שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    הילד לא מרוכז בשיעור? אולי הוא עבר טראומה

    זה עשוי להיות אירוע שאתם לא תזכרו או לא תייחסו לו חשיבות, אבל די במחלת ילדות או אירוע לא נעים אחר כדי להיחרט בזיכרון של ילדכם ולעורר אצלו הפרעת קשב וריכוז. איך אפשר לעזור לו לעבד את החוויה הקשה?

    רועי, ילד חמוד ושובב בן שמונה, לא היה חביב המורים. הוא סומן כילד הבעייתי של הכיתה, שמתפרץ לדברי כולם, עוקף  במגלשה וחוטף את הכדור בהפסקה. מעבר לאי הנעימות שגרם לחברים ולמורים, הסובל העיקרי מההתנהגות שלו היה רועי עצמו. הוא הפך למושא ללעג בכיתה, ספג דחייה וביקורת בשל ההתפרצויות שלו והמורה היתה מעירה לו ומשתיקה אותו בפני חבריו.

     

    סביב רועי נוצר מעגל קסמים של בידוד והשפלה, שרק חיזק את התנהגותו האימפולסיבית. בשלב מסוים הוא סירב ללכת לבית הספר. בהמלצת המחנכת הוא הופנה לאבחון פסיכו-דידקטי והאבחנה ניתנה: רועי סובל מהפרעות קשב וריכוז, וניתן לו ריטלין. כעבור כמה שבועות הפסיקו הוריו את השימוש בתרופה לאחר שהבחינו שלא חל שיפור בהתנהגותו.

     

    כתבות נוספות על הפרעות קשב וריכוז:

     

    לשחרר את הילד מהתווית

    על סף ייאוש, הם פנו לטיפול פסיכולוגי משפחתי. בשלב מאוחר בטיפול נערך מפגש גם עם מחנכת הכיתה, בניסיון לשחרר את רועי מהתווית העיקשת שהוצמדה לו וחסמה בפניו את ההזדמנות להתחיל מחדש.

     

    אט אט התקלף מעטה ההגנה הקשיח שרועי עטה על עצמו, ונחשף ילד שאכן סובל מעוררות-יתר, אבל בעיקר ילד מפוחד, שחווה טראומה, לא טראומה אימתנית ששומעים עליה בחדשות, אלא טראומה מצטברת שהחלה בכניסה מוקדמת לכיתה א', בעלבונות, בדידות ותחושה מייסרת ש"אני לא כמו כולם ואני לא מספיק טוב".

     

    ד"ר אודי אורן, פסיכולוג קליני ורפואי בכיר, מומחה לטיפול בטראומות ומנהל המרכז הישראלי ל-EMDR, מסביר שהפרעות קשב וריכוז מתבטאות בעוררות-יתר, העלולה לנבוע ממקור נוירולוגי, מבעיה בוויסות החושי או מהמטען הגנטי שירשנו מההורים. עם זאת, הפוטנציאל הנוירולוגי או הגנטי לא בהכרח יתפתח להפרעת קשב וריכוז. 

     

    מתברר שאירועים טראומטיים שחוו הילדים בילדותם, ואפילו בינקותם, עלולים לפתח אצלם התנהגויות שייראו מבחוץ כמו הפרעות קשב וריכוז. לא במקרה אנשים שחוו אירועים טראומטיים כמו תאונות דרכים מפגינים תסמינים הדומים להפרעות קשב וריכוז, כולל עוררות יתר, קשיי ריכוז ובלבול.

     

    חוויה לא נעימה בלימודים עלולה להשפיע על הילד לטווח ארוך (צילום: Index Open) (צילום: Index Open)
    חוויה לא נעימה בלימודים עלולה להשפיע על הילד לטווח ארוך(צילום: Index Open)

     

    טראומה גוררת קושי בלימודים

    בעוד שאצל מבוגרים חשיפה לטראומה עלולה להוביל לחרדה, לדיכאון או להפרעת דחק פוסט-טראומטית, אצל ילדים הסיפור שונה לגמרי.

     

    הטראומה והדחקתה יגררו אצלם שינוי בהתנהגות, שעשוי לבוא לידי ביטוי בהפרעות בכיתה או לחלופין בהתכנסות עצמית, קשיים בריכוז, התחמקות מהכנת שיעורי בית, סלידה מבית הספר וכישלון במבחנים.

     

    יש דוגמאות רבות לטראומות העלולות להתרחש במסגרות החינוכיות: חרם בכיתה, הערה משפילה מהמורה, בדידות חברתית, אלימות מילולית, פיזית או מינית. ייתכנו גם טראומות רבות מחוץ למסגרת הלימודים, חלקן קשורות באירועים דרמטיים כמו תאונה או ניתוח, וחלקם באירועים שגרתיים כמו מעבר דירה, לידת אח או גירושים. 

     

    "חשוב להבין שטראומה היא חוויה סובייקטיבית לחלוטין", אומר ד"ר אורן, "לדוגמה, תלמיד שזומן ללוח כדי לקרוא או לפתור תרגיל, טעה בתשובה וספג ביקורת מהמורה וצחוק מהתלמידים, עלול לצרוב את האירוע בזיכרונו והוא יגרום לו להימנע בעתיד מהשתתפות בשיעור, לשנוא חשבון או אנגלית, או להתפרץ בכיתה ולאמץ את תפקיד המפריע כדי לזכות בתשומת לב.

     

    "תלמיד אחר, לעומת זאת, ישוב למקומו וישכח מכל העניין. הדבר תלוי במידה רבה בחוסנו הנפשי, במקורות התמיכה שלו, באירועים נוספים בחייו ובאינספור גורמים אחרים".

     

    גם נזיפה עלולה להיחרט בזיכרון ולהפוך לאירוע טראומטי  (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    גם נזיפה עלולה להיחרט בזיכרון ולהפוך לאירוע טראומטי (צילום: shutterstock)

     

    הילד יכול לספר בלי מילים 

    אך כיצד ניתן לאתר את הטראומות שנחרטו בנפשו של הילד ובתודעתו ולטפל בהן? על שאלה מורכבת זו משיבה אורלי רביב, פסיכולוגית קלינית וחינוכית, מדריכה ומטפלת בגישת ה-EMDR: "יש עדויות מחקריות על כך שחוויות טראומטיות בינקות עלולות לגרום לשינויים מבניים במוח, בעיקר כשמדובר בחוויות טראומטיות חוזרות.

     

    "בהמשך ההתפתחות, אירועי חיים וחוויות עלולים לגרום לתסמינים שנראים כהפרעות קשב וריכוז בעלות מקור נוירולוגי. חשוב לערוך אבחנה מבדלת שתתבצע על ידי פסיכולוג קליני, חינוכי, פסיכיאטר או נוירולוג ילדים ונוער".

     

    לדברי רביב, האבחנה תתבסס על תשאול מקיף להורים ולילד בנוגע להיסטוריית חייו החל ממהלך ההריון והלידה, דרך ההתפתחות המוקדמת וכל אירועי החיים, אפילו השגרתיים ביותר, וכלה במצבו של הילד בהווה.

     

    בתהליך כזה ניתן לאתר חוויות שהשפיעו על הילד, לטפל בעדינות בשורש של הפרעות הקשב והריכוז, ואם יש צורך לשלב גם טיפול תרופתי. רביב מסכימה כי גם ילדים שהיסטוריית החיים שלהם תקינה עלולים לחוות אירועים מסוימים מנקודת מבטם הסובייקטיבית כדרמטיים ומאיימים. בטיפול יעלו אותם אירועים שגרתיים שההורים לא זכרו או לא היו מודעים לעוצמתם בעיני הילד, וניתן יהיה להשתחרר מכבליהם.

     

    "חשוב להבין", מוסיפה רביב, "שהפרעות קשב וריכוז אצל ילדים לא מאופיינות רק בתסמינים המוכרים של פעלתנות ורגישות יתר, אלא יגררו תסמינים קשים אף יותר של פגיעה בדימוי ובביטחון העצמי, קשיים חברתיים ורגשיים, מתח, תסכול וחוסר אונים. התסמינים האלו נחווים על ידי הילד כטראומות בפני עצמן, מאחר שהוא חש אחר, אומלל ודחוי, ותחושה זו תעצים את התסמינים הראשוניים של עוררות-היתר".

     

    לא פעם, במהלך טיפול ונגיעה באירועי חיים טראומטיים, משמיע הילד משפטים קורעי לב בסגנון: "אני טיפש. אני אפס, לא מוצלח. כולם שונאים אותי", שהם במידה רבה תוצר של שנים שבהן חווה מטחי ביקורת, עלבונות ונזיפות שעוררה ההתנהגות שלו.

     

    הטיפול יכול להתבצע כבר עם ילדים בגיל הרך שלא זוכרים את הטראומה או לא מסוגלים לדבר ולהביעה במילים. "גם אם הילד צעיר ולא זוכר או מדבר על הטראומה, גופו 'זוכר' אותה היטב וגורם לבעיות פיזיות ונפשיות", אומרת רביב. "חשוב לטפל בו בשיטה המתאימה לגילו, למשל לאפשר לו לשחק את הטראומה באמצעות המחָזה עם בובות, או לצייר את הטראומה שהוא מתקשה לבטא באופן מילולי".

     

    האירוע מהעבר ממשיך להכאיב בהווה

    רביב מספרת על ילד בן שלוש שנשכח וננעל בחדרון צדדי בגן. כשהוריו באו לקחת אותו בסוף היום מצאו אותו רטוב מצרכיו, בוכה ומושפל. הוא הגיע לטיפול בגיל ארבע בגלל פעלתנות יתר ותוקפנות. תוך כדי משחק הוא ביטא את הטראומה שנצרבה בו. 

