אני מהגר!

הפוליטיקה האמיתית, לומד כל פרח וושינגטוני צעיר, מתרחשת מאחורי הקלעים. בניגוד למערכות יחסים וירטואליות ומפוקסלות, מלאכת הדיפלומטיה טרם ביצעה מעבר משמעותי לעולם המקוון, וכך, לחיצות יד, פגישות בארבע עיניים והידברות פנים אל פנים עדיין – כמו לפני אלפי שנים – מובילות בראש רשימת טכניקות שימון התהליכים והשתדלנות. וכיום, כמו אז, אנשי עסקים רבים משמשים כפוליטיקאים, בין אם כתחביב שהופך לקריירה, לטובת קידום אינטרסים אישיים או סתם – רחמנא ליצלן – מתוך רצון כנה להביא לשינוי חיובי.

"קלינטון שלח אותי לפגוש את ראש הממשלה היווני ואת שר החוץ"

ג'ון קאטסימאטידיס, איל ההון הניו-יורקי ממוצא יווני, מתגאה בכמה גולגלות והישגים פוליטיים שאסף במהלך הקריירה, מהלכים עדינים אותם רקם בין עסקת נדל"ן לזיקוק נפט או סתם פתיחת סופרמרקט חדש.

ג'ון אנדריאס קאטסימאטידיס, 63, נולד בניסירוס, אי וולקני יווני וזעיר שעדיין מונה פחות מאלף איש, ועלה כפעוט בן ששה חודשים ועם הוריו לארצות הברית. "אני אמריקאי, אבל עדיין מחזיק באזרחות יוונית. אחיו והוריו של אבי עזבו לארצות הברית עשרים ושלושים שנים לפניו, אבל הוא נאלץ להישאר באי בכדי לדאוג לאחיותיו. מישהו היה צריך לעשות את זה. אחרי נפילת האימפריה העותמנית, איטליה השתלטה על האיים האלו עד שנת 1947, ולכן אבי, שעבד עבור הממשלה האיטלקית, דיבר איטלקית וגם החזיק באזרחות איטלקית".

קאטסימאטידיס מראה לי תמונה של האי הזעיר, בה נראית בעיקר משטח סלעי שעליו מגדלור לבן ומיושן. הצילום מעטר את מסך הטלפון הסלולרי שלו. "אבא שלי תחזק את המגדלור. הוא פשוט חי לבד על חתיכת אבן ענקית עם כמה עזים, ואני תמיד רוצה לזכור כמה קשה הוא עבד ומהיכן אני הגעתי. מידי פעם אני מבקר שם ליום או יומיים. זה נחמד, אבל זה פשוט סלע ענקי וזה הכל. מצחיק: על האי אין כמעט אנשים, אבל באסטוריה, קווינס, יש שבעת אלפים אנשים שהגיעו משם! כולם עזבו".

משפחת קאטסימאטידיס התמקמה ברחוב 135 כשהאב מחליף את מעמדו הרומנטי כאיש המגדלור במשרה הפחות זוהרת של מפנה כלים במסעדה מקומית. קאטסימאטידיס הצעיר היה חולם על "הימים בהם יוכל לברוח מהמציאות שלו". הוריו לא דיברו אנגלית והוא עצמו למד את השפה ממסך טלוויזיה בגודל חמישה אינץ'. "זה כאב, זה היה קשה", הוא מודה ומוסיף "נהגתי לראות תוכנית טלוויזיה על בלש שנהג ברולס רויס. פנטזתי על הימים בהם גם לי תהיה מכונית כזו. ובסוף באמת קניתי רולס רויס יד שניה במחיר מציאה מדיפלומט בלונדון, אבל אני לא ממש נוהג בה".

אחרי לימודים במכון הטכנולוגי של ברוקלין, ניסה קאטסימאטידיס להשלים תואר שני בהנדסת חשמל בעודו מפרנס את עצמו כעוזר בצרכניה של דודו, ברחוב 137. למגינת לביו של אביו, לקול בכיה של אמו ובמרחק שמונה קרדיטים מהשגת התואר הנכסף, הוא החליט לעזוב את הלימודים כדי להפוך לבעל עסק בעצמו. הוא החל לפתוח חנויות מכולת באפר ווסט סייד, תוך שהוא מקפיד לא לקחת הלוואות מהבנקים ולהחזיק בנדל"ן עצמו: "אם אתה לא הבעלים של הלבנים, אין לך מה לחפש בעסק הזה", הוא אומר. לבסוף החליט קאטסימאטידיס לרכוש את רשת החנויות גריסטידיס, איתה קנה את עולמו. אגב, את החנות הראשונה, אותה קנה ב-400,000 דולר, מכר לפני כארבע שנים ב-42 מיליון דולר. "לזה קוראים עסקה טובה", הוא מחייך.

