אני? היפוכונדר?
יהורם גאון לא מבין למה אתם חושבים שהוא היפוכונדר. אז מה אם הוא מאזין בקשב רב לפרסומות לתרופות ברדיו? ואז מה אם הוא יודע בעל פה את השמות של כולן? היפוכונדר? מה פתאום
אני לא יכול לעבור ברחוב בלי שיאמרו לי "היי, הלו, יש לך אקמול?". אין מה לעשות. יש לי מין תדמית היפוכונדר כזו שכבר לא תניח לי לעולם. ויש השואלים אותי "תגיד, אתה באמת כזה? אתה באמת היפוכונדר?", ואני מסביר שזה משהו שנוצר בעבודה על "קרובים קרובים" אז, מזמן, ותוך כדי, עד שגובשה התדמית הזו לכדי אופי.
אישית אינני כזה, אינני כזה בכלל. לכל היותר אני זהיר, פחדן. אז מה אם איזו שריטה מריצה אותי לחדר מיון? אז מה, זה היפוכונדר? זה זהיר. זהיר מאוד. זהיר מוגזם, בסדר?
"הנ"ל רגיש לפניצילין". יהורם ההיפוכונדר ב"קרובים קרובים"
אבל איך אפשר שלא להיות כזה אם מהבוקר טוחנים לנו את הדעת בפרסומות עם אקטימל פרוביוטיק שיש בו חיידקי אדי-סופילוס, אן.ג'י.ג'י ודי.אן 11104? אלה נלחמים בחיידקים שממילא קיימים לנו בקיבה, וששמם בולגריקוס וטרומפילוס, מה שנשמע כמו יצירות מוזיקליות של מקהלת צדיקוב.
לפעמים אני שומע פרסומת בריאות ומסמיק לי בשקט לקולה של המגישה שאומרת קבל עם ועדה "אופס ברח לי!" ואחר כך היא מקריינת "ברח לך? את לא לבד". אני יודע שהיא לא לבד. כל הארץ איתה עכשיו כשברח לה. ואני ,שיש לי דמיון, רואה את המראה ונבוך עד השמיים. ברח לה.
אני מתבייש שכל עם ישראל שומע שברח לה. "40 אחוז מן הנשים סובלות מבריחת שתן", אומרת הקריינית. "למה הוא בורח ומה אפשר לעשות...", היא ממשיכה, וכאן באות כתובות ושמות שיעזרו לזו שברח לה לעשות פיזיותרפיה של שריר רצפת האגן.
אל תבינו אותי לא נכון. זו לא מצוקתה של האשה הזו. זה רק המעמד הזה והחשיפה הזו שפעם היתה עניין אינטימי, סגור ופרטי. פתאום זה מקבל עוצמה של "כוכב נולד", וזה מביך, אותי לפחות.
אותו דבר קורה כששואלים ברדיו "נמאס לכם מפטרת הציפורניים?". בטח שנמאס. אבל יא אללה, ברדיו? שוב אני רואה את המראות ואת הדלקת. ויש גם את ה"אימודיום". וואו. אני כבר רואה את האנשים רצים לשירותים.
על כנפי הדמיון והקומפיקוביקטר
דמיון זה דבר נפלא. כלומר, בתיאטרון למשל או בשירה. אתה מרקיע איתו ומדמיין כשאתה מאזין לפרסומת של "ויאגרה". זה מעט שונה במקרה של "קונסטימר", של העצירות. במקרה הזה נשבע לכם שאני רואה את האיש האנגלי מתאמץ מעל האסלה. באנגלית.
ומה עם שלפוחית רגיזה והתרופה שחוסמת קולטנים? ועל "ברונכומל" שמעתם? ועל גרונחומל וחוזקמל? לא, אני לא צוחק. חסר רק גרגמל . מי נותן שמות לתרופות האלה? שמות של הצגות ילדים ממש. ויש גם את "סוף לבעיות השינה", ו"קומפי-קוביקטר" ו"ויברו-קולריט" למעיים, ולא דיברתי עוד על תרופות להצטננות, לכאבי ראש, לכאבי מחזור, לכאבי גב ושלא נדע - כאבי לב.
ואגב, בתור ירושלמי טיפוסי, לא דיברו אצלנו בבית על מחזור. המחזור היחיד שידעתי הוא מחזור עונות השנה. כשבגרתי והבינותי במה מדובר, הבנתי שזה משהו מוסתר ואינטימי שלא מרבים לדבר בו,
משהו שבין האשה לעצמה ולמצבי רוחה המשתנים. ידעתי גם שאלו לא הימים הכי נעימים בחודשה של האשה.
אז למה כשמדובר בימים האלה, המיוחדים כל כך על פי הטלוויזיה, נגלית שמחה גדולה כל כך על המסך? למה אנחנו רואים אשה מפזזת ומרקדת מתרוננת ומתרוממת כשעוד רגע תפצח בשיר, ברחובותיה של עיר כאילו ציפתה כל החודש רק לימים האלה. לאלוהי הטלוויזיה והפרסומות פתרונים.
ועלי עוד אומרים שאני היפוכונדר. כל הארץ היפוכנדרים! מה, אתם לא שומעים רדיו? לא רואים טלוויזיה?
מפיקת המאמר: טל וינגרטן
התוכנית "גאון ברדיו" יצאה לחופשה ותשוב בקרוב לשידור ברשת ב'
