איפה הם הבחורים ההם? גברים מהסרטים של פעם
שובם של ריצ'רד גיר ומרטין שין לאקרנים עם "דאבל", החזיר את לירון סיני לימים יפים של גברים אמיתיים, עם מבט כובש והוויה קשוחה, שגרמו לאמהות שלנו להזיל ריר, ולנו להזיל דמעה על כך שנשארנו עם ילדים שטוחי בטן ואופי בתור סמלי סקס. סקירה
ריצ'רד גיר שב השבוע אל מסכי הקולנוע ב"דאבל", כסוכן חשאי מזדקן ומבולבל למדיי, כשלצידו מרטין שין. גם אנחנו כבר לא בטוחים איך להתייחס אל השניים: שחקנים שעוטים יפה את שנותיהם, או עדיין אותם סמלי סקס מפעם? האבחנה מסתבכת עוד יותר כשרואים מי משחק לצדם: טופר גרייס, או יותר נכון אריק מ"שנות ה-70". הנער החנון עם תספורת הקסדה גדל, הסתפר ופיתח קוביות בבטן לתפארה.
התבוננות בהם זה מול זה מעוררת תהייה: אם גרייס, או אשטון קוצ'ר חברו הטלוויזיוני, הם דוגמה לסמלי הסקס ההוליוודיים הגבריים כיום, למה זה מגיע לנו? איך קרה שחלקי החזה, רכי המבע ומפותחי השרירים הדירו מעל המסכים את הגברים המסוקסים, הקשוחים והבוגרים של פעם? אלו שעשו את זה לאמהות שלנו. עבורן, חתיך אמיתי הוא כזה שנראה כמו ריצ'רד גיר, רוברט רדפורד או אלן דלון - שהפכו לתווי איכות גבריים.
בטרם אואשם בהתרפקות נוסטלגית מוגזמת, הביטו סביב: המודל הגברי הנוכחי מובל על ידי רוברט פטינסון, ג'יימס פרנקו, ריאן גוסלינג ודומיהם החיוורים, ממשיכי דרכו של ליאונרדו די קפריו הילדי שבגר. רובם ככולם נראים כמו יצירי פוטושופ ומעוררים דחף עז לנגב להם את החלב מהשפתיים, לקחת להם את מסיר השיער והמנוי למכון הכושר, ולשלח אותם למסע ארוך, מפרך ומבגר, רצוי בלב ים במים שורצים כרישים (ולוא דווקא כרישות).
אל תבינו אותי לא נכון, אני לא מבקשת לקבל בבונים מצ'ואיסטיים, אבל נראה שההתחנחנות של גברברי הקולנוע הנוכחיים הלכה קצת רחוק מדי, ומעוררת געגוע לעבר מעט יותר מחוספס, עם המבחר ממנו נהנו האמהות שלנו.
בזמנו לא הייתי מעריצה נלהבת של אותם בלשים, סוכנים חשאיים וקצינים חנוטים בחליפות ומעילים ארוכים. הם לא היו הטיפוס שלי, אני הייתי בקטע של הריסון פורד, זאת אומרת אינדיאנה ג'ונס. אבל ערב אחד, כשחלפתי בשעמום על פני הסלון בו אמי ישבה מרותקת למסך הקטן, הספיקה לי הצצה אחת לכיוון, והייתי חייבת לשבת כדי להירגע, וגם לצפות כמובן.
היא ראתה אחד מסרטי ג'יימס בונד, והכוכב היה שון קונרי. מאותו רגע, כל מה שחשבתי שאני יודעת על גברים עבר שערוך מחדש. לא היו לו שרירי בטן שנראים כמו צילום תלת ממד של קיר לבנים, החזה שלו היה צמרירי והוא דיבר במבטא קצת משונה. אפילו ראו שהשיער שלו כבר לא שופע כבעבר, ובכל זאת, הייתי מהופנטת.
האבא הסקוטי של אינדיאנה ג'ונס הוכתר ב-2000 כאביר בצדק. הוא יצא בשלום מדמותו כג'יימס בונד לאינספור סרטים נוספים, בהם תמיד שמר על קור רוח ג'נטלמני, כולל ב"הבלתי משוחדים" עליו זכה באוסקר על תפקיד משנה. גם כיום, כמה שנים לאחר שפרש ממשחק והוא בן 81, אי אפשר לקחת ממנו את התואר כאחד הגברים הסקסיים ביותר. במובנים רבים הוא "איש הנצח" בדיוק כמו סדרת הסרטים ההזויה בה כיכב לצד כריסטופר למברט.
ריצ'רד גיר
הגבר בן ה-62 לשמו התכנסנו, היה ג'נטלמן עם שיער מאפיר כבר ב"אישה יפה" מ-1990, שם גילם את אדוארד העשיר, הבודד והרגיש עם פחד הגבהים שמציל את ג'וליה רוברטס מגורלה כזונה. הוא עסק במקצוע הזה בעצמו באחד מסרטיו הראשונים, "ג'יגולו אמריקני" שגילה את הכוכב וגופו החלק, אך המרשים לעולם הרחב. הוא שיחק גם ב"ימים ברקיע" של טרנס מאליק, כנוכל שמתחזה לאחיה של אהובתו כדי לבצע הונאה מתוחכמת ומרושעת.
לאחר מכן המשיך להתפתח כאידיאל גברי וצוער ב"קצין וג'נטלמן". הוא גם הראה שהוא יודע קצת לשיר ואפילו לרקוד כעורך דין ממולח ב"שיקגו", והשבוע חזר אלינו שוב עם אותה בלורית שהפכה מאפורה ללבנה ומבט ספק קשוח, ספק נוגה.
פול ניומן
שנים בטרם הפך למזוהה עם רוטב לסלט, פול ניומן המנוח גרם ללבבות רבים לפעום בחוזקה, כשחקן ונהג מרוצים. עם עיניו הכחולות והבעתו חמורת הסבר, הוא כבש את המסך לצד אליזבט טיילור ב"חתולה על גג פח לוהט" וב"אקסודוס" כשגילם אחד משלנו, ארי בן כנען. הוא לימד את טום קרוז דבר או שניים על גבריות ב"צבע הכסף" של סקורסזה מ-1986 שגם זיכה אותו באוסקר.
חגיגה כפולה לעיניים סיפק לנו ניומן כששיתף פעולה עם רוברט רדפורד בשני סרטים, תחת בימויו של ג'ורג' רוי היל. גם ב"קיד וקסידי" וגם ב"העוקץ" השניים גילמו פורעי חוק עם קריצה, חיוך רחב ובלורית נאה, שלא היה ניתן לעמוד בקסמם.
"קיד וקאסידי". ניומן ורדפורד בדאבל, כמו שדאבל צריך להיות
מאז שמת בגיל 83 מסרטן ריאות לפני כשלוש שנים, ניתן רק להתגעגע ולהיזכר בחיוך בדימוי הגברי שייצג, בכל פעם ש "Raindrops Keep Falling on my Head" שכתב ברט בכרך במיוחד ל"קיד וקאסידי" מתנגן ברדיו.
רוברט רדפורד
מי שאי פעם פקפק ביכולתם של ג'ינג'ים להיות מושכים, לא ראה סרט עם רדפורד מההתחלה עד הסוף. השחקן בן ה-75 החל את הקריירה הקולנועית שלו בשנות ה-60. כמי שהיה בטוח בגבריות שלו, הוא לא חשש לגלם בי-סקסואל שמתחתן עם נטלי ווד ב"Inside Daisy Clover" ב-1965. אחר כך עבר לגלם דמויות סטרייטיות רומנטיות בסרטים דוגמת "כך היינו", "גטסבי הגדול" ו"זיכרונות מאפריקה" מחד, ובתפקידים "רציניים" כמו ב"כל אנשי הנשיא".
הוא שמר על חינו והכריזמה שלו גם בסרטים מאוחרים יותר, כשכבר נעטר קמטים דוגמת "הלוחש לסוסים", ואם זה לא מספיק, הוא גם במאי וגם ייסד את פסטיבל סאנדנס לקולנוע עצמאי. מה עוד נותר לבקש?
מרטין שין
לפני שהיה נשיא ארצות הברית ב"הבית הלבן" ואבא של צ'רלי שין ואמיליו אסטבז, מרטין שין (71) היה מופת סקסי בפני עצמו. הוא גילם צעיר מעורער, שמזכיר במראהו את ג'יימס דין, עם טבע רצחני ב"שביל הזעם" (סרטו הראשון של מאליק). בעיניים תכולות, בלורית מתנפנפת ברוח המרחבים האמריקנים וג'קט ג'ינס מהוה, הוא כבש את סיסי ספייסק, ואת כל הצופות כולן.
הוא המשיך לעשות חיל בצבעי מלחמה בתפקיד הראשי ב"אפוקליפסה עכשיו". הוא לא היה היחיד שעצר את נשימתו כשצלל מתחת למים בדרך לתפוס את מרלון ברנדו בלב המאפליה. עכשיו הוא מככב לצד גיר ב"דאבל", וזה כבר יותר מרשים ממה שהבנים המפורסמים שלו עושים.
מרלון ברנדו
"הסנדק", שימושים ארוטיים חדשניים בחמאה ב"הטנגו האחרון בפריז", קולונל קורץ ב"אפוקליפסה עכשיו", ועוד קודם לכן – "הפרא" וזעקתו "סטלההההה!" ב"חשמלית ושמה תשוקה" - הקריירה של מרלון ברנדו המנוח מדברת בפני עצמה. הוא מלמל בקול צרוד, הוא לבש מעילי עור, הוא היה קשוח כמו אף אחד לפניו, ואולי גם אחריו. גדול בחיים וגדול במותו, אליו הגיע ב-2004 עם עודף משקל חריג.
