שנתיים עברו מאז ביקר אצלנו לאחרונה, אבל עם כל הקיסריות וההכרה, ואחרי הודעת פרידה בומבסטית מהאשה ענבל שבעקבותיה הגיע לאחרונה האיחוד מחדש, קובי פרץ חוזר לסיבוב הופעות בארה"ב, במסגרתו יופיע במיאמי ביום שלישי (24.1) ובניו-יורק בשבת וראשון (28-29.1) לפני שהוא ממשיך לטורונטו ומונטריאול.

לאלו שהחמיצו את הסיבוב הקודם או זקוקים לתזכורת מי הוא כוכב הזמר המזרחי-פופולארי הגדול בישראל בשנים האחרונות. בבקשה:

הזמר של העם ולא של המבקרים(צילום: שלומי מזרחי)

קובי פרץ (35) דשדש עם קריירה צנועה בישראל כזמר שהתמחה בשירי דיכאון בסיגנון מזרחי. אבל בשנת 2003 הוציא את השיר "בלבלי אותי", שיר קצבי שתפס את כל הישראלים, מזרחים ואשכנזים, צפוניים ודרומיים ונתן דחיפה מרשימה לקריירה שלו, שבזכותו גם צורף לסיבוב ההופעות של התוכנית "ריח מנטה" שהגיע עד לברוקלין קולג'. האמרגן שמעון פאר, שהיה מעורב בהפקת סיבוב ההופעות של "ריח מנטה" לפני שמונה שנים, משחזר את המופע ההוא: “המופע היה מורכב אז מניצולי 'כוכב נולד': מרגלית צנעני, יהודה סאדו, הזמר עידן יניב וקובי פרץ”. אז פרץ היה האמן הכי פחות ידוע בשורה של אמנים לא מאוד ידועים, מאז הוא מילא את האמפיתיאטרון בקיסריה – תו סימן הצלחת הענק במוזיקה הישראלית – כמה וכמה פעמים, כשבכל פעם האמפיתאטרון התמלא ב-5,000 צופים נלהבים שהגיעו מכל שכבות העם ולא הפסיקו לרקוד ולהריע. משם המשיך להיכל התרבות ובריכת הסולטן בירושלים ולבסוף הגיע גם להיכל ההופעות נוקיה בתל-אביב, אותו הצליח למלא שני ערבים רצופים בלמעלה מ-10,000 צופים בכל ערב, פיסגת הצלחה פופולארית שאין גבוהה ממנה בתרבות הישראלית.

בנוסף, מושמעים הלהיטים שלו בקביעות בתחנות הרדיו ומורדים בהמוניהם בטלפונים הסלולארים. השיר “כמה אהבה”, הפך לשיר המושמע ביותר בישראל בשנת 2008, ואם זה לא מספיק, בא גם שיתוף הפעולה עם הזמרת אישתאר אלבינה, שהדואט “יחד”, שביצעו בעברית ובערבית, זיכה אותם במקום הראשון בתחרות הלהיטים הזרים, שהתקיימה בניו-יורק לפני שנתיים, אז פרץ הגיע לעיר לאסוף את הפרס ולבצע את השיר בפני קהל אוהד.

פרץ נשבע שההצלחה לא שינתה אותו, ובתגובה לשאלה מה עם המרצדס המפוארת שהוא חורש אתה את כבישי הארץ, הוא מודה שמכוניות זה התחביב שלו, או שמא החולשה. יש כאלה שאוהבים לשתות אלכוהול או לעשן, אומר מי שמגיע להופעות עם תרמוס מלא בתה, החולשה שלו היא מכוניות.

לא קלה הייתה דרכו של פרץ לפיסגה ועל השאלה למה דווקא הוא, מבין כל זמרי הז'אנר המזרחי הפופולארי, משיבים יודעי דבר בתעשיה, שזהו שילוב של עבודה קשה ומנהל מצוין כמו יוחאי יעיש, שידע להרחיק אותו ממועדוני הלילה, הנחשבים לפחות אטרקטיבים בשל הצפיפות והבקשות לשירים מיוחדים שמשגר הקהל לזמרים, מצא לו כותבים ומלחינים טובים ולא חשש להמר ולשכור את היכל התרבות ואמפיתיאטרון קיסריה, כשראה שהזמר שלו עולה על הגל. גם היח"צנית שלו, שרית בירן, הטיבה לטפטף אותו, טיפטוף שהפך להצפה, באמצעי התקשורת.

את מבקריו מתאר קובי פרץ, ובהחלט יש גם כאלה, כאנשים שנכשלו בחיים ומוציאים את התיסכולים על האמנים והמוזיקאים. כשהוא נמצא במיין סטרים הישראלי, עם הזמנות להופיע בתוכניות כמו "האח הגדול סלבס" ו"רוקדים עם כוכבים", שהוא כבר דוחה, קובי פרץ מסביר, שהוא הזמר של העם ולא של המבקרים. והעם קובע את מי הוא אוהב.

התחיל בדיכאון

אכן היה זה העם שגילה את השירים של פרץ, בקסטות שהופצו בתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב והכתיר אותו לכוכב החדש בשמי הזמר המזרחי. פרץ נולד כבן זקונים במשפחה בת 12 נפשות, שבה גם האב היה זמר, ומגיל צעיר שר פרץ ג'וניור בשמחות. למרות ואולי דווקא בגלל שגדל בכפר שלם בתל-אביב, שכונה שזכתה לשם רע ככור היתוך לעבריינים, היה לו ברור כבר מגיל צעיר שהוא רוצה להיות במקום אחר ולהביא נחת לאמא שגידלה את הילדים לבד, כי אבא יצא כל הזמן להופעות.

