שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    תעמוד זקוף! 5 דרכים לשיפור היציבה של הילד
    רוב ההורים ממהרים לקנות לילד ילקוט, שולחן וכיסא מתאימים כדי שלא יאמץ חלילה את הגב, אבל שוכחים לבדוק איזו דוגמה אישית ליציבה נכונה הם נותנים. לעתים גם המצב הנפשי של הילד והמתח בבית פשוט גורמים לו "להתכווץ". איך מטפלים?

    רוב העצות הניתנות להורים בנושא בעיות יציבה של ילדים עוסקות בבחירת ילקוט מתאים , התאמת הכיסא לשולחן, ישיבה נכונה מול המחשב ועוד. אבל לא רק סחיבת הילקוט פוגעת ביציבה של הילדים, אלא עצם השהייה בכיתה במשך שעות רבות. הישיבה הממושכת גורמת לילדים להתאים את עצמם לתנאי סביבה "שליליים", ועלולה לגרום לכך שהילדים יפחיתו את מידת ההקשבה שלהם לעצמם ולצרכיהם.

     

    קראו עוד על יציבה נכונה :

     

    הורים משקיעים משאבים רבים בארגון פינת הלמידה בחדר הילדים: קונים את הכיסא והשולחן הטובים (והיקרים) ביותר לילדיהם ושוכחים את העובדה שבבתי הספר הכיסאות והשולחנות מותאמים רק לחלק מהתלמידים, ובוודאי שלא לכולם. תלמידים הגבוהים נאלצים לשבת על כיסאות נמוכים, מול שולחנות לא מתאימים, ולעובדה זו השפעה ישירה על היציבה שלהם.

     

    למעשה, הישיבה הממושכת בזמן השיעורים הרבה יותר בעייתית ממה שנדמה לנו. הדרישה הזו לישיבה ממושכת גורמת לילדים הצעירים להפסיק להקשיב לעצמם ולצרכים הפנימיים שלהם, כך שהם לא לקום, להתמתח ולזוז גם כשהם מרגישים צורך לעשות זאת. במילים אחרות, במהלך הישיבה על הכיסא הם נדרשים לשבש את ההרגשה הנכונה שלהם שאומרת להם לנוע כשלא נוח.

     

    באופן אבסורדי, הילדים השקטים והממושמעים ביותר הם הפגיעים יותר. הם אלה שמשתפים פעולה ומצייתים לכללים המצווים לשבת בשקט על הכיסא מבלי לזוז, וכך לומדים "טוב יותר" איך לא להקשיב לעצמם, זאת במחיר שיבוש ההערכה החושית הפנימית שלהם. הם אלו אשר יהיו בעלי נטייה חזקה ליציבה לקויה.

     

    לעומתם, דווקא ה"שובבים" של הכיתה, המתקשים לשבת בשקט מבלי לזוז, מאפשרים לעצמם טווח תנועה גדול יותר ופועלים על פי צורכי גופם ונפשם, עובדה התורמת לבריאותם וליציבתם.

     

    מה אפשר לעשות כדי לטפל ביציבה הלקויה?

     

    1. שיעורים רק ליד השולחן?

    הפתרון בכיתות מצריך שינוי חברתי-מערכתי, דבר שלא נראה אפשרי ליישום בטווח הקרוב. עם זאת, בבית ההורים יכולים שלא להפריע לילדיהם ואולי אף לעזור להם לשקם חלקית את הנזק היציבתי שנגרם להם במהלך שהותם בבית הספר.

     

    להורים אני מציע: אף על פי שקניתם לילדים את הכיסא והשולחן הטובים ביותר, אינכם צריכים לדרוש מהם לשבת ולהכין שיעורי בית רק בישיבה על הכיסא האורתטופדי ליד השולחן כתיבה. הכנת שיעורי הבית בישיבה ליד שולחן איננה הדרך היחידה הנכונה.

     

    חלק מהילדים בוחרים באופן ספונטני להכין את שיעוריהם על הספה, הכורסה, המיטה ועוד. הם קמים, מתמתחים ונעים ממקום למקום. אפשר לראות בדרך התנהגות זו כניסיון חלקי של הילדים לתקן את המעוות שנוצר עקב הישיבה המרובה ואין צורך להפריע להם לעשות זאת.

     

    2. יציבה כמצב נפשי

    כשאנו חושבים על יציבה, חלקנו נוטים לחשוב במונחים של שרירים ועצמות בלבד ולהתייחס לעניין בנפרד מהמצב הגופני והנפשי הכללי.

     

    בשיטת אלכסנדר מבחינים בקשר הקיים בין הרווחה הפנימית לבין היציבה: כשאני מתבונן בדרך היציבה של ילדים ומבוגרים אני מתייחס לצורה שבה הם נעים, לדרך שבה הם נושאים את עצמם, להיסטוריה הגופנית והנפשית שלהם (המתבטאת במערכת היציבה) ועוד.

     

    ילדים רגישים מאוד לסביבתם. הם נוטים לחקות את המבוגרים סביבם, כך שאם לאחד מהם יש יציבה לקויה הרי שהם עלולים להיות מושפעים ממנה: לחקות אותה או לפתח ליקוי המושפע ממנה.

     

    כמו כן, ילדים עשויים להגיב במהירות לכל גירוי המתרחש סביבם בכלל ובתוך משפחתם בפרט. לדוגמה, כשמופעל על הילד לחץ מוגזם להישגיות, הילד עלול להגיב בהתכנסות גופנית ונפשית העשויה להתבטא בכפיפת הגב, בשיבוש הראייה ועוד.

     

    הליכה כפופה היא חלק ממצב גופני נפשי כולל, וכאמור היציבה אינה קשורה רק לשרירים. לכן, כדי לעזור לילד לשקם את היציבה שלו, אין צורך לשלוח אותו מיד לפעילות לחיזוק השרירים, אלא בהתבוננות במצב הפיזי והנפשי שלו ושל ההורים.

     

    כשמופעל על הילד לחץ להישגיות, הוא עלול להגיב בהתכנסות (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
    כשמופעל על הילד לחץ להישגיות, הוא עלול להגיב בהתכנסות(צילום: Shutterstock)

     

    3. לא להעיר לילד

    על פי שיטת אלכסנדר, כדאי ללמוד איך להפחית את ההתנהגות המזיקה, במקביל לרכישת הכלים המובילים לשימוש נכון בגוף. הורים רבים מדי מנסים לשכנע את הילד לעמוד ישר ומעירים לו בכל פעם שהוא עומד כפוף. התנהגות זו עלולה להעכיר את מצב רוחו של הילד ואת האווירה הכללית בבית, והיא נידונה לכישלון ובאופן עקיף גם עלולה להחמיר את ההתארגנות היציבתית של הילד.

     

    אם הילד הולך כפוף, לא כדאי להעיר לו, ללעוג לו, לנסות לשכנע אותו לתקן את העמידה וכמובן לא לכעוס עליו. במקרה הטוב זה פשוט לא יעבוד, כיוון שכמעט תמיד לא ניתן לשנות את היציבה באופן ישיר, ובמקרה הוא יתאמץ מאוד לעמוד ישר או "נכון" ויגרום לעצמו נזק.

     

    4. לשמש דוגמה אישית

    מומלץ שהורים המעוניינים לשפר את היציבה של ילדיהם "יגלו" את עמוד השדרה שלהם עצמם ויעודדו את הילדים להתפתחות חיובית באמצעות מתן דוגמה אישית ויצירת תנאים חיוביים בתוך המשפחה ומחוצה לה.

     

    השפעת החיקוי בתהליך החינוך גדולה הרבה יותר ממה שרוב האנשים חושבים, כך שעל ההורים לשנות את ההרגלים שלהם ולהקשיב לעצמם. כפי שהורה מעשן לא יוכל לדרוש מילדיו בגיל ההתבגרות לא לעשן, וכפי שהורה שבוהה מדי ערב בטלוויזיה אינו יכול לדרוש מילדיו שלא לעשות זאת, כך הורה שהיציבה שלו אינה טובה וההערכה החושית שלו אינה טובה אינו יכול לדרוש מילדיו לשפר את היציבה שלהם.

     

    כדברי חז"ל, "נאה דורש, נאה מקיים". יש הורים האומרים לעצמם: "אצלי הכל בסדר, אני לא כפוף, רק הילד שלי הולך כפוף". ייתכן שהם צודקים, או שאולי אינם מודעים לכך שהם כפופים או בעלי יציבה לקויה. חשבו, מתי ראיתם את עצמכם לאחרונה מהגב או מהפרופיל? אם תנסו לעשות זאת בעזרת מראות או מצלמת וידאו ייתכן שתופתעו.

     

    איננו יכולים להיות ערים לחלוטין לדרך שבה אנו עומדים, יושבים או מתנהגים, לכן חשוב שיהיה אדם נוסף המבין בנושא שיוכל לשקף את מצבנו, ילמד אותנו לשנות את מערכת היציבה שלנו ויראה תוך כדי התהליך היכן אנחנו יוצרים תנאי מחיה שאינם טובים לנו ולסובבים אותנו.

     

    בנוסף, חשוב להבין שהרגלי היציבה של ילדים לא חייבים להתבטא באותה צורה כמו אצל הוריהם. חיקוי ישיר הוא רק אחת הצורות שבהן הילדים יכולים להיות מושפעים משימוש לקוי בגוף של הוריהם.

     

    5. תנו להם לצמוח

    לעתים קרובות סיפור היציבה הלקויה של הילדים מורכב הרבה יותר מאשר חיקוי פשוט של הוריהם. הורים אשר אינם קשובים לצרכיהם ואינם מסוגלים להקשיב לצורכי ילדיהם עלולים לספק לילד סביבה התפתחותית לקויה.

     

    לדוגמה, הורה החש חוסר ביטחון מול דמויות סמכות עלול לדרוש מילדיו מה שהוא לא מסוגל – שיפגינו ביטחון דווקא. לעתים הוא אף עשוי לבקש חיזוקים מילדיו לביטחון שלו עצמו. במצב כזה, טוב יהיה עם ההורה יוכל לעבוד עם עצמו ועם הרגליו, כך שיהיה מבוגר יציב בפני עצמו ולא יצטרך להישען על הילד שלו ו"לכופף" אותו.

     

    דוגמה נוספת היא הורים אשר לחוצים מאוד שילדיהם יצליחו בלימודים ובחברה, ומטילים את כל כובד משקלם הילד כדי "לשכנע" אותו שיעשה משהו שקשה לו לעשות. ההורה עלול לגרום לילדו להתכווץ ולפגוע בהתפתחות התקינה שלו.

     

    חלק מהילדים עלולים באופן טבעי לנסות לרצות את סביבתם הקרובה גם במחיר של פגיעה עצמית ועיוות מערכת היציבה שלהם. לעתים קרובות הדבר נעשה תוך ניסיון שלהם לתפוס כמה שפחות מקום במרחב. ילדים אלה עלולים להפוך למבוגרים "מכווצים" ובהמשך אולי אף הורים "מכווצים".

     

    מספיק שהורה אחד ישנה דרכו ויתפתח כך שהשינוי החיובי יתרחש לא רק בו עצמו אלא בכל המארג המשפחתי שלו.

     

     



     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    דווקא ה"שובבים" של הכיתה, המתקשים לשבת בשקט מבלי לזוז, מאפשרים לעצמם טווח תנועה גדול יותר
    צילום: shutterstock
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים