אישה עם צ'לו
מאיה ביסר היא צ'לנית וירטואוזית בעלת קריירה בינלאומית של כוכבת רוק, שחוצה גבולות והגדרות
תושבי אל.איי זכו לתענוג חד-פעמי, שתי נגניות וירטואוזיות שלא מהססות לפרוץ מחסומים ודעות קדומות נתנו הופעה יוצאת דופן ברויס הול, האולם הנעים של UCLA: מאיה ביסר בצ'לו, ואוולין גלני במרימבה ומבחר כלי הקשה מוזרים ומיוחדים. גלני הסקוטית בעלת המבטא המצטלצל רכנה מעל גבי המרימבה, שיערה הלבן והארוך כשערו של קוסם גולש על כתפיה, וידיה זזות במהירות גבוהה משהעיניים יכולות לקלוט. בהופעה היא מנגנת בכלי נגינה מופלאים, מפיקה קולות וצלילים משונים ומעניינים, והופכת את הקהל לקהל ילדים פעורי פה ואוזניים.
אבל ענייננו בצ'לנית מאיה ביסר (שמה מבוטא באנגלית Beiser), שכונתה ע"י הניו יורקר "אלת צ'לו", וע"י הסן-פרנסיסקו כרוניקל, "מלכת הצ'לו המודרני", שפתחה את הערב. מסתבר שביסר, בעלת קריירה בינלאומית עניפה ומצליחה, בכלל ילידת ישראל שגדלה בקיבוץ גזית בגליל, בת לאמא צרפתייה ואבא ארגנטינאי. כיום יש למאיה קריירה בינלאומית, אבל זו החלה בקיבוץ כי כל הילדים ניגנו בכלי כלשהו מגיל שש. היא התגלתה ע"י אייזיק שטרן בגיל 11 באודישנים שערך בארץ, ובגיל 21 הגיעה לניו יורק והחלה ללמוד באוניברסיטת ייל. במהלך הקריירה העניפה שלה שיתפה פעולה בין היתר עם ענקים מוזיקליים כמו בריאן אינו (מוזיקאי ומפיק-על שניגן בלהקת "רוקסי מיוזיק" בשנות השבעים, עבד עם דיויד בואי, סוניק יות', U2 ועוד), טרנט רנזור מ-Nine Inch Nails, והמלחין טאן דון, שזכה באוסקר על פסקול הסרט "נמר, דרקון".
ביסר עלתה על הבמה בבגדי עור שחורים, שיער גולש וחיוך רחב, ונתנה לקהל טעימה ארוכה ומענגת מהאלבום האחרון שלה שיצא ב-2010, Provenance (ארץ מקור). נהיות צ'לו עמוקות כמו הים הפסיפי שטפו את האולם. לרגע נשמע הצ'לו כמו עוד, כלי כל כך "מקומי" לישראל, שהעיניים נפקחו בתדהמה. ואז, החל נגן עוד אמיתי על הבמה בדו שיח ים-תיכוני עם הצ'לו עצמו, שעליו אמונה מאיה. קשה להוריד ממנה את העיניים - היא מנגנת בצ'לו עם כל הגוף, בתשוקה אמיתית, עד שנדמה שהכלי הוא למעשה שלוחה של גופה, או שאולי היא שלוחה של הצ'לו? במהלך ההופעה היא מנגנת רק על צ'לו, אבל לפעמים נדמה שזה בעצם כינור, לפעמים גיטרה, לפעמים קונטרבאס... הסגנון לפעמים ים תיכוני, לפעמים ספרדי, לפעמים סופי (הפלג הרוחני של האיסלאם), ובעצם כולם הם חלק ממסע יחודי לעולמה של מאיה ביסר והצ'לו, מסע אליו היא סוחפת את הקהל בקלילות שיש לאנשים בעלי כריזמה מדהימה מלידה.
מאיה, באלבום Provenance שילבת קטעים שנכתבו עבורך ע"י מלחינים מארמניה, ישראל, ארה"ב ועוד.
איך עלה הרעיון לשלב מוזיקה ממקומות ממקומות כל כך שונים באלבום אחד?
