שתף קטע נבחר

יציבות היא שם המשחק / טור

ההתקפה לא פגעה, החמישיה שונתה, אבל בהגנה הצליחה מכבי ת"א לייצב עצמה, להשתלט על הרבע הרביעי ולנצח את שרלרואה במחזור החמישי ביורוליג. וגם: ההבדל בין יוגב אוחיון לגל מקל. עידו אשד על ערב צהוב ומוזר

דייויד בלאט, מאמן מכבי תל אביב, הקפיד לעלות בדיוק עם אותה חמישיה במשחקי היורוליג עד כה, למרות הסגל הארוך וריבוי המסגרות. ליציבות החמישיה יש משמעות פסיכולוגית עמוקה הרבה יותר ממה שנראה כלפי חוץ.

 

עוד ב-ynet ספורט:

 

היא משמשת כעוגן מנטאלי סביבו מתחברים כל מרכיבי ההצלחה: השחקנים מוקירים את ההיררכיה, יודעים את מקומם, מתי יעלו ועם מי ישחקו. המאמנים מגלגלים את הרוטציה המוכרת שמאפשרת להם להתרכז בתהפוכות המשחק, והקהל מזהה את הקבוצה שלו, מתחבר אליה מיד ונכנס לטירוף יחד איתה. אבל כל זה לא קרה אתמול (ה') בתחילת המשחק מול שרלרואה, ותרם רבות לנפילה המקצועית.

 

הרבע הראשון הוסיף לריפיון הפסיכולוגי, כי נראה שמכבי הייתה אמורה "לקחת" בהליכה את המשחק יכולה להוריד הילוך ולהתכונן להמשך סוף השבוע האחרון שלה (לובליאנה בליגה האדריאטית במוצאי שבת, הפועל ירושלים בהיכל נוקיה ביום ראשון). כולם התחילו להאמין שהשמועות על חולשתה של שרלרואה היו נכונות, ופרקו את שאריות המתח הבריא שעוד נשארו.

 

העובדה שסופוקליס שחורציאניטיס ודווין סמית' היו חולים ולא התאמנו הייתה יכולה להיות סיבה מוצדקת לשינוי החמישיה, וגם לשדר שיש מלחמה על המקום בסגל ובהרכב. אבל כל זה התפוגג כשבלאט העלה אותם למשטח דקה וחצי לפני המחצית. אם הם יכולים לשחק ולשנות את המשחק, הם צריכים לעלות בפתיחה, אפילו לכמה דקות. (דמותו של וויליס ריד המדדה אל תוך המדיסון סקוור גארדן במשחק האליפות של הניקס ב-1970 עולה מיד בזכרון).

 

קית' לנגפורד. אחד החלשים במשחק אמש (צילום: ראובן שוורץ) (צילום: ראובן שוורץ)
קית' לנגפורד. אחד החלשים במשחק אמש(צילום: ראובן שוורץ)
 

אם הם לא בקו הבריאות, שלא יעלו בכלל. בוודאי לא בלי חימום והכנה. הזנקת הצמד להצלת המולדת שידרה פאניקה לא מוצדקת, העבירה מסר למחליפים שלא סומכים עליהם, השיגה מטרה הפוכה מהכוונה הראשונית והוסיפה לבלגן שהגיע לשיאו בפיגור ארבע הפרש בסוף הרבע השלישי, שם הציל הבאזר את מכבי ת"א כמו שהגונג מציל מתאגרף מנוק אאוט.

 

לשמחתו של בלאט, הוא הצליח לייצב את ההגנה ברבע הרביעי (הרבה בזכות הקהל, שהתחבר סוף סוף, ובזכותו של סמית', שנראה בריא למהדרין) ולהוריד את הבלגים העקשנים לחמש נקודות בעשר דקות (גם במחיר ספסולם של ג'רדן פרמאר וליאור אליהו). זה המסר שבלאט חייב להעביר: גם ביום התקפי מחורבן, ההגנה היא זו שתביא את הניצחון. ומי שמסמל את המסר הזה הוא יוגב אוחיון.

 

יוגב אוחיון. לוחק את ההזדמנות בשתי ידיים ורגליים (צילום: ראובן שוורץ) (צילום: ראובן שוורץ)
יוגב אוחיון. לוחק את ההזדמנות בשתי ידיים ורגליים(צילום: ראובן שוורץ)
 

כשפרמאר במשחק נפילה (ביטול עונת ה-NBA שבדרך?), גיא פניני מאבד ביטחון (עומרי כספי שבדרך?), קית' לנגפורד לא פוגע ועושה שטויות (בדרך הביתה?) והשלשות ממשיכות לא להיכנס (ג'ון שאייר בדרך חזרה?), המשיך אוחיון לקחת בשתי ידיים (ובעיקר בשתי רגליים) את ההזדמנות הנדירה שפתח לו אחד, ג'רמי פארגו שמו, שעכשיו מסתובב עצוב ומשועמם בסמטאות שיקגו.

 

אותי זה שולח לחשוב לאן היה מגיע גל מקל לו היה מקבל את בלאט כמאמן והזדמנות אדירה שכזו. בטח יותר רחוק מדקות בודדות בקבוצה זניחה בליגה האיטלקית המשעממת. תזמון זה הכול בחיים. אף אחד לא האמין שאוחיון ישחק 32 דקות ויוכרז כ-MVP במשחק יורוליג.

 

התקצירים של ynet ספורט:

 

ויותר משמח, שלראשונה אחרי שנים, מובילים שלושה ישראלים את קלעי הנקודות של מכבי ת"א באירופה, כשאוחיון, אליהו ודייוד בלו קלעו יותר ממחצית הנקודות של הקבוצה. במשחק כזה, חייבים לקחת משהו טוב להמשך הדרך. אם מכבי תפנים שיציבות היא שם המשחק, ייצא שכרה בניצחונה הדחוק.

 

לתגובות: ido@almx.co.il

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
דייויד בלאט
צילום: ראובן שוורץ
מומלצים