האלבום הראשון שהוציא כשהיה חייל נקרא "טעות של החיים”, אלבום של שירי דיכאון עם לחנים טורקיים. השיר "טעות של החיים" נפתח בצרות: “רודפת אחרי ומה רבות הן צרותי / מה קשים חיי / ומי ירפא את מכאובי?” האלבום, כמו הצרות, לא ריפא את מכאוביו ולא זכה להדים. פרץ המיואש עזב את האמרגן שלו ותיכנן לנסוע לניו-יורק כדי לפתוח כאן בחיים חדשים. מי שעצרה אותו הייתה אמא שלו, שהתנגדה שיעזוב את הארץ. וכך, במקום לנסוע לניו-יורק, החל פרץ לעבוד על אלבום חדש. האלבום החדש נקרא “את כמו אש!” ובשנת 1997 הוציא את “חץ האהבה”, שהכיל בעיקר מחרוזות מהופעות חיות עם שירים מאלבומו הראשון. כשנתיים לאחר מכן יצא לאוויר “בורא עולם”, שבו ניגנה תזמורת טורקית גדולה ובשנת 2001 הוציא פרץ את "חי איך שבא לי" ואחריו את השיר "אם את רווקה", שבו ביצע דואט עם הזמרת הדרוזית אסאלה.

בכל אותן שנים הופיע פרץ באין ספור מועדונים ובארים ברחבי הארץ, עבד קשה אבל הקריירה לא ממש התרוממה. ואז הגיעה שנת 2003 שבה הוציא אלבום שישי בשם “בלבלי אותו”, ששבה את הלבבות והגביר את הביקוש שלו בשמחות ובאירועים פרטיים. בשיר הזה הבין פרץ, מן הסתם, ששירי הדכאון כבר לא אטרקטיבים, שהעם השבוז בציון זקוק לאנרגיה חיובית, לשמחה, והוא החל להופיע בשירים שמחים, קצביים, שמקפיצים את הקהל והופכים כל חתונה ושמחה לחפלה. בעקבות התפנית צמחו המכירות והוא קטף אלבום זהב (25,000 עותקים נמכרו) עבור "משוגע עליך" ואלבום פלטינה (50,000 עותקים) עבור ”כל מה שיש בי”, אלבומו השמיני שיצא ב-2006 וכלל שירים מלודים ושקטים. בפלטינה נוספת זיכה אותו גם האלבום התשיעי, “כוח אהבה", כשהשיר שעל שמו נקרא האלבום (“כמה, כמה אהבה יש בנשמה / גם כשאת בוכה את כל כך יפה / כמה אהבה יש בך נשמה / גם כשאת שמחה / את תמיד יפה”) והשיר “אני לא בן של מלך”, (“אני לא בן של מלך / ואת לא נסיכה / בסך הכל רציתי לתת לך אהבה") הופכים ללהיטים. הדואט שביצע עם אישתאר אלבינה באוקטובר 2008, שנבחר ע"י חמישה מיליון איש כלהיט הזר הטוב ביותר והופץ ע"י חברת 'סוני', הגיע בעיצומה של הנסיקה.

איך אתה בוחר את השירים?

“אני מקבל המון שירים מאנשים ומחליט מה יכנס לתקליט. היום אני מחפש נושאים אופטימים”.

מה קרה לשירי הדכאון ששלטו בז'אנר, הם כבר לא באופנה?

“כבר 8-7 שנים שהם לא פופולארים”.

אז מה הנושא החם עכשיו?

“אהבה"

אתה זוכר את הקהל הישראלי בניו-יורק?

”הופעתי בניו-יורק ובמיאמי ויש שם קהל כייפי. זה כאילו הבאתי להם את הבית לחו"ל. כשהופעתי בטקס זוכי התחרות בניו-יורק, הגיעה לאולם גיתית, חברה טובה מניו-יורק, והביאה לי דג מרוקאי. הרגשתי שהיא הביאה את הבית לחו"ל, כי אני בלי דג מרוקאי ביום שישי, זה אוי ואבוי. גם בפייסבוק יש המון קהל מארה"ב".

יש לך חברים בניו-יורק?

“לא הרבה, יש לי חבר טוב במיאמי שקוראים לו דיוויד אסייג, שנמצא שם כבר 25 שנה. הוא התחיל עם חנויות נעליים והמשיך בנדל”ן, אני רואה בו את האח ה-11 שלי”.

איך אתה מסביר את ההצלחה הגדולה לה זכית?

“היא הגיעה בזכות העבודה הקשה, האנשים הנכונים. הניהול הנכון, יחסי הציבור”.

לא קשה לא להתבלבל מהצלחה כזאת?

“יש אמנים שהלכו לאיבוד בעקבות ההצלחה, זה לא קל לפעמים, אבל אני בן אדם עם רגלים על הקרקע. אני מאמין שההצלחה מגיעה אחרי עבודה קשה והתמדה, ולי היה ים של קושי בדרך. קיבלתי הרבה סטירות, אבל לא התייאשתי. שמתי לעצמי מטרה ואני דבק בה: להגיע כמה שיותר רחוק! מצד שני לא השתניתי, כי לא חשוב איפה אהיה וכמה ארוויח אני נשאר אותו קובי”.