אבל אבטיחים וסלטים במחיר מופקע זה דבר אחד, שכן קאטסימאטידיס, רפובליקאי במקור שנפל בקסמיו של ביל קלינטון, מצא את עצמו עוסק בענייני קהילה ופוליטיקה מקומית. שמו וכספו עזרו לו לקדם מהלך היסטורי במושגים ניו-יורקיים שבו הצליח לגשר על הפערים שהפרידו בין הכנסייה הקתולית וז היוונית-אורתודוכסית אליה הוא משתייך. האימרה "שני יהודים שלוש דיעות" זוכה כאן לטוויסט מעניין.

"אין תחליף לפגישות דיפלומטיות אישיות, לקשרים שנרקמים"

"הייתי היו"ר, האדם הלא-דתי הפשוט שניצב במקום הכי גבוה שאפשר למישהו כמוני", קאטסימאטידיס מספר על תפקידו בגישור החשוב. "הייתי מדווח ישירות לארכיבישוף כאן ולפטריארך בקונסטנטינופול (איסטנבול). אחת המשימות שלי, אגב, הייתה לקרב בין הקהילה היוונית לקהילה היהודית, דבר שעשינו בהצלחה. אני מאמין גדול בכך שהיהודים והנוצרים דוגלים באותם ערכים, ברצון לשלום ושלטון החוק. אנחנו רוצים לראות מה קורה עם הקהילה המוסלמית. תראה, אין לי דבר נגד המוסלמים, אבל אמרתי לנציג המימשל הטורקי: אתם רוצים להפוך לחלק מהקהילה האירופאית? אז אתם צריכים לאמץ את הערכים של הקהילה האירופאית. בכל אופן, בשנת 2004 הצלחנו להפגיש בין האפיפיור והפטריארך מפני שהם למעשה אחים שווים במעמדם בכנסיות השונות, מאז שהנצרות התחלקה לרומא ולקונסטנטינופול. הביקור הזה בוותיקן היה השלישי בלבד של פטריארך אורתודוכסי בשמונה מאות השנים האחרונות. זה היה עצום! מאז כבר היו פגישות רבות והאפיפיור נסע לבקר את הפטריארך בטורקיה".

מדוע?

"הטורקים סגרו את בית הספר הדתי היחידי שלנו שם למשך ארבעים שנים. למעשה, זו הייתה דרכם להיפטר מהכנסיה לחלוטין. הוציאו חוק שאתה חייב להיות אזרח טורקי כדי להפוך לחבר בכנסיה, אבל לא היה בית ספר ולא העניקו אזרחויות חדשות. אלו היו טריקים מלוכלכים".

מה ביקש ממך הנשיא קלינטון?

"הובלתי משלחות רבות עבורו במקומות בהם הוא לא סמך על מזכירות המדינה שתעשה את העבודה נאמנה. בזמן רעידת האדמה הגדולה באיסטנבול, ועד ההצלה האירופי ביקש להעביר 300 מיליון דולר לטורקיה ומי שחסמה את ההצעה הייתה ממשלת יוון. קלינטון שלח אותי לפגוש את ראש הממשלה היווני ואת שר החוץ כשהוא מבקש מהם לעשות לו טובה ולשחרר את כספי הסיוע. בסוף הם השתכנעו. זו הייתה תחילת הקירבה, התחלה קטנה, בין שתי המדינות. עדיין יש חילוקי דעות רבים".

והכל התרחש ברמה האישית?

"אין תחליף לפגישות דיפלומטיות אישיות, לקשרים שנרקמים. אי אפשר לעבוד באימייל. אנשים צריכים להסתכל האחד לשני בעיניים, לבקש עזרה ככה. באותה העת נתבקשתי לסייע בטריאסטה, שם היוונים קובעים מי יהיה המופתי, בתמורה לעזרה עם פתיחתו מחדש של בית הספר. תדאג לי ואדאג לך. ולי, כאמריקאי, כניו-יורקר, זה נשמע כמו היגיון פשוט ובריא, אבל שם היינו צריכים לגשר בין הממשלה היוונית לטורקית ולקפריסאית. וזה מוביל לבעיה נוספת: קפריסין מבצעת קידוחים בים התיכון בתקווה למצוא גז ונשיא קפריסין כבר הודיע שהוא מוכן לחלוק את הרווחים עם הצד הטורקי של האי, אבל הצדדים מתקשים להסכים. חברת נובל אנרג'י, שביצעה את הקידוחים, איימה להפסיק את הפרויקט לחלוטין ולהתמקד רק בישראל אם כל הבלגן יימשך".

ארדואן איים על ישראל שהוא ישלח ספינות קרב טורקיות. זה מהלך בריוני למדי.

"וול, יו נו... בכל מקרה, פגשתי אותו כאן לפני כשבועיים. הוא היה ראש עיריית איסטנבול בזמן שכספי הסיוע הגיעו לעירו אחרי רעידת האדמה, והוא הזכיר לי את המאורע והודה לי על כך. בזמנו, לא היה לא מושג איך זה התרחש. הוא איש חכם מאוד ושוב הזכרתי לו את דעתי בעניין קבלתם לאיחוד האירופאי. היתרון הוא שטורקיה תהיה כפופה לבתי המשפט בבריסל, אבל החיסרון הוא שאני לא בטוח איך גורמים ל-70 מיליון מוסלמים לעשות את זה".

מהיכן מגיעה המשיכה לפוליטיקה?

"אבי תמיד היה פוליטי מאוד, למרות שהוא לא עשה דבר בנדון. הוא היה קורא את העיתון ומתחיל לצעוק על הכתבה. היינו יושבים לכוס קפה ותוך עשר דקות מתחילים להתווכח על משהו. שום דבר חשוב, רק פוליטיקה. אני נהנה מזה, מהעזרה לאנשים, מהחיבורים שמקדמים דברים".

בשנת 2009 הכריז קאטסימאטידיס כי ברצונו להפוך לראש עיריית ניו-יורק. הוא כבר התראיין לכלי התקשורת ואף החל לעבוד על תדמיתו הציבורית, כשמייקל בלומברג החליט לשבור את הכללים ולבקש לעצמו קדנציה שלישית. קאטסימאטידיס לא הסתיר אז ולא מסתיר היום את אכזבתו: "הוא החליט שהוא רוצה עוד קדנציה. בגדול, הוא עשה עבודה סבירה. כמובן, יש דברים שהוא עשה שמרגיזים אנשים. אני, למשל, בקושי יכול פיזית להיכנס למוניות שהוא אישר מפני שהן קטנות מדי עבורי. בכל פעם שאני עוצר מונית אני שואל אם זו מונית בלומברג ונכנס רגל אחר רגל. פעם יכולת לפנות ימינה ברחוב והיו לך חמישה נתיבים וכעת יש לך רק שניים... אני לא יודע אם אנסה שוב להתמודד בפוליטיקה המקומית. יש עוד זמן לראות מה יקרה. קראתי הבוקר שכריסטין קווין, אחת המועמדות, ביקשה להפסיק לקחת טביעות אצבעות מהאנשים שמקבלים תלושי מזון. אולי פשוט ניתן את המפתחות של הבנקים לכל הנוכלים בעיר וזהו? בחייך, תעשי לי טובה. זה הופך לי את הבטן".

מודאג מאובאמה

קאטסימאטידיס, גרוש לשעבר, נשוי כעת למי שהייתה מזכירתו ולהם שני ילדים. בתו, אנדריאה, נישאה בקיץ האחרון לנכדו של הנשיא לשעבר ריצ'ארד ניכסון בחתונה מפוארת במלון וולדורף אסטוריה. בראיון ל"ניו-יורק טיימס" סיפרה אנדריאה כי אביה הוא "אב יווני מחמיר ואם לא הייתי מגיעה הביתה מייד אחרי בית הספר הוא היה מאיים להתקשר למפקח המשטרה, ריי קלי". קלי עצמו נכח בחתונה, כמו גם מזכירת המדינה הילרי קלינטון, ראש העיר לשעבר רודי ג'וליאני, המושל לשעבר ג'ורג' פטאקי והנרי קיסינג'ר, לצד מפורסמים רבים אחרים.

לאחרונה הודיע החנווני רב העוצמה על תמיכתו במיט רומני: "כולם מסכימים שהנושא המרכזי הוא 'הכלכלה, טיפש'", מצטט קאטסימאטידיס את סיסמתו הידועה של ביל קלינטון מקמפיין הבחירות שהוביל אותו לבית הלבן. "רומני חכם מספיק, בעל יכולות עסקיות מספקות ועם ההיגיון הבריא שיוכל לתקן את הכלכלה. מצד שני, אם הילרי תרוץ, אולי אתמוך בה. אמרתי לחברי ואיש הקונגרס סטיב ישראל – תנו לג'ו ביידן לרוץ. יהיה לכם יותר סיכוי".

אם למישהו יש עדיין ספק לגבי עמדותיו הפוליטיות-חברתיות של איל ההון, כל מה שצריך זה להקשיב לדעותיו בנוגע למפגינים שהתמקמו בזוקאטי פארק, בפאתי וול סטריט, בשבועות האחרונים:

"אני חושב שמישהו שילם להם ושלח אותם לשם. זה אורגן מראש. יש כאן קשר לבית הלבן וחלק מרצון פוליטי לעורר את בסיס התמיכה שלהם. המשפחה המחזיקה בפארק זוקאטי בדיוק קיבלה מהממשלה את החוזה לבנות טורבינות רוח בשווי 169 מיליון דולר ממשרד האנרגיה. אז יש כאן כמה אנשים שקיבלו כסף ושאר השוטים מצטרפים אליהם להפגנה. ברברה וולטרס אומרת בטלוויזיה שהמהפכות האלו משתלטות על אלף מדינות! דבר ראשון, יש רק 195 מדינות. ואז היא אומרת שהעסק כבר הגיע לשש יבשות מלבד אוסטרליה. זה כזה בולשיט. אי אפשר לעבוד על הציבור האמריקאי יותר! אני מודאג ממימשלו של אובאמה: הוא לא מקשיב לאיש מלבד לדיוויד אקסלרוד ועוד איזה עוזרת שלו. הוא חי בחלל. המדינה הזו צריכה שינוי. סבינו והורינו תמיד עבדו בכדי שלנו יהיה עתיד טוב יותר. זו הפעם הראשונה בה אנו מודאגים מהעולם אותו נשאיר לילדינו. אחרי מלחמת העולם השניה כולם עבדו קשה. אבי עבד בשתי עבודות, ששה או שבעה ימים בשבוע. אני לא רוצה שאנשים יעבדו עד גיל ארבעים ויקבלו פנסיה עד גיל שמונים. המתמטיקה לא מסתדרת. זו בעיה אירופאית ובעיה אמריקאית. איך אתה אומר לעובדי האיגודים להרוויח פחות? לכן האופציה של לפתוח מפעלים בסינגפור פתאום נראית קורצת יותר. אבל שים לב לזה: סין והודו, בעוד 25 שנים, יתקלו באותן הבעיות בדיוק. זה קרה ליפן. הם עבדו קשה מאוד ואז הם חשבו להוריד הילוך ונקלעו למשבר כלכלי עצום. הסכנה אינה אינפלציה אלא דיפלציה. העולם החדש מנסה להדביק את העולם הישן אבל יתקל באותן בעיות. ואז מה נעשה? ננסה לבנות מפעלים באפריקה? בסוף יגמרו לך היבשות!"

אגב אפריקה, סיפור מפורסם מגולל את רצונו של קאטסימאטידיס למכור שני מטוסי סילון שהיו בבעלותו לאנשי עסקים מפוקפקים ממאלי. לאחר שהוא וקברניטו נחתו שם, החליטו אנשי העסקים כי המחיר גבוה מדי. קאטסימאטידיס סירב להתפשר, והקונים הפוטנציאלים נעלו את הקפטן בחדר מלון למשך שבועיים. רק לאחר משא ומתן מפרך, כשהבנק המעורב הסכים להוריד במחיר העמלות, העסקה הושלמה. הקפטן שוחרר והשניים נסו ממאלי כל עוד נפשם בם, כשהם לא לגמרי בטוחים שמטוסם לא יתפוצץ באוויר בדרכם הביתה.

פעם רכשת את מטוסו הפרטי של רוי דיסני. פגשת אותו?

"לא, רק חתמתי על הניירות מול עורך הדין שלו. אבל פגשתי את פידל קסטרו. היה מרתק".

