מונית הכסף
ינון שמפנייר מחיפה מביים את סרטו העלילתי הראשון בעיר המלאכים "מסע המיליונר", מותחן פשע בכיכובו של דומיניק מויינהאן ("אבודים", "שר הטבעות")
"יש מחיר לאותנטיות", מספר ינון שמפנייר. בשעת הפקת סרטו העלילתי הראשון "מסע המיליונר", התקבלה החלטה שצילומי המונית המככבת ב 80% מזמן המסך של הסרט לא יתקיימו בסביבת אולפן סגורה. במקום זאת המונית הועמסה אחר כבוד על טריילר שנגרר על ידי משאית, וכל הצילומים התרחשו ברחובות לוס אנג’לס. אותנטי, בהחלט. אבל גם כאב ראש הפקתי שדרש אישורים, ביטוחים, וליווי צמוד של 4 שוטרים רכובים על אופנועים כדי לעזור עם הפקקים הידועים לשמצה של עיר המלאכים.
"מסע מיליונר" הוא מונח פשע דרום אמריקאי שבו קורבן הנכנס למונית מזוייפת מגלה שבתעריף גם כלולים מספר ביקורים כפויים לכספומטים ובנקים. בגרסה של שמפנייר, בכיכובו של דומיניק מויינהאן ("אבודים", "שר הטבעות"), הקורבן הוא לא אקראי וגם לא תזמון איסופו משדה התעופה. ג'ורדן בלפי ("אנטוראג'") הוא איש מכירות שלדעת חוטפיו הוא נוכל, והמסע שלו הוא לפגישה עם הבוס שלהם וסגירת חשבונות סופית על המיליונים שגילח. איש המכירות טוען במשך המסע לחפותו, אבל האם הוא באמת רק מקרה של טעות בזהוי או שמא כישורי הנוכלות שלו טובים מספיק כדי לתעתע בכולנו?
עם מותחן פשע שכזה לסיפתח של הפילמוגרפייה שלו, זה לא מפתיע ששמפנייר מציין את אלפרד היצ’קוק כאחד הגורמים שגרמו לו בגיל צעיר למשיכה לקולנוע. הוא אוהב סיפורים אנושיים על דמויות שמגשימות יעדים על ידי תושיה יותר מאשר בכוח ואלימות. שמפנייר, בן ה30, נולד וגדל בחיפה. הוא עבד בטלוויזייה הקהילתית ונהג לפקוד את הסינמטק המקומי. סרטו הראשון מ 1996 "אם יש את נפשך לדעת", היה סרט דוקומנטרי קצר על האנדרטה של סבא שלו שהיה יו"ר ארגון הלוחמים בצורר הנאצי. הסרט זכה להקרנות בטלוויזיה ושמפנייר עשה עוד מספר הפקות טלוויזיה קטנות.
היכולת ליצור ולביים נבלמה עם הגיוס שלו לצבא, אבל איכשהוא העיקוב הזה דווקא הסתדר לו בפאזל של החיים. בתור מפקד צוות בתותחנים לא היה לו זמן לעשות הרבה יותר מלהתעסק בתסריטים ולכן גילה את חדוות הכתיבה. אחריי השחרור היה ברור לו שהכיוון שלו הוא ארה"ב והוא נרשם ללימודיי קולנוע באוניברסיטת דרום קליפורנייה (יו.אס.סי), אחת מ3-4 המובילות בתחום בארה"ב ואולי זאת שהוציאה הכי הרבה קולנוענים מצליחים למיינסטרים ההוליוודי (כולל ג’ורג’ לוקאס, רון הווארד, ורוברט זאמקיס).
במהלך הלימודים היה מעורב בסרט תיעודי על התיאטרון האידי בניו-יורק, והחל להתמקד ולעבוד בכתיבת פרוקייטים עלילתיים באורך מלא. אחריי הלימודים פגש את אשתו נטלי שגם מתעסקת בכתיבה ומשתפת איתו פעולה בפרוייקטים שעליהם הוא עובד כיום. נטלי עובדת גם בתור תרפיסטית ותורמת מהרקע הזה תובנות לגבי עיצוב הפסיכולוגיה של הדמויות בתסריטים שלהם. שמפנייר גילה מהר מאוד את המציאות המוזרה עצובה של להיות כותב מקצועי בהוליווד. מציאות שבא הרבה תסריטאים מתפרנסים היטב מכתיבה ושכתובים של סרטים שמעולם לא מקבלים את האור הירוק להפקה או גם אם כבר מקבלים את האור לא מגיעים להפצה. אמנם לרובנו זה עדיין נשמע כמו עבודת חלום, אבל תחשבו אם הייתם מתאמצים כל יום לבשל ארוחת גורמה שאף אחד לא היה אוכל. בהחלט מתסכל מקצועית.
המציאות הזאת גרמה לשמפנייר לרצות לקחת בעלות על "מסע המיליונר" ולדאוג לביים אותו בעצמו כדיי שלא יסיים את דרכו כעוד פרוייקט תקוע אצל אחת מחברות ההפקה. הוא דחה הצעות למכור את התסריט והצליח ליצור קשר עם חברת הפקה ושיווק שהקים מייקל אייזנר (לשעבר נשיא דיסני ופארמאונט), עם גישה חלוצית של הקרנת סרטים עלילתיים ישירות לאינטרנט. המודל העיסקי הזה מאפשר לחסוך את עלויות ההפצה והשיווק האדירות (שבמקרים של סרטים יחסית קטנים יכולים להאמיר על עלות הפקת הסרט עצמו), ולתת מימון וצ’אנס אמיתי לפרוייקטים מעניינים. החברה הוציאה כבר סדרות במתכונת הזאת ו "מסע המליונר" יהיה הסרט העלילתי הראשון שלהם.
העניינים התגלגלו מאוד מהר אחריי הקשר הראשוני עם החברה וחמישה שבועות אחרי חתימת ההסכם איתם כבר הגיע יום הצילומים הראשון. מהירות מאוד לא טיפוסית להוליווד שבא גם סרטים מאוד מצליחים עוברים לפעמים מספר שנים של מכשולים, מהמורות, ותקופת הכנה עד לצילומם. הצילומים עצמם לקחו שבועיים בלבד. תקופה קצרה מאוד בשביל סרט עלילתי שדרשה משמפנייר לוותר לפעמים על שוטים מסוגננים לטובת פרקטיות של עמידה בלו"ז הצפוף. האתגר של בימוי בתוך בחלל מצומצם של מונית דרש שחקנים עם מחוייבות אישית גבוהה. אתגר נוסף היתה העובדה ששמפנייר ישב בתוך המשאית מנותק מהשחקים שבתוך המונית, והעביר הוראות בימוי בקשר תוך שכל ההפקה מתגללת לה ברחובות לוס אנג’לס.
שמפנייר כבר חושב על הפרוייקט הבא שלו ומתלבט בין מותחן הקשור לשח (הוא שיחק הרבה שח בצבא אם חיילים שעלו מברית המועצות) וסיפור אמיתי הקשור לשחיתות בתעשיית התרופות. הוא ונטלי רוצים לחיות ולעשות סרטים גם בארץ בעתיד. בארץ הוא דווקא פחות רוצה לעשות מותחנים, ויותר דרמות ריאליסטיות, ואפילו סאטירות. הרקע המשפחתי והעניין שלו בנושא שואה וגבורה, גם תורמים לרעיונות שהוא רוצה להגשים בעתיד. בינתיים הוא מחכה ליציאת "מסע מיליונר" למסכיי האינטרנט בציפייה לראות איך פורמט ההפצה החדשני יעבוד עם החזון שלו.
