שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    חשיפה לצפון: על ספר המתח של גל אמיר

    סופר המתח גל אמיר, מעמיד את חייו הכאוטיים של גיבורו רובי שרקליס, כמשל לשלווה המופרת בעיירה קטנה שהדבר הכי מרגש שקרה בה היה פתיחת הקניון הגדול. חייו משתנים לחלוטין כאשר נמצאות במקום גופותיהן של חמש ילדות. ביקורת

    עיירה קטנה ומבודדת, מזג אוויר חורפי וערפילי ותושבים מקומיים ששבעים מהשגרה החונקת, הולכים כמעט יד ביד עם רוצח סדרתי, ערימת גופות שעברו התעללות, אוליגרך רוסי, משטרה אימפוטנטית ועיתונאי חוקר אחד. אמיר גל, בספרו החדש "רוח צפונית", בונה מכל המרכיבים הללו ספר מתח לא רע בכלל.

     

    כתבות נוספות בערוץ הספרים :

     

    "רוח צפונית". יעניק לכם בכיף רגעים מותחים מחוץ לשגרה (עטיפת הספר)  (עטיפת הספר) (עטיפת הספר)
    "רוח צפונית". יעניק לכם בכיף רגעים מותחים מחוץ לשגרה (עטיפת הספר)

     

    מצב העיתונות בארץ בכי רע, מקורות ממציאים סיפורים כדי להפוך למפורסמים, עיתונאים לא מוצלחים במיוחד משתמשים בגופם כדי להגיע לתפקידי מפתח, ואנשים מעדיפים לקרוא רכילות מאשר חדשות אמיתית. במקרים כאלה, כעיתונאי, יש לך כמה אפשרויות: להכין כתבה ענקית שחושפת שחיתות/רומן אסור/סוד גדול על בסיס מקורות מהימנים, להיכנס למערכת יחסים חושנית עם העורכ/ת שלך, לכתוב ספר או להתפטר. רובי שרקליס, אחד העיתונאים הנחשבים בישראל החליט ללכת על כתבת חשיפה אבל הוא שכח לבדוק עד כמה המקורות שלו מהימנים, אז העורך שלו (שאת מערכת היחסים החושנית שמר דווקא לבת הזוג של שרקליס) שלח אותו לצפון הרחוק כדי לכתוב ספר.

     

    רציחות פשוטות

    עיירה קטנה ומבודדת היא תפאורה מצוינת לרצח משום שרק הפרה כל כך ברוטאלית של השגרה יכולה לעורר משהו באנשים החיים בה. רובי שרקליס התחיל את חייו בעיירה מסוג זה, סיים את לימודיו במגמת מסגרות ועף משם ברגע שהתאפשר לו. עם המעבר לעיר הגדולה הגיעה גם ההזדמנות להוכיח את הכישרון העיתונאי שלו, ובעזרתו של עורך מאמין טייל ברחבי העולם בחיפוש אחר כותרות שהובילו אותו לרשימת העיתונאים המוערכים.

     

    אבל כמו שיום אחד אתה מוצא את עצמך בדירה תל אביבית משלך, טור קבוע ועורך מתחנף, כך גם ביום אחד אתה יכול למצוא את עצמך מכלה את ריאותיך עם סיגריות זולות בדרך לצפון הרחוק, חוזר למקום הולדתך עם תחושה של סוף, אבל משקר לכולם, וגם לעצמך, שהכל יהיה בסדר.

     

    גל מעמיד את חייו הכאוטיים של רובי שרקליס, הדמות המרכזית שלו, כמשל לשלווה המופרת בהר-פז (העיירה הקטנה) שעד כה הדבר המרגש ביותר שקרה בה היה פתיחת הקניון הגדול - חייו משתנים לחלוטין כמו גם חייהם של התושבים, כאשר נמצאות, בזו אחר זו, חמש גופות של ילדות שאף אחד לא יודע כיצד הצליח הרוצח לתפוס אותן, וגרוע מכך, המשטרה לא מצליחה למצוא קצה של חוט לגבי מה שקורה.

