"בלעדיי, סל המזון היה גבוה ב-15%". רמי לוי
איש עסקים וחבר מועצת העיר ירושלים. בן 56, נשוי, אב ל־4 וסב ל־3
מה למדתי? אני עדיין לומד. יום יום.
לעבוד זה לא קשה. לייצר זה לא קשה. הכי קשה לי זה שאני מייצר תחרות חזקה, שחלק מהעסקים נפגעים ממנה.
מה היה קורה אם לא הייתי? סל מוצרי המזון במדינת ישראל היה גבוה ב־10 עד 15 אחוז.
אמינות, נאמנות, יושר ומחיר טוב. זה מה שרוצה הצרכן הישראלי.
מותגים הם עניין פסיכולוגי. לא חייבים ללכת על הכי יקר, אפשר גם לבדוק דברים אחרים. בתחילת דרכי הייתה לי חנות בשוק מחנה יהודה. ייצרתי אקונומיקה מעולה שמכרתי בארבע לירות לג'ריקן בלי תווית. האקונומיקה של "קלין" נמכרה אז ב־12 לירות. שכנתי מרים באה אלי, ומכרתי לה את האקונומיקה שלי. היא חזרה ואמרה לי שהיא לא מספיק טובה, ושהיא רוצה את המותג. אמרתי לה שאין בעיה, וכשהיא לא הסתכלה שפכתי לה לתוך הג'ריקן של המותג את האקונומיקה שלי. אחרי כמה שעות היא חזרה ואמרה לי שהאקונומיקה מצוינת. סיפרתי לה מה עשיתי והחזרתי לה שמונה לירות, ההפרש שהגיע לה.
איך מנהלים כל כך הרבה אנשים? מנהלים אנשים שינהלו אנשים. ככה פשוט.
אף פעם אל תיתן לעובד שלך להרגיש שאתה מעליו. תן לו הרגשה של בית, שהעסק שלך הוא גם שלו. תהיה נאמן לו. אם הבטחת לעובד משהו, אז שיקבל. תעשה הכל כדי שיהיה לו טוב. ככה משיגים עובדים נאמנים.
היסוד של כל עסק הוא הצרכן. הכוח נמצא בידיים שלו. את זה לא השכילו להבין כל אלה שהמחאה בקיץ האחרון כוונה לעברם.
המחאה הייתה מאוד צודקת, אבל היא צריכה לשנות כיוון. היא מכוונת לסקטור הפרטי, ואני חושב שהאשמה בסקטור הציבורי. נכון שגם בסקטור הפרטי ישנה ריכוזיות והגזמה, אבל בזה תמיד אפשר לטפל. הכוח נמצא בידיים של הלקוח, רק לא מול הסקטור הציבורי. ארנונה? אם מעלים את המחיר ואת לא יכולה לא לשלם, יעקלו. מים? אם את לא יכולה לא לשלם, ינתקו. מחירי הקרקעות האמירו לשמיים? 90 אחוז מהן נמצאות בידי המדינה. אין להם תחליף והם מתנהלים מולך כמונופול, כי הם יודעים שאין לך ברירה.
אני לא מצליח להבין למה יש כל כך הרבה ביורוקרטיה במדינה. בכל בוקר אני נתקל בקשיים האלה ולא מצליח להבין. אם אני לא אנהל את העסק שלי נכון, אפשוט את הרגל ואלך הביתה. אם משרתי הציבור לא נותנים לך את השירות הנכון, גם הם צריכים לתת דין וחשבון. למצוא את הדרך לפצות את האזרחים. גם לצרכן ולתושב צריך להיות כוח.
פוליטיקה? אמנם אני חבר מועצת העיר ירושלים, אבל אין לי שום כוונה לרוץ לכנסת. יש לי פוליטיקה אחת: לשרת מיליון וחצי לקוחות ולדאוג של־3,500 העובדים שלי יהיה טוב.
איך שאדם מתגלגל למקצוע שלו זה גורל ומזל. אני רק השתחררתי מהצבא, וישר התחלתי להתעסק במה שאני מתעסק היום. אבל כבר בתור ילד ידעתי שלא משנה מה אעשה, אני איטיב עם אנשים.
אם הייתי ילד שובב? נראה לי שכל ילד הוא שובב, לא?
חוץ מבזמן הצבא, מעולם לא גרתי מחוץ לירושלים. אני דור שלישי כאן. נחמד לצאת לבלות בתל אביב וכאלה, אבל בסופו של דבר אתה רוצה לחזור הביתה, והבית זה ירושלים. פה החברים שלי, פה פרלמנט יום השישי שלי. אני מת על העיר הזאת.
שיחררו אותי ממילואים בגיל 46. זה היה אירוע משמח אבל גם קצת מעציב.
דרך ארץ, תרבות ונתינה. את זה למדתי מההורים שלי, שנתנו לי אהבה ושמחה בלי קשר למצב הכלכלי שלנו. אמא שלי גידלה שישה ילדים לתפארת, ואבא שלי, היום בן 80 פלוס, עדיין מתעורר בכל בוקר ולוקח אנשים לבית הכנסת שישלימו מניין. אחרי זה הוא מגיע אלי, לוקח את כל הסחורה שכבר אי אפשר למכור אבל היא עדיין שמישה ואיכותית, ומחלק לאנשים. זכות גדולה להתחנך לאור זה. אלה יסודות חזקים. אפשר לבנות עליהם 100 קומות.
בנאדם צריך לשמור על הבית שלו. זה הדבר הכי חשוב בחיים. לא תמיד הדשא של השכן ירוק יותר, אם את מבינה את כוונתי.
אני דיסלקטי. בגלל זה לא למדתי, אבל למדתי מהחיים דברים באופן מעשי, והיום מלמדים עלי ועל העסק שלי כמעט בכל פקולטה למינהל עסקים.
שיעור ראשון: תתמיד. עסק בונים לטווח ארוך.
שיעור שני: תתנהל בצניעות. זאת מעלה חשובה מאוד. אין שום צורך לנקר עיניים.
שיעור שלישי: ואהבת לרעך כמוך. בעסקים כמו בחיים, אל תעשה משהו שלא היית רוצה שיעשו לך.
מכל מלמדי השכלתי. אני מכיר את אלפרד אקירוב, ראיתי את העשייה שלו, למדתי ממנו הרבה. אבל אני יכול ללמוד מכל אחד. ממנהל מחלקה אצלי, מעובד ניקיון, אפילו ממך.