אחרי "המרד על הבאונטי", שסימן את ברנדו כשחקן קשה ומתוסבך, הוא עבר לחיות באי משלו, קצת כמו קולונל קורץ. הוא דיבר בפומביות נונשלנטית על כך שהיו לו גם חוויות הומוסקסואליות, ואף הותיר אחריו 11 ילדים ושלושים נכדים מנשים שונות (לחלקן היה נשוי, חלקן ניהלו את משק הבית שלו). אותן עוד אפשר להבין, אותו פחות.
וורן ביטי
בן זוגה בן ה-74 של אנט בנינג הפציע לראשונה על המסך הגדול כששבר (לא בכוונה חלילה) את ליבה של נטלי ווד הבתולית ב"זוהר בדשא" הרומנטי. הוא המשיך וכבש את המסך בדומה ליתר חבריו בדמות של פורע חוק מהסוג האהוב במיוחד, כשחבר לפיי דאנוויי ב"בוני וקלייד", אותו גם הפיק.
הוא גילם את המאפיונר באגסי סיגל בסרט על שמו, וגם את הלוחם בפשע דיק טרייסי. הוא לא נבהל מביקורת כשנקט עמדות פוליטיות שמאלניות בסאטירה "שמפו" וב"אדומים". לא משנה איזה תפקיד הוא עושה ואם הוא משחק, מפיק או מביים, הוא תמיד מצליח לשמור על מראה אלגנטי ושמור היטב לאורך השנים.
אלן דלון
נציג צרפתי בודד ברשימה, שמייצג את מולדתו נאמנה. מי שכונה "הגרסה הנשית של בריז'יט בארדו", צד את עינו של דיוויד או. סלזניק בפסטיבל קאן בשנות ה-50, אבל נותר נאמן לצרפת והפך לכוכב צעיר, לוהט וקשוח דובר שפת אמו. ב"הסמוראי" של פייר מלוויל הוא מוביל את הקו העברייני הכובש כמתנקש בעל מבט ממגנט ומעיל ארוך שממעט לדבר, וחבל. הצרפתית השרמנטית והצרדרדה בפיו היתה מפתה לא פחות מהמראה, שהקנה לו לא פעם את התואר הגבר היפה בעולם".
כך קולו הניב את אחד המפגנים הסקסיים ביותר שלו, בדואט שהקליט יחד עם הזמרת דלידה "Paroles Paroles" ב-1973, בו הוא ממלמל מילים רכות לאוזניה של הזמרת והמאזינים.
דלון זכה בפרס הסזאר (האוסקר האירופאי) על משחקו ב"מר קליין", בו גילם סוחר אמנות בזמן מלחמת העולם השנייה, שמחויב לצאת מאדישותו כשטועים וחושבים שהוא יהודי המבוקש על ידי המשטרה. השחקן בן ה-76 פרש ממשחק ב-1987, אך ממשיך לשחק פה ושם. כיאה לו, גילם את יוליוס קיסר באחד מסרטי אסטריקס ב-2008. הוא החליף אי אלו בנות זוג במהלך השנים, ביניהן רומי שניידר והזמרת ניקו שילדה את בנם.
ראיין או'ניל
איך הפך אליל הבנות משנות השבעים לבדיחה חמוצה בימים אלו? אולי אפשר לייחס את הפיחות במעמדו של ראיין או'ניל דווקא להצלחתו בחיים האישיים, עת הגשים את חלומו של כל גבר וחלק זוגיות ארוכה עם "האישה היפה בתבל" פארה פוסט. לפני כן, כבש לבבות בתפקידו כאוליבר ב"לאב סטורי" (1970) שפרץ דרכו, והמשיך עם להיטים קופתיים, כמו "מה קורה דוק?" (עם ברברה סטרייסנד), "ירח של נייר" (לצד בתו טאטום או'ניל שזכתה באוסקר) ו"הנהג".
ההצלחה הכבירה ונתוניו האסתטיים להפליא בוודאי קידמו אותו בדרך לפוסט היפהפיה. השניים נחשבו לזוג היפה בעולם - קצת כמו ראיין ריינולדס וסקרלט ג'והנסון של ימינו. בניגוד לריינולדס,
ראיין הוותיק יותר נחשב גם לשחקן איכות. גם מערכת היחסים שרדה תקופה ארוכה יותר מבמקרה של ריינולדס וג'והנסון. למעשה או'ניל ליווה את פוסט מ-1979 ועד למותה מסרטן לפני שנתיים - שחזור כואב לסצינה המדמיעה עם אלי מקגרו הגוססת ב"לאב סטורי".
הפרידה מפוסט היתה כואבת, במיוחד מכיוון שמאז איחודם של השניים, דעכה הקריירה של או'ניל. במקביל הוא גם חזה בקשרים המשפחתיים שלו מתפוררים. הבת המוכשרת טאטום התבגרה וניתקה עמו כל קשר, עד לאיחוד טלוויזיוני מתוקשר ב-2001, שקרה בצל הגילוי כי לקה בלוקמיה. ב-2007 הוא נעצר לאחר שתקף את בנו גריפין ושנה לאחר מכן נעצר שוב ביחד עם בנו רדמונד בחשד לשימוש בסמים. טוב, לפחות זה מאחד את המשפחה, את הנטיות האלה חולקת גם טאטום.