     

    שרקליס נשלח למקום כדי לכתוב טור "צבעוני" על חיי העיירה, פחות על הרצח ויותר על השפעתו על הסביבה, במטרה לאגד את כל הטורים בסופו של דבר ולצאת עם ספר - רעיון של העורך שלו, שאולי עדיין מעריך אותו או פשוט מרגיש רע על זה שהוא חולק את מיטתו עם בת זוגתו של שרקליס.

     

    תיאור חייהם של תושבי המקום הוא לא סוג העיתונות ששרקליס רגיל בו, כעיתונאי חוקר קשה לו לשים בצד את האינסטינקטים שלו ולא לחפש אחר הרוצח, אם כי כשאתה שיכור מוויסקי זול, אפוף עשן סיגריות וחסר רישיון נהיגה - קשה לך לצאת מהמיטה ולחפש רוצחים.

     

    החבר של החבר

    אבל בדיוק בשביל זה יש לו חבר טוב שהוא העורך הראשי של העיתון המקומי, חבר נוסף מראשי המאפיה המקומית, חבר שהוא מפקד תחנת המשטרה וגם כתבת אחת ערבייה שבהתחלה מתפקדת כשק האיגרוף (המטאפורי) שלו, ובהמשך, כמובן, הופכת לחברה בשעת צרה. ובל נשכח את הרופאה הסקסית שהגיעה לעיירה מרחוק והפכה לאחת מהמקומיים ואת השעמום מפיגה במיטות זרים ובפאב המקומי.

     

    לא פשוט לכתוב ספר מתח בישראל ויותר מזה, על מה שקורה בישראל. כאן כולם יודעים את החדשות עוד לפני שהתפרסמו, לכולם יש דעה, שלא לומר פתרון מידי לבעיה כי הם מכירים מישהו שיכול לסדר לכם בדיוק את מה שאתם צריכים, ובדרך לגלות גם מי הפושע.

     

    גל מצליח לאסוף שברי מידע שמוכרים לכולנו - מי לא ישן בצימר מפנק באיזו עיירה צפונית מרוחקת שלעולם לא היה מגיע אליה אילולא הצורך בחידוש הרומנטיקה או בריחה מהשגרה והילדים שנשארו מאחור? או טייל לאותה עיירה רק בשביל לרכוש כמה עוגיות שנאפו על פי מתכון ישן-נושן של הסבתא של בונה העיירה, כי החבר'ה בעבודה לא הפסיקו לדבר על העוגיות וכמובן לא טרחו להביא לטעום? - אנחנו מכירים מצוין את העיירה הזו,
    אנחנו יודעים מי האנשים שחיים בה, אולי הם אפילו אנחנו, אנחנו חוששים, בדיוק כמו ההורים שחיים שם, לגורל ילדינו, ולכן כל-כך קל להתחבר לסיפור שטווה גל, משום שהוא באמת קורה.

     

    הספר לא חף מבעיות, כמו למשל השימוש התדיר בשפה עילגת וגם אם נדמה שהמנעד נועד לחיבור שבין הדמות לקוראים, כאילו אנחנו גם מהחבר'ה של שרקליס, זה לא ממש עובד אלא פוגם בהמשכיות של הקריאה. כמו כן, אמנם לא מדובר כאן בחקירת רצח מקצועית של שרקליס ושות', אבל בעידן בו תוכניות טלוויזיה רבות עוסקות ברציחות ונתיחות גופות, יש כמה דברים שלא מסתדרים מבחינת מה שמתרחש בשטח.

     

    החורים הקטנים הללו לא באמת ידירו שינה מעיניכם, אבל בדיעבד אולי יפריע לכם שעיתונאי חוקר לא שאל את השאלות הנכונות. גם השימוש בדמויות ושמות סטריאוטיפיים יכול להיות בעוכריו של הספר, אבל בסופו של דבר, אם אתם אוהבים את מנת המתח שלכם בלי יותר מדי התפלספויות, "רוח צפונית" עושה את העבודה ומעלים כמה שעות של שגרה תוך כדי קריאה.

     

    "רוח צפונית", מאת אמיר גל, הוצאת כנרת זמורה-ביתן. 237 עמ'.  

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    גל אמיר. שולח את העיתונאי אל מחוזות ילדותו
    לאתר ההטבות
    מומלצים