שירה: "בירושלים הכול מסובך"

אביב בירושלים

אָבִיב בִּירוּשָׁלַיִם הוּא בִּלְתִּי נִרