מי באמת אשם בהרס ים המלח?
ממשלת ישראל מונעת הזרמת מים מהכנרת, ומגלה רפיסות מול בעלי ההון שממשיכים להרוס את ים המלח. ההפסד בתחרות שבעת פלאי עולם הוא הזדמנות לחשבון נפש
בסוף השבוע התבשרנו שים המלח לא נכלל בין הזוכים בתחרות הגלובלית לבחירת שבעת פלאי עולם הטבע, למרות הקמפיין האגרסיבי של משרד התיירות, אליו גויס אפילו ראש הממשלה. אם ייבחר ים המלח, הם הבטיחו, הדבר יקדם את התיירות לאזור, כמו גם את המודעות למצבו העגום של הים.
אבל איזה "ים המלח" היה מועמד בתחרות? קווי המתאר של הים, אותם כולנו מכירים מספרי הגיאוגרפיה, כבר אינם רלוונטיים. הזנחה ארוכת שנים, הפעילות התעשייתית של מפעלי ים המלח הישראלים והירדנים, והטיית המים מהירדן הדרומי למוביל הארצי ולתעלת עבדאללה גרמו לירידת המפלס ולשינוי צורתו של הים. מפלס הים בחלקו הצפוני יורד לפחות במטר נוסף מדי שנה והאגן הדרומי, המוכר לתיירים, הוא בעצם אוסף בריכות תעשייתיות שמפלסן עולה בשל הצטברות המלח בקרקעית הנגרמת מפעילות המפעלים.
עוד בערוץ הדעות :
שניות מאסון. על החיים ועל המוות במחסום / פואד אבו חאמד
מות רעיון שתי המדינות / עדי מינץ
כל זה קורה לא רק בשל מחדלי הממשלה, אלא גם כתוצר ישיר של מדיניותה. מדינת ישראל, שזרוע אחת שלה אמרה לנו שאם נצביע לים המלח נסייע בהצלתו, תורמת להריסתו בזרועה האחרת. היא מונעת את זרימת המים מהכנרת אל ים המלח, דרך חלקו הדרומי של נהר הירדן. בעבר זרמו בירדן 1.3 מיליארד קוב מים בשנה, שסיפקו חיים לא רק לחי ולצומח סביבו, אלא גם לים המלח. שאיבת המים המוגברת מהכנרת, הירמוך והירדן הפכה אותו לתעלת ביוב צחיחה, האחראית ל- 60% עד 70% מירידת המפלס של ים המלח.
הפעילות התעשייתית, הישראלית והירדנית, אחראית ל- 30%-40% מירידת המפלס של אגן ים המלח הצפוני. כבר כמעט חצי שנה חלפה מאז ההכרזה של שרי התיירות והסביבה כי נבחר הפתרון של קציר המלח לפתרון בעיית עליית המפלס באזור המלונות, וכי המפעלים יישאו באחריות הכלכלית של הקציר. זה הפתרון הנכון וההוגן, האופציה היחידה המתאימה לעקרון "המזהם משלם". הזמן חלף ודבר לא קרה. פקידי האוצר עדיין נושאים ונותנים עם נציגי משפחת עופר והמפעלים. אלה דורשים, בתמורה להסכמתם לשלם על תיקון המפגע לו גרמו בעצמם, להקים בריכת אידוי נוספת שתגדיל את תפוקת ורווחי המפעלים ותגביר את קצב ייבוש ים המלח ההולך ומתכלה.
"טיוח ירוק"
בנוסף לרפיסות בכל הנוגע לשמירה על הנכס הציבורי מפני פיתוח דורסני של בעלי ההון, מובילה ממשלת ישראל בשנים האחרונות בשיתוף עם ממשלת ירדן את תוכנית "תעלת הימים" הגרנדיוזית. ישראל וירדן מקדמות פיילוט, המהווה שלב א' בהקמת התעלה, ויכלול הזרמת מים מ-ים סוף אל ים המלח. ערבוב המים יגרום להיווצרות גבס, העלול לצוף ולגרום לשינוי צבע המים ללבן, לשינוי הטמפרטורה באזור, ולפגוע בתכונות הבריאותיות של ים המלח.
המקום הנמוך ביותר בעולם מבחינה גיאוגרפית, הוא גם אחד המקומות הנמוכים בסדר היום של מדינת ישראל. הזנחה ארוכת שנים מצטרפת לפגיעות אלה בים המלח, בניגוד מוחלט לקמפיין הציבורי המצהיר על חשיבותו של הים למדינת ישראל. הניגוד המשווע בין ההצהרות כלפי חוץ למצב בשטח מעלה את החשד כי היה זה קמפיין "טיוח ירוק" פופוליסטי.
דווקא ההפסד בתחרות הוא הזדמנות לחשבון נפש ולתיקון המחדלים. כבר בשבוע הבא תעמוד למבחן מחויבות הממשלה להציל את הים, כאשר ועדת השרים תדון בהצעת החוק "הגנת ושיקום ים המלח" שיזם ח"כ דב חנין. תוכנית לשיקום ים המלח ברוח הצעת חוק זו, הכוללת השבה מסיבית של מים לנהר הירדן הדרומי, צמצום היקף השאיבה מהאגן הצפוני, קציר מלח במימון המפעלים, ועצירת פרויקט תעלת הימים, הכרחית על מנת שגם הדורות הבאים יזכו ליהנות מפלא הטבע המשותף שלנו ושל שכנינו מירדן והרשות הפלסטינית.
הכותב הוא מנכ"ל ארגון ידידי כדור הארץ - המזרח התיכון
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
