ערוץ ביף

"יצאתי לארוחת ערב עם אשתי, והמלצר הפיל את הסטייק על הרצפה", פותח הקורא חיים, וכבר די בא לנו שיסגור. "כמובן שהרמתי אותו מיד והמשכתי לאכול, אבל אשתי טענה שאני אידיוט כי הסטייק כבר מלא חיידקים. אני מצידי אמרתי שהם בטח נמעכו מתחתיו. מי צודק?". ובכן חיים, מבחינה מדעית אשתך צודקת: אתה אידיוט.

טוב, עכשיו בוא נראה למה. דבר ראשון, אתה מניח שנתח במשקל 400 גרם יכול להרוג חיות רעות - ולא כך היא. אמנם חיידקים אינם שונים אנטומית מבלונים זעירים מלאים במים, ואם נלחץ עליהם חזק הם יתפוצצו, אבל הם יצורים ממש זעירים. אפשר אפילו לומר רם־גלבועיים: ברוחב של שערת אנוש יכולים להיכנס יותר מ־50 חיידקים. בזכות הקוטן הזה הם בלתי לחיצים. אם ניסית פעם לדרוך על יצור גדול בהרבה מחיידק - נמלה למשל - בוודאי גילית שהנמלה מספיק קטנה להסתתר בין החריצים בסוליה. רוב החומרים מכילים חריצים שרוחבם באזור מיליונית המטר; אפילו דף נייר שנראה שטוח וחלק ניחן בשפע עמקים ונקיקים שבתוכם יכולים להסתתר חיידקים.

איפה כל מה שאמרנו שם את ארוחת הערב שלך? לא במקום טוב. כשסטייק נופל על הרצפה, רוב החיידקים ימצאו מקום נוח בין הנתח לרצפה ולא ירגישו כלל את משקלו - וכשחיידקים מסתתרים בין חריצי הסטייק שאתה אוכל, בהכרח תאכל גם אותם. וזה מביא אותנו היישר לשאלתך שלא נשאלה, אך היא מעסיקה מיליוני גברים רעבים: האם יש שמץ של אמת בחוק שלוש השניות? במילים אחרות, כמה זמן מרגע נפילת הסטייק הוא עדיין בטוח לאכילה?

"מאמי, אתה חייב להירגע עם המיני־קבנוס הזה"(צילום: Gettyimages)

לפי ד"ר קרן לנדסמן, רופאה ומתמחה באפידמיולוגיה, החוק הזה הוא המצאה של רומנים. סליחה, התכוונו קמצנים. "לא משנה כמה זמן הבשר שהה על הרצפה", קובעת לנדסמן. "מרגע שהוא נוחת שם אסור לאכול אותו - ובעל הבית צריך להחליף את המנה. הרבה חיידקים מסוגלים להידבק בשבריר שנייה לסטייק, ויחד איתו לחדור לקיבה של הסועד. החיידקים המסוכנים ביותר נמצאים על רצפת המטבח, לשם הם מגיעים מבשר שעוד לא בושל, והמלצרים עלולים לשאת אותם על הנעליים שלהם ולפזר אותם על רצפת המסעדה".

מפחיד? אולי, אבל יש גם חדשות מעודדות: אם תרצה פעם לוותר על האווירה במסעדה ולאכול במקום יחסית בטוח, הרי שנמצא לוקיישן כזה. ד"ר לנדסמן סיפרה כי מחקר שבדק הימצאות חיידקים באזורים שונים בבניין משרדים גילה שהריכוז הנמוך ביותר נמצא דווקא על האסלות. נו, ואחר כך עוד מתלוננים על זה שאנחנו עיתון שירותים.

נסיים בשאלה נוספת המשלבת בין שני הנושאים שעוברים כאן החודש כחוט השני: נתחי בשר ופיסות טמטום. "אני יודע שנשאר מעט מקום בעולם לגדל פרות", יודע הקורא אודי. "למה שלא נגדל במקומן פרות־ים, וככה יהיה לנו עוד מקור לעל־האש?".

נסביר אחד־אחד, אודי, כי מהשאלה שלך עולה שאחרת לא תבין: פרות הים הן אמנם חיות גדולות מאוד שאוכלות עשב (תת־ימי כמובן), אבל כאן נגמר הדמיון לאחיותיהן שעל היבשה. אתה יודע למה בשר בקר רגיל הוא אדום? מכיוון שחלק גדול מהאנרגיה שלו מתקבל מחלבון בשם מיוגלובין המכיל ברזל. זה מה שמקנה לו את הצבע ומאפשר לו לספק חמצן לשרירים. פרות היבשה צריכות את החלבון הזה כדי שהשרירים שלהן יקבלו אספקה קבועה של חמצן, וכך יוכלו לשאת את כל משקלן על ארבע רגליים. אמנם גם פרות הים מתגאות בגוף ענקי, אבל הן מבלות את חייהן במים שתומכים במשקלן, כך שלא נותר להן אלא לצוף ולשחות בקטנה. בקיצור, אם נפתח פרת ים לא נמצא שם אומצה פוטנציאלית אלא הכלאה כלשהי בין תרנגולת לדג.

למרות כל זה, אודי, פרות הים בהחלט יכולות להוות מקור טוב למזון - אלא שהמין הזה על סף הכחדה, בין השאר משום שהיצורים המדוברים קצת סקרנים מדי לגבי מדחפים של סירות. טוב, כבר אמרנו: נתחי בשר, פיסות טמטום.

מסיבת שחרור

אשתו של גולן מספרת שהוא מפליץ תוך כדי שינה, והוא חושש שזה יקרה גם בניתוח שהוא אמור לעבור. כן, מה שאתם שומעים, המסכן נשוי

"אני מפליץ די הרבה", מתוודה גולן, "ואשתי מדווחת שאני עושה את זה גם תוך כדי שינה. לצערי מתוכנן לי ניתוח בהרדמה מלאה, וזה גורם לי לתהות: האם אני עלול להפליץ גם ללא הכרה? פשוט לא הייתי רוצה שהריח יסיח את דעתו של המנתח ממלאכתו החשובה".

תירגע, גולן. אין סכנה כזאת. כל מנתח יודע שחומרי הרדמה רבים משפיעים גם על המעי הגס והמעי הדק ומפסיקים את פעולתם: המעיים מפסיקים לדחוף את המזון המעוכל והגזים בדרכם לפי הטבעת, ולכן הסיכוי להיווצרות פוק דווקא במהלך ניתוח הוא קטן למדי. מה שמפתיע יותר הוא שלנטייתך לייצר גז טבעי תהיה תועלת גדולה דווקא בתום הניתוח: סביר להניח שתתבקש לשחרר נוד מיד לאחר שתתעורר מההרדמה, לפני שיסכימו לתת לך אוכל ושתייה. הסיבה לכך היא שהפלוצים הם הדרך היחידה של הרפואה לדעת שגם המעיים שלך התעוררו מההרדמה וחזרו לפעילות תקינה.

יהא הכוח עימך, דראטה ויידר.