בעד המהגרים

לפני כשנה דורגה חברתו של קאטסימאטידיס במקום ה-78 ברשימת החברות הפרטיות הגדולות של ארצות הברית, עם כ-8,000 עובדים וארבעה מיליארד דולר ברווחים. חלק ניכר מהכנסתו של קאטסימאטידיס מגיע ממפעל הזיקוק שבבעלותו, הנמצא בפנסילבניה, ובו עוברות כשבעים אלף חביות נפט ביום. פורבס מעריך את שוויו של האיש בשני מיליארד דולר. הוא זכה למדליית הכבוד של אליס איילנד, הוא חבר במכון הדסון, ומלבד תמיכה במוסדות יוונים הוא תורם את כספו למאבקים במחלות הסרטן, אלצהיימר, פרקינסון, סכרת וכן למרכז הבין-דתי. הוא אף נמצא בקשר הדוק עם הרב ארתור שנעייר, הנהנה ממעמד לא רשמי של הרב הראשי של ניו-יורק. לאחרונה הוא אירח אירוע בו סגן שר החוץ, דני איילון, נפגש עם עמיתו היווני, דימטריס דוליס, בו הודה לו איילון על כך שהיוונים סירבו לאשר למשט הטורקי להפליג מחופי המדינה. קאטסימאטידיס הוא תומך נלהב בהגירה לא מבוקרת, כל עוד המהגרים משלמים מסים ולא מעורבים בפשיעה. ישראלים רבים, אני אומר לו, מודים לך על כך כל הזמן.

"אני יודע! אני מהגר בעצמי. מהגרים עובדים קשה יותר מכולם בעבודות שאנשים אחרים לא רוצים. אנחנו צריכים גבולות סגורים רק כדי לדעת מי יוצא ונכנס ולמען הביטחון שלנו. אבל הדבר הכי גרוע שקורה כעת זה שסטודנטים מקבלים הכשרה באוניברסיטאות שלנו, ואז בגלל שנגמרת להם הוויזה הם חוזרים למדינה ממנה הם באו. איזה בזבוז! זה כזה מטופש! הם אוהבים את אמריקה, הם חכמים ואנחנו מכריחים אותם לעזוב. אגב, אני חושב שישראלים ויוונים זהים מאוד. אני משקיע בכמה חברות ביו-מדיקל ישראליות. זה העתיד. הייתי שותף בקרן טכנולוגית שהקימו בבנק לאומי. והיי, אנחנו רוקדים אותו הדבר!"

אתם שוברים יותר צלחות.

קאטסימאטידיס צוחק. "אגב, בזמנו הכרתי בחור יווני-ישראלי שהיה בעלים של מועדון הלילה סורוקו ברחוב שלושים.

אולי שמעת עליו, אריס סאן?"

בוודאי. עדיין ישנה תיאורית קונספירציה לגבי מותו.

"איזה בחור נהדר. הייתי רוקד אצלו בכל לילה. אני לא יודע דבר על מותו, שמעתי שאולי זה היה קשור לסמים או משהו. היה לי עוד חבר שעבר לישראל ונעלם: עזרא הררי. אומרים שהוא רצה לשוט ולחצות את האוקיינוס האטלנטי וסירתו טבעה או נעלמה".

אתה בקשר טוב עם הקלינטונים. נעלבת כשלא הוזמנת לחתונה של צ'לסי?

"לא... שמעתי שרוב האורחים היו חבריה האישיים של צ'לסי בכל מקרה. אני קצת כמו ביל קלינטון בעצמי. ברק אובאמה לוחץ ידים לשניים או שלושה אנשים ועוזב. קלינטון נשאר עם אחרון האורחים בחדר. אישית, אני פשוט לא רוצה להשתעמם. אני יוצא בכל לילה. אני אוהב אנשים, אני מבלה איתם. חצי מהזמן אני פותר בעיות לחברים ולא מתעסק בעסקים שלי בכלל. זה אני: מהגר שגדל בצד העני של העיר, שטיפס בכל אינץ' בעזרת ציפורניו. כשחבריו, בגיל עשרים ושלושים היו יוצאים לחופשות סקי, המהגר הזה עבד שבעה ימים בשבוע. תמיד הייתי הוגן ולכן תמיד היו הוגנים כלפי. רגשותיהם של עובדי היו תמיד ראשונים. דלת משרדי תמיד פתוחה, וזה נכון מאז ומעולם. אין תחליף לקשר האישי בין אנשים".