שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    סאטירה בפרצוף: נשים שרות מאחורי פרגוד

    בבית שמש ובתל אביב סוערות הרוחות, וגם הרשת אומרת את דברה. מי הנשים שלוחשות ברכות לחיילים כדי שקולן לא יישמע? ולמה נדחקת אישה לבגאז' בשנת 2020? כשהתותחים רועמים, המוזות שותקות (כי אסור להן לשיר)

    הלביבה החמה (והלא מתוקה) של הדרת נשים מסרבת להתקרר, והרשת רוחשת מחאות מצולמות המשקפות את הקונפליקט בזמן אמת. על המחבת: סרטונים סאטיריים הבוחנים את יחס החברה הישראלית המיינסטרימית לנשים, לחרדים ולעצם המחאה.

     

    עוד בערוץ היהדות - קראו:

     

    איתמר רוז, צפריר אלבז, רועי איילון, מני מלכה ויוחאי ספונדר העלו השבוע לרשת כמה סרטי וידיאו, המשקפים את הסערה הציבורית על פניה השונות. אף שכולם ביחד וכל אחד לחוד רחוקים ממאה שערים, הסאטירות שהם מציגים גם רחוקות זו מזו כרחוק בית שמש מבית אלפא.

     

    נשים שרות מאחורי פרגוד

    רוז (32) לבש מדים של דובר צה"ל, ויצא להיכל "הפסטיגל" חמוש במצלמה ובבקשה תמימה, לכאורה: לצלם ברכות לחיילים לכבוד החנוכה, תוך "שמירה על התקנות החדשות שאוסרות על השמעת קול נשים". קצת יותר משלוש דקות של סרטון, עושות נחת רוח לכל הנאבקים בהדרת הנשים.  

     

     

    צחקתם (אולי בכיתם)? עכשיו תשמעו מה יש לו לומר: "אני לא מרוצה מזה שיורקים על ילדה בת שבע, אך אני גם לא חושב שהחרדים הם כל הסיפור. נורא קל להתנפל עליהם, וחלק מזה הוביל אותי לעשות את הסרטון הזה שכולו על טהרת הדרת הנשים מכיוון אחר. לגחך על החרדים, לצחוק עליהם ולתת לקהל להרגיש טוב עם עצמו בתהליך, זה קל מדי. אני רציתי לעשות סרטון שמראה את היחס האמיתי של הישראלים לנשים בחברה".

     

    הנשים שמסכימות לשיר מאחורי פרגוד, או ללחוש לגבר שלצדן את הברכה - מוכיחות, לטענתו של רוז, שהחרדים הם במידה רבה קורבן של הלכי הרוח החברתיים. "זה לא הפתיע אותי שהנשים הסכימו לעמוד מאחורי סדין ולהסתיר את עצמן", רוז אומר. "כשמדובר במטרה הקדושה של לשמח את החיילים, אז הכל הולך. קל להיכנס בחרדים, אך על הצבא אף אחד לא מתנפל.

     

    הנשים שיתפו פעולה, ולחשו את הברכה לבן הזוג כדי שקולן לא יישמע. רוז מראיין ()
    הנשים שיתפו פעולה, ולחשו את הברכה לבן הזוג כדי שקולן לא יישמע. רוז מראיין

     

    "הסרט מוכיח שבמצבים מסוימים, המיינסטרים הישראלי חוטא בהדרת נשים בלי שום נקיפות מצפון. העמדתי אנשים במצב של קונפליקט. ביקשתי מהן לעשות משהו שלא מתיישב עם האידיאלים שלהן - ובכל זאת הן בחרו לעשות את זה. להקטין את קולן. מה שאומר שתרבותית זה לא עומד בניגוד גמור לאיך שנשים תופסות את עצמן".

     

    יענו לך שהשתקת קולן של נשים בצבא היא תוצאה של דרישה דתית בעיקרה.

     

    "אבל שם מדובר בציבור דתי-לאומי, שהרבה יותר קשה לצאת נגדו כי הם כן נושאים את דגל השירות, ובעצם הקייס שלהם חזק יותר. לפעמים אדם מוכן לוותר על עקרונותיו משיקולי עלות-תועלת. הדתיים משרתים בצבא? אז ניתן להם, כי הם עושים בשבילנו את העבודה. לעומת זאת, החילונים לא מרגישים שהם חייבים לחרדים, אלא שהחרדים חייבים להם".

     

    החוליה החלשה ב"ציר הרשע"

    רוז, תל-אביבי וחילוני מובהק באורחות חייו, בוגר המכינה הקדם-צבאית החילונית הראשונה – סבור כי אם מישהי הייתה כל כך בטוחה באג'נדה שלה, היא הייתה אומרת שבחיים לא תצטלם מאחורי פרגוד. "קצת עצבן אותי הקלות שבה נכנסים בחרדים, וגם זה שפתאום כולם התעוררו".

     

    אז למה לדעתך השטח בוער דווקא עכשיו?

     

    "אני חושב שהכל נובע מאותה מחאה חברתית. היא טרם הניבה פירות תכל'ס, והשיגה רק משהו נפשי. האנרגיה הזו לא נפרקה, אז מתעלים אותה לכל מיני מאבקים. המיינסטרים הישראלי מזהה את החרדים כחוליה החלשה בסוג של 'ציר רשע' של חרדים-מתנחלים-נתניהו-ליברמן. אפשר להתקיף אותם מבלי לעורר את זעמו של שאר העם".

     

    "מעדיפים לצחוק מאשר לבכות"

    יומיים אחרי רוז, וממש בלי קשר - העלו גם צפריר אלבז ורועי איילון, שחקנים וסאטיריקנים - שני סרטונים העוסקים בהדרת נשים. הסאטירות שלהם קשות לעיכול. לפעמים בוטות עד כדי תחושת חוסר נוחות גם להם עצמם, כיוצרים.  

     

     

    באחד הסרטונים, המתאר את ישראל שנת 2020, כאשר ראש הממשלה הוא חרדי - נאלצת אישה להידחק לבגאז', ואחר כך לרדוף אחרי הרכב. בסרטון אחר המתרחש בחדר לידה (צפו בקישור), מתואר החרדי כאב ה"מדיר" את בתו התינוקת חזרה לרחם אמה.

     

    "רצינו להגיד את הדברים בצורה קשה", אומר צפריר אלבז, המשחק גם בתיאטרון הקאמרי. "רועי וגם אני הרגשנו קושי כשעשינו את זה, אבל אמרנו שזה מה שאנחנו חשים בתוכנו – וצריך להוציא את זה החוצה. אנחנו אוהבים לעשות הכל בהומור, ולא מעוניינים לפגוע, אף שסביר להניח שיש כמה שכן נפגעים. אבל ככה זה, אין מה לעשות. אנחנו מעדיפים לצחוק ולהצחיק מאשר לבכות".

     

    רצו לשים מראה מול הקיצונים

    בדומה לרוז המתמקד ביצירת הסרטונים הכמעט-מחתרתיים שלו, גם הצמד איילון-את-אלבז מפיקים סאטירות אקטואליות חדשות לבקרים. "זו דרכנו ליצור באופן עצמאי. התלבטנו אם לעשות את זה או לא, ולבסוף החלטנו ללכת על זה, למרות שהיינו בטוחים שיסקלו אותנו באבנים".

     

    אלבז לא חושב שחצה קו אדום. יותר מכך, הוא בכלל מייעד את הסרטים שלו למי שהוא מכנה "קומץ הקיצונים בחברה החרדית". "לחרדים יש כבוד לאישה", הוא מדגיש, "אך יש את הקומץ הקיצוני, שהסרטון שלנו נותן לו בפרצוף. כל עניין מעמד האישה יצא לגמרי מפרופורציות בקבוצה מסוימת של אנשים בעולם החרדי. אנו לא מדברים על כל המגזר. ממש לא. מי שהסרטון הזה מדבר עליו, יודע מזה. רצינו לשים מולם מראה. שאם אותם חבר'ה יראו את זה, אולי

    זה יגרום להם ליצור שינוי מסוים בגישה. אפילו אם זה ייגע באדם אחד או שניים – עשינו את שלנו".

     

    הסטנדאפיסטים מני מלכה ויוחאי ספונדר, המעלים את סדרת האינטרנט "מה ככה וזה?" הלכו צעד או שניים רחוק יותר. ביום ב' הם העלו סרטון שבמהלכו התחפשו לשני חרדים מבית שמש, ויצאו "להילחם בתופעת הצניעות בתל אביב", כפי שכתבו. 

     

    במקרה הזה, לפחות ממה שנראה על המרקע, המצולמים לא תמיד הבחינו כי מדובר בחיקוי - מה שהפך את הסאטירה לסוג של פרובוקציה לעתים. הסרטון כשלעצמו משעשע, והמסר עובר לצופה - אך תחושת חוסר הנוחות המלווה את חוויית הצפייה בז'אנר המצלמה הנסתרת, לא מרפה בקלות, ומעלה שוב את סימן השאלה על הגבול הדק שבין הצחקה וביקורת לגיטימית לפרובוקציה ופגיעה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שרה מאחורי פרגוד. מתוך הסרט
    איתמר רוז מעביר את המסר
    צפריר אלבז (מימין) ורועי איילון דנים על מקומה של האישה (ברכב)
    מומלצים