לא עצלנים: גם ילדים לוקים במחלת היאפים
בניגוד למה שסברו בעבר מחלת היאפים קיימת גם בילדים - ואפילו שכיחה למדי: מחקר חדש מגלה כי רבים מהילדים הנעדרים מבית הספר פעמים רבות סובלים מהמחלה ואינם מטופלים בשל היעדר מודעות מצד הרופאים
פעם קראו להם עצלנים, היום כבר ברור שהמושג פג מהעולם: מחקר חדש מגלה כי רבים מהילדים הנעדרים ימים רבים מבית הספר סובלים ממחלת התשישות הכרונית, המוכרת בכינויה "מחלת היאפים". בניגוד למה שהיה מקובל פעם נראה כי מדובר במחלה שכיחה מאוד בילדים אולם רופאי הילדים אינם מודעים לה. המחקר החדש פורסם היום (ב') בכתב העת הרפואי British Medical Journal.
עוד על מחלת היאפים:
לראשונה: נמצאה תרופה ל"מחלת היאפים"
מדענים: פריצת דרך בגילוי מקור "מחלת היאפים"
כל מה שרציתם לדעת על מחלת היאפים
הילדים טופלו - ושבו לבית הספר
עד כה העריכו הרופאים כי מחלת התשישות הכרונית פוקדת פחות מחצי אחוז מכלל הילדים. אולם עדויות מהשנים האחרונות מצביעות על מגמת עלייה בשכיחותה, ככל הנראה בשל עלייה מסויימת במודעות. על פי ההערכות לפחות אחוז מכלל הילדים סובלים ממנה.
החוקרים בדקו שלושת אלפים ילדים בגילאי 11 עד 16 בשלושה בתי ספר במערב אנגליה. במהלך ששת שבועות המחקר נעדרו הילדים במשך למעלה מ-20% מימי הלימודים ללא סיבה ברורה לעין, ומבלי שלקו במחלה מוכרת. 461 מהילדים נעדרו יותר מ-20% מהזמן.
שלושה מהילדים נעדרו בעקבות מחלת התשישות הכרונית בה אובחנו. בקרב 146 ילדים נוספים לא אותרה הסיבה להיעדרותם. מתוך אלה האחרונים, 112 עברו תשאול רפואי. שניים מתוכם אובחנו כסובלים מהתסמונת, אך בית הספר לא ידע על כך. 42 ילדים הופנו למרפאת מומחים ומתוכם 23 נוספים אובחנו כסובלים מתשישות כרונית.
בסך הכל מתוך 2,855 הילדים שנכללו במחקר ונעדרו מבית הספר לא בשל מחלה ידועה, אובחנו כסובלים מתשישות כרונית 28 ילדים, המהווים כ-1% מכלל אוכלוסיית הילדים שנחקרו.
לאחר שהופנו הילדים לטיפול, הם הראו שיפור ניכר: תוך שישה חודשים השתפר מצבם והם שבו לפקוד את בית הספר באופן תדיר.
"המחקר מראה כי תסמונת התשישות הכרונית היא סיבה מרכזית להיעדרותם של רבים מהילדים מבית הספר", סיכמו החוקרים, "רבים מהילדים הנעדרים מבית הספר אינם מאובחנים כסובלים מתשישות כרונית. חלקם כלל אינו מופנה לרופא, אחרים אינם מאובחנים בשל חוסר מודעות של רופא הילדים, שאינו מודע לתסמינים או לאפשרויות הטיפול בילדים".
מחלת היאפים: אין דרך לאבחן
על פי ההערכות, אחד מכל אלף ישראלים לוקים במחלת התשישות הכרונית. המחלה גורמת לחולשה עזה, עייפות, הפרעות עיכול, כאבי ראש עזים, וחום העולה ויורד לסירוגין. התסמינים עשויים להימשך חודשים עד שנים, ויש כאלה הלוקים במחלה למשך כל חייהם. אין כיום כל טיפול רפואי למחלה, שכן הגורם לה עדיין לא ידוע.
ההשפעה העיקרית של התסמונת היא על איכות חייהם של הסובלים ממנה ושל הסובבים אותם. הם מתחילים את יומם כשהם עייפים, מה שפוגע ביכולתם לתפקד ובמצב הרוח שלהם. אלה לא תמיד מתקבלים בהבנה בבית ובעבודה, והדבר מקשה עליהם עוד יותר.
בכל הנוגע לסיבוכים, ישנם דיווחים אקראיים על שיעורי סרטן גבוהים, על טרשת נפוצה ועל מחלות אחרות בין החולים בתסמונת, אולם אלה לא הוכחו מדעית ואין הוכחה לסיכונים ארוכי טווח הקשורים אליה. שלא כמו במחלות אחרות של המערכת החיסונית, ובהן איידס למשל, תסמונת התשישות הכרונית אינה מקושרת עם זיהומים קשים וממושכים. ישנן גם טענות בדבר נטייתם של חולי התסמונת להתאבד בהשפעת מצבם, אולם אין לטענה זו הוכחות.
כיוון שהגורם לתסמונת אינו ברור, אי אפשר לאבחן את המחלה בבדיקת מעבדה או בהדמיות. לפיכך האבחון נעשה על סמך הסיפור הקליני של החולה, בדיקה גופנית ושלילה של מחלות או תסמונות אחרות.
כמו האבחון, גם הדרך להחלים מן התסמונת אינה ברורה, משום שהגורם אינו ידוע. לאור זאת הטיפול המסורתי המקובל בה אינו חד-משמעי ואחיד. ככלל, מדובר בעיקר בטיפול סימפטומטי: שיפור הרגשתו של החולה וטשטוש סימני המחלה. מן המידע שהצטבר בעניין נראה שגישה אינטואיטיבית סבלנית וממושכת היא המועילה ביותר.
כיוון שנראה שלמתח יש השפעה רעה על החולים, והוא עלול לעורר את המחלה
ולהגביר את חומרת התסמינים, הצעד המועיל ביותר הוא להימנע ממנו ולהרבות במנוחה. הכוונה אינה רק להימנעות מחוויות שאינן נעימות, אלא בעיקר מגורמי מתח ביולוגיים, פיזיים או רגשיים, המעלים תגובת הגנה בגוף ועלולים לאיים על האיזון הגופני ועל שיווי המשקל שלו. כך, למשל, מומלץ להימנע מעומס יתר בעבודה ולנסות לפנות לעבודות רגועות יותר ותחרותיות פחות.
הטיפול התרופתי לחולים כולל תרופות המכילות סרוטונין, מינון נמוך של תרופות אנטי דיכאוניות, תרופות להפרעות בשינה, לכאבי שרירים ולכאבי ראש. אולם חולי התסמונת רגישים ביותר לתרופות, ובדרך כלל צריכים ליטול רק כרבע מהמינון הסטנדרטי. גם כך קשה להתאים להם תרופות, שכן לא כולן משפיעות על כל החולים, ונוסף על כך השפעתן של חלק מהתרופות פגה לאחר תקופה מסוימת.