     

    ילדה בת שש הגיעה לטיפול בעקבות הסתגרות וקשיים רגשיים וחברתיים, והתבררה כסובלת מזיכרון מתקופת הינקות. עד גיל שנתיים הילדה סבלה מדלקות אוזניים שגרמו לה לכאבים עזים. בגיל שנה וחצי עברה ניתוח בשל כך, שההורים בעצמם חוו אותו באופן קשה ולא הצליחו להכיל את החרדה של הילדה. במהלך הטיפול הם שחזרו בפניה את האירוע מנקודת מבטם. ביטוי הטראומה המודחקת אִפשר לילדה להשתחרר מתקופת החיים הקשה ומהזיכרונות שנחרטו בה.

     

    בשני המקרים, הילדים טופלו בשיטה פסיכולוגית אינטגרטיבית שמתייחסת בו זמנית לערוץ הרגשי והקוגניטיבי של הילד. לכן, גם אם הטראומה נחוותה בגיל מוקדם, הילד יצליח לבטא ולעבד אותה באמצעות הכלים הזמינים לו בגילו: משחק, ציור או מגע.

     

    לדברי ד"ר אורן ,"טראומות שלא עוברות תהליך עיבוד מסודר יוצרות תחושת תקיעות. למרות שהאירוע קיים בזיכרון בלבד, הוא ממשיך להשפיע כאילו הוא קורה בהווה ומשבש את התנהגותו, ובמקרה של ילד, את הישגיו הלימודיים או את חייו החברתיים. הטיפול מאפשר לילד לחזור לזיכרון ולעבד אותו, כך שהזיכרון הטראומטי יהפוך לזיכרון רגיל. כך האירוע הטראומטי משתחרר, ואיתו נעלמים כמה מהסימפטומים הנלווים, בהם הפרעות קשב וריכוז".

     

    אם הטיפול לא מעלה טראומה כלשהי שחווה הילד, ניתן לטפל בסימפטומים של הפרעות קשב וריכוז, ולהתייחס אליהם בעצמם כאל חוויה קשה בחיי הילד.

     

    גם אם הילד צעיר ולא מדבר על הטראומה, גופו "זוכר" אותה (צילום: IndexOpen) (צילום: IndexOpen)
    גם אם הילד צעיר ולא מדבר על הטראומה, גופו "זוכר" אותה(צילום: IndexOpen)

      

    אי אפשר למנוע חוויות מכאיבות, אך אפשר לטפל בהן

    רביב מוסיפה כי הטיפול הפסיכולוגי מסייע לילד בהטמעת מסרים חיוביים על עצמו, כדי להקטין את עוצמת המחשבות השליליות. פעמים רבות בסיום הטיפול, המחשבה ש"אני גרוע בחשבון" נדחקת לטובת "אבל אני טוב בספורט, אני חכם, ואני בסדר כמו שאני".  ילד המודע גם להצלחותיו ולא רק לכישלונותיו יוכל לחזור לאותו אירוע קשה ולתפוס אותו מחדש כקטן יותר, רחוק ממנו ופחות נוראי.

     

    באמצעות טיפול משיג הילד יכולת שליטה וריסון עצמי. דרך הטיפול במקרה ספציפי משתנה גם התפיסה העצמית הכוללת שלו. בהדרגה, משתפר הדימוי העצמי של הילד, מה שמאפשר לו לחזק את יכולת ההתמודדות העתידית שלו ולהצליח במשימות חיים נוספות.

     

    אין ספק שאנו כהורים איננו מסוגלים לשלוט בכל אירועי החיים של ילדנו, ובוודאי שאיננו יכולים למנוע ממנו חוויות מכאיבות. גם לו היינו יכולים, ברור שאין זה הדבר הנכון לעשות.

     ככל שהילד גדל ומשתלב במסגרות חינוכיות, כך הוא הופך לאדם נפרד מאיתנו וחווה בעצמו חוויות נפלאות, לצד חוויות טראומטיות.

     

    כל שנותר בידנו לעשות, רגע לפני שאנחנו מצמידים לו תוויות או קטגוריות גורליות שילוו אותו לשארית חייו, הוא להעניק לו כלים, תמיכה מקצועית, יד מכוונת והזדמנות לגעת בנפש העדינה שלו ולקלף את הכאבים והרגישויות שלו. בכך נחזק את כושר העמידות שלו ואת יכולת ההתמודדות מול כל מה שיזמן לו העתיד.  





     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הטראומה והדחקתה יגררו אצלם שינוי בהתנהגות, שעשוי לבוא לידי ביטוי בהפרעות בכיתה
    צילום: jupiter
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים