויהפכו מחדש לארץ דרומית ענייה ונידחת. אם יקבלו את תכתיבי בריסל, לא יראו אור בקצה מנהרה לפני .2020
אז מה לעשות? הנה התשובה: להפסיק להתקמצן. הדבר הכי גרוע שממשלות יכולות לעשות כששווקים בפאניקה הוא לקמץ את היד. כדי לכבות מיד את הלהבות המתפשטות והמאיימות להצית ולשרוף את כל בית אירופה - בית משותף ל27- מדינות היבשת שנבנה במאמץ פוליטי, רוחני וגשמי במשך 50 שנה - צריכות הממשלות שהכסף עדיין מצוי בכיסן ובתקציבן לחדול ממשחק המראות שלא מוביל לכלום ולפתוח את ברזי התקציבים.
חייבים לומר לציבור את האמת
הקרן האירופית לחילוץ, שבה נותרו כיום כ320- מיליארד אירו, חייבת לגדול מיד ל1.5- טריליון יורו לפחות - ולא באמצעות תרגילים בחשבונאות פיננסית יצירתית אלא באמצעות הזרמת כסף פשוטו כמשמעו. לשם כך יהיה על הממשלות לקבל במהירות הבזק הסכמה של פרלמנטים במדיניות גוש האירו ואולי גם בכל המדינות החברות באיחוד, שיתפורר אם תתפורר המסגרת הכלכלית של האירו.
זו האמת לאמיתה: כשאזרח גרמניה או צרפת נדרש לשלם יותר מסים כדי להבטיח שיוון, ספרד ואיטליה לא יפשטו את הרגל, הוא לא עושה טובה לאזרחי יוון, ספרד ואיטליה אלא קודם כל לעצמו. מצבן הכלכלי, המדיני והחברתי של כל מדינות אירופה, כולל העשירות והחזקות כביכול, יהיה לאין שיעור גרוע יותר כשגוש האירו יחדל להתקיים - ואחריו יחדל להתקיים גם האיחוד האירופי. למרחב אירופה יחזרו הלאומנות והשנאה שכה אפיינו אותה לאורך ההיסטוריה העקובה מדם שלה.
למדינאים החפצים בהצלת אירופה יש רק ברירה אחת: לומר לציבורי הבוחרים בארצותיהם את האמת הזאת. הם יבינו; הנטל הכספי הנוסף אינו קשה מנשוא. אבל אם ימשיכו המנהיגים לטמון את הראש בחול, הירידות שנרשמו אתמול בבורסות הן רק ההתחלה.
המאמר פורסם הבוקר ב"ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