"היה לי שיתוף פעולה עם האמנית האירנית שירין נשת, עשינו עבודה מאוד גדולה ביחד. התחלתי להקשיב למוזיקה מאירן, ולחשוב על התקליט הבא. קראתי אז ספר על התקופה בספרד, מהמאה התשיעית עד המאה ה-15. באנדלוסיה היה משטר מוסלמי, אבל ליהודים היה יחסית מאוד טוב שם, והמוזיקה שהפכה להיות המוזיקה הספרדית התפתחה. באותה תקופה התפתחה גם המוזיקה הערבית הקלאסית, וגם מזמורים נוצריים. בחלומות ובמחשבות שלי אז נכנסו נורא חזק התמונות של הילדות שלי בקיבוץ. לידינו היה כפר ערבי, וכל בוקר בחמש בבוקר הייתי שומעת את המואזין, ותמיד זה היה נשמע מיסתורי, מאיזה עולם אחר. ככה החלטתי שאני רוצה לעשות אלבום מוזיקה שמבוסס בעצם על המוזיקה של הגליל. אנחנו חיים שם כולנו ביחד, והדבר המדהים הוא שאת רואה כמה הכל כל כך דומה - המוזיקה הקלאסית הערבית, הספרדית, והיהודית מאוד דומות, וגם המוזיקה הארמנית - הכל זה מוזיקה של המזרח התיכון".
הצ'לו נשמע בידיים שלך כמו המון כלים אחרים, את מצליחה להפיק ממנו כל כך הרבה צלילים שונים.
"אפשר להוציא כל דבר אפשרי מצ'לו - הוא יכול להשמע כמו עוד, כמו גיטרה. אני ממש יכולה לגרום לצ'לו להישמע כמו גיטרה חשמלית הכי מטריפה בעולם".
השיר האחרון בהופעה של מאיה היה הפתעה לאנשים בקהל שעדיין חשבו שהם בקונצרט קונבנציונלי. הצלילים הראשונים נשמעו, לא יכול להיות, אבל כן - זה באמת זה: "קשמיר" של לד זפלין, אחד השירים היותר אוירתיים-פסיכדליים של הלהקה הגדולה של הסבנטיז. האלבום שכלל את הביצוע הגיע למקום ראשון במכירות של מוזיקה קלאסית באמזון, של מוזיקת עולם באייטיונז, ואפילו למקום שישי בדרוג הכללי, כשהוא עוקף אלבומים סופר-מצליחים כמו של לא פחות מליידי גאגא.
איך בעצם הגעת לנגן יצירות כמו "קשמיר" של לד זפלין על צ'לו? יש בזה משהו שיוצא נגד כל המוסכמות, לא?
"בשנות השבעים, כשהייתי ילדה קטנה בקיבוץ הייתי מקשיבה בסתר לבריאן אינו ולד זפלין, ותמיד זה היה החלום שלי לנגן את זה בצ'לו. קיבלתי את האומץ פה. בעצם כשהגעתי לייל כל העולם שלי התהפך, והתחלתי לשלב מוזיקת רוק ומוזיקה אלטרנטיבית בנגינה, לשיר עם הצ'לו, לעשות אימפרוביזציה. מוזיקה קלאסית זה סטייל שהולך וגווע למרבה הצער, והסיבה היא שיש המון שמרנות בעולם הזה. אנשים שמנגנים מוזיקה קלאסית די חיים בבועה, ואחת הסיבות לכך היא שצריך יכולת נגינה ברמה גבוהה מאוד. אני מלמדת סטודנטים למוזיקה מאסטר-קלאס בכל מקום שאני מופיעה, ויותר מכל דבר אחר אני מדברת איתם על זה שהם צריכים להעיז. הדבר הכי חשוב כאמן זה אומץ, שאתה מוכן לקחת את עצמך למקום שבו אתה לא יודע כלום ולפתוח את עצמך למשהו חדש. בתור מבצע של מוזיקה מהעבר אתה מוגבל, ואני רציתי להתחבר למוזיקה שקורית היום, למבצעים שכותבים היום".
איך מגדירים בעצם את סוג המוזיקה שאת עושה?
