צבא הגנה להדרות נשים
החלטת צה"ל בעניין שירת נשים היא לא פשרה, אלא הנצחה של המאבק. הדילמה נשארת בלתי פתורה, ולכן סביר להניח שהסוגייה תוסיף למשוך אש. הבעיה הגדולה היא שמדובר באש של כוחותינו נגד כוחותינו
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- ותרו לחלונים על שירת נשים. הם במצוקה/ הרב מנחם פרומן שירת הסטיקר: מה יש לחרדים לומר על הדרת נשים?
- מנעו ממני להספיד את בעלי/ סופיה רון-מוריה
קוראים לו ניר, מספר אישי 7113508, מפקד בבה"ד 1. עשה תפקיד קרבי באחד הגדודים, ועכשיו קיבל תפקיד בקורס קצינים. הוא בא לצבא כדי להילחם: משימות קשות עומדות בפנינו, ועלינו להיערך. מדינת ישראל בסכנה. יש איומים רציניים נגד הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. אוכלוסייה שלמה נמצאת תחת התקפה. פוגעים בחירותן של הנשים, ולכן אנחנו חייבים להילחם. אסור לתת לדעות החשוכות להשתלט עלינו. תדע כל אם עבריה שהיא יכולה לעמוד על הבמה עם מיקרופון ביד. זאת המלחמה האמיתית עכשיו.
לא המלחמה הנכונה
ההחלטה הרשמית שפרסם פורום מטכ"ל בעניין שירת נשים, היא תוצאה של דיונים ממושכים שהתקיימו בצה"ל בתקופה
האחרונה. מטרתם הייתה להביא לפשרה כלשהי; עמדה ברורה ומוסכמת שתחייב את כל הצבא. התוצאה הסופית נשמעת רק קצת כמו פשרה: בטקסים ממלכתיים תהיה חובת נוכחות גם אם זמרת עולה על הבמה, ובערבי תרבות והוויי תהיה אפשרות לצאת אך רק באישור המפקד.
אבל באמת אין כאן שום פשרה, אלא הנצחה של המאבק. כל עוד המפקדים בשטח הם אלה שמאשרים או אוסרים יציאה בזמן שירת נשים, הקרב יימשך. המפקדים יוסיפו להתלבט, כל החלטה תעורר התנגדות, הרוחות ימשיכו לסעור - וצה"ל יצטרך להתמודד שוב ושוב עם המלחמה הזאת.
העניין הוא שצה"ל לא אמור להתמודד עם המלחמה הזאת, ובכלל, הוא צריך להתעסק כמה שפחות במלחמות דתיים-חילונים. לא ייתכן שחיילים דתיים יעסקו בהגנה תקיפה על עמדת ההלכה, ולא יעלה על הדעת שחיילים חילונים יתאמצו להגן על ערכים שנראים בעיניהם גבוהים יותר. כבר היום הצבא מבזבז אנרגיות מיותרות על מאבקים דתיים, והאנרגיות הן רק חלק קטן מהמחיר שהצבא משלם. החלק הגדול הוא, כמובן, אחדות המחנה.
צה"ל חייב לפעול בתור חזית אחת, מאוחדת, וכל הסערות הפנימיות מוכרחות להיפסק. ההשפעה של יציאת חיילים ממופע במהלך ערב גדודי, על גיבוש הגדוד - היא מיקרוסקופית לעומת ההשפעה של מאבקי הדת. הניסיון להגיע לפשרה היה נחוץ והכרחי, כדי לסגור את הסיפור מתוך הבנה הדדית. אבל הוא נכשל. הוויכוח עובר לרמת המפקדים, ולכן ינהג כל אחד מהם על פי השקפת עולמו, ללא הנחייה ברורה. הדילמה נשארת בלתי פתורה, ולכן סביר להניח שסוגיית שירת הנשים תוסיף למשוך אש. הבעיה היא שמדובר באש של כוחותינו נגד כוחותינו.
ניסיון הפשרה נכשל
חצי עולם, בערך, מנהל מזה כמה שבועות מערכה עיקשת למען הנשים. גם אם המאבק הזה צודק, ולא מדובר ברדיפה פרועה נגד המגזר הדתי דווקא (עם דגש על המגזר החרדי) - צריך לדעת היכן לנהל אותו, והיכן לא. תריבו כמה שאתם רוצים על אוטובוסים, אבל אל תיכנסו לתוך הבסיסים. תילחמו על שירת נשים, אם זה חשוב בעיניכם, אבל בכל מקום אחר. הדאגה לנשים לא צריכה לבוא על חשבון הדאגה לצבא.
גם בני הישיבות לא אמורים לצאת למלחמת חורמה בכל פעם שהם מרגישים כי צמרת הפיקוד פוגעת בכבוד התורה. אל תהפכו את צה"ל לזירת התגוששות בין דתיים לחילונים, במיוחד כשהוא כבר משמש כזירה כזו כבר זמן רב. גם אם יש פילוגים בציבור, צה"ל צריך להישאר מאוחד, אחרת הוא לא יוכל לתפקד.
ההחלטה, על כל פנים, כבר נפלה. נותר לחכות לפעם הבאה שמפקד יחליט על דעת עצמו (בהתאם להחלטה מהשבוע), לכפות על דתיים לשמוע נשים שרות, והחיילים שלו יקימו קול זעקה על חוסר התחשבות. אולי אז תקום עוד ועדה, שתשים סוף לסיפור הבלתי נגמר. סביר להניח שזה יקרה במהרה, וטוב שכך; אם זה יקרה לאט, אולי יהיה כבר מאוחר מדי, והצבא יתפרק בינתיים לגורמים. והרי זה בדיוק מה שאויבינו מייחלים לו מאז ומתמיד.
לפנייה לכתב/ת 
