אם אתם שותים רק מים מינרליים, המאבק מיותר
מה יש לנתניהו נגד מגנזיום, ומה יש לו בעד פלואוריד? מעקב אחרי ההחלטות הגורליות בכנסת מגלה איך (לא) דואגים לנו
על שולחן ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת הונחו בשבוע שעבר תקנות חדשות לבריאות העם, תקנות העוסקות בנושא שאין חשוב ממנו: איכותם של המים שיוצאים לנו מהברז. בשנת 2004 הוקמה ועדה. היא הגישה מסקנות ב-2007. הבדיקה הכלכלית הסתיימה ב-2009. ההמלצות עודכנו עד 2011. והנה, עכשיו, ממש עכשיו – תקנות חדשות. רק לדפדף ולאשר.
אבל יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת דוד אזולאי מש"ס, דווקא נראה מוטרד: מה עושים עם המגנזיום? גם חברת הכנסת רחל אדטו מקדימה מוטרדת: מה עושים עם הפלואור? וח"כ אורי מקלב מיהדות התורה אומר: "אין לנו ביטחון שכל הנתונים שמציגים לפנינו הם הדברים הנכונים". כלומר, יש סיפור.
המהנדס הראשי לבריאות הציבור במשרד הבריאות (יש דבר כזה), שלום גולדברגר, מציג את התקנות החדשות: יהיו יותר בדיקות איכות, ייאכפו תקנים מחמירים על חומרים מזיקים במים (על-פי המסמך המודפס שקיבלנו, המים לא יכילו "גורם בשיעור, ריכוז, ערך או ערך סכומי יחסי החורג מהמפורט בתוספות הראשונה, השנייה, החמישית או השישית"), ולא יהיו בהם חיידקים. ומה עם המגנזיום? "אין אישור של משרד ראש הממשלה להוסיף את המגנזיום", אומר גולדברגר.
ח"כ מקלב שואל: "משרד ראש הממשלה מבין בבריאות?"
גולדברגר משיב: "זו ההצעה שלנו כרגע".
החידה נפתרת בהדרגה: יותר ויותר אנשים במדינת ישראל שותים מים מותפלים. כשמתפילים מים, מוציאים מהם את כל המגנזיום. ככל הנראה, המגנזיום חשוב לבריאות: מים בלי מגנזיום מזיקים ללב. כך, לפחות, אומרים פרופ' רם רייפן, מומחה לתזונה ובריאות, שרית כספי-ירון, נציגת "אדם טבע ודין", ודוברים נוספים. פרופ' אבנר עדין, שעמד בראש הוועדה המקצועית שניסחה את התקנות, אומר בשקט: "ב-2007 ראינו את חשיבות המגנזיום, ומשרד הבריאות החליט שצריך להוסיף". כלומר, יש באולם הוועדה הסכמה די כללית. כל מי שלא עובד במשרד ממשלתי אומר: כנראה שצריך. ואישור של משרד ראש הממשלה אין.
שרה אלחנני, ראש אגף איכות המים ברשות המים, אומרת שעמדת הרשות היא "על דעת ראש הממשלה". ראוי, אם כן, להקשיב לה. "אנחנו לא חושבים שזה רע", היא אומרת, "אבל צריך לשקול מה ההשלכות. לא נמצא קשר מובהק בין הוצאת המגנזיום ממים לתחלואה".
ח"כ אזולאי: "אם נוסיף מגנזיום, יהיה נזק?"
אלחנני: "לא יהיה נזק, רק עלות. צריך לבחון את זה, אבל לא עכשיו".
כלומר, יצא המגנזיום מן השק. מדובר, כמו תמיד, בכסף. כמה זה יעלה? אלחנני אומרת: 50 אגורות לקוב מים. 300 מיליון שקל בשנה. עדי חכמון, רפרנטית המים של משרד האוצר (יש דבר כזה), מוסיפה: "כדאי לזכור שזה מתגלגל לתעריף של הצרכן".
ח"כ אזולאי: "איך הגענו ל-300 מיליון? אצלנו בדו"ח שקיבלנו זה 50 מיליון".
ח"כ מקלב: "את זה צריך לעשות מתקציב משרד הבריאות".
חכמון: "אם משרד הבריאות רואה לנכון להוסיף את זה לסל הבריאות, אז ..."
המהנדס גולדברגר: "בעלויות, עשינו חלוקה בין מה שעל משרד הבריאות ומה שלא. מה שעלינו, אנחנו מחזירים לאוצר. נצטרך תוספת תקנים".
כלומר, אף אחד לא יודע כמה זה יעלה. אף אחד לא מוכן לספוג את העלות. אם אנחנו רוצים מגנזיום במים, אנחנו צריכים לשלם.
אז זה סיפור המגנזיום. סיפור הפלואוריד הפוך בדיוק. הוועדה של פרופ' עדין המליצה באופן חד-משמעי לבטל את "ההפלרה הגורפת" של המים, ולהוסיף אותו רק במקומות שבהם "הוא נחוץ". על-פי עדויות מצטברות, הפלואוריד מזיק לבריאות - וגם התועלת שלו בימינו, עם טיפולי השיניים שלנו, כבר משמעותית פחות. גם כאן, כמעט כל מי שלא עובד במשרד ממשלתי מסכים: צריך להפסיק. אבל משרד הבריאות לא קיבל את ההמלצה. התקנות כוללות הפלרה כללית. את הסיבות לדחיית ההמלצה קשה היה להבין. צריך רק לציין שגם שר הבריאות, ממש כמו ראש הממשלה, נקרא בנימין נתניהו.
אז תראו:
א. ככל שרמת החיים בישראל יורדת, כך עולה רמת השימוש במי ברז. אם יש לכם כסף למים מינרליים, כל הסיפור הזה לא מעניין אתכם. מים זה צדק חברתי.
ב. אם אתם חיים באשקלון, בישובי עוטף עזה או בבאר שבע, רוב המים שאתם צורכים הם מים מותפלים. תשמרו טוב על הלב.
ג. מדינה שמחליטה לדחות שיקולי בריאות בפני שיקולי עלות, ולספק ביודעין מים לא בריאים לתושביה, היא מדינה שאיבדה את הצפון.
ד. את העבודה שלנו אף אחד לא יעשה בשבילנו. על מקבלי ההחלטות צריך לפקח. רק ביחד אפשר לשנות את כללי המשחק.
לאתר המשמר החברתי .
לפנייה לכתב/ת 