"אנחנו כל הזמן נאבקים איך להגדיר את זה - אינדי קלאסי, או אלטרנטיב קלאסי, נון-קלאסיקל. זו מוזיקה שיותר קרובה לעולם של אלטרנטיב-רוק ממוזיקה קלאסית. צ'לו זה כלי קלאסי במקור, אז יש השפעות קלאסיות חזקות. אני אוהבת פתאום להכניס איזה באך בהופעה, אבל הרעיון הוא שזו מוזיקה ששואבת מהרבה השראות שונות. אם יש עתיד למוזיקה קלאסית, אז זה העתיד בעיני: שילוב בין מוזיקה עכשווית לקלאסית. זה הכיוון, פה בניו יורק וגם באל.איי - העתיד של להביא קהל צעיר שישמע מוזיקה שהיא לא פופ או רוק, זה הכיוון".
ספרי קצת על שיתוף הפעולה עם המלחין הסיני, טאן דון.
"הכרתי אותו והופעתי בכמה דברים שלו, נפגשנו בניו יורק לפני שנים. המוזיקה שהוא כתב לסרט Crouching Tiger, Hidden Dragon נוגנה ע"י יו-יו מה (נגן הצ'לו הכנראה מפורסם ביותר בעולם, מ.ל.), שהוא ידיד שלי, אנחנו מכירים הרבה שנים. אחרי שטאן דון זכה באוסקר, הוא החליט להפוך את היצירה לקונצ'רטו לצ'לו ואז הוא הזמין אותי לבוא איתו להופיע בכל העולם. הופענו בבייג'ינג, הסתובבנו בכל סין, ניגנו עם לפחות 30 תזמורות ברחבי העולם, וזה היה מדהים. אחרי זה עשינו עוד הרבה דברים יחד, טאן דון כתב לי יצירות ועשינו המון קולברציות".
על איזה פרויקטים חדשים את עובדת כרגע?
"עכשיו אני עובדת על תקליט מוזיקה של קאוורים משנות השבעים, כל המוזיקה שלא יכולתי לנגן כשהייתי ילדה. אני עובדת על פרויקט גדול בבאם (Brooklyn Academy of Music) שיפתח את פסטיבל New Wave בשנה הבאה, בשם Cello Opera. זו הופעת מוליטימדיה גדולה, בשיתוף עם הכוראוגרפית קרול ארמיטאג' שעבדה עם מדונה וסירק דה סוליי ובמקביל היא עושה דברים סופר-אוונגרדיים ונקראת "The Punk Ballerina". אני עובדת על פרויקט גדול שכנראה דיסני יהיו מעורבים בו - האגף שעובד על פיתוח טכנולוגיות אינטראקטיביות, הופעה שבה הקהל יוכל להשפיע בה על כל מה שקורה מסביב.
אני עובדת על עשרה פרויקטים עכשיו, בטח ל-5 שנים הקרובות".
ומה עם הופעות בארץ? מעניין שאת כל כך מצליחה בעולם, אבל בארץ את כמעט לא מוכרת.
"נכון. אני מאוד מחוברת לארץ בנפשי, המשפחה שלי שם ואני מבקרת לעיתים קרובות. אבל ההתפתחות המקצועית האמיתית שלי קרתה כאן, ובעצם אני חיה בניו יורק כל החיים הבוגרים שלי. אז בשלב הזה אני מרגישה יותר ניו-יורקית מישראלית. אבל כבר כמה שנים יש דיבור עם פסטיבל ישראל עם הופעות, ואני מאוד אשמח להופיע שם עם Provenance, שמבוסס בעצם על מוזיקה מהמקום. יכול להיות שאני אופיע עם הקונצ'רטו של טאן דון בארץ. ידיד טוב שלי, דיויד שטרן, הבן של אייזיק שטרן שלמד איתי בייל, מונה למנצח של האופרה הישראלית ואנחנו מדברים על להופיע עם זה בארץ. נראה לי שהקהל הישראלי יכול מאוד להינות מזה."
ההופעה ב-TED- "אלת צ'לו",
leshem@ynetus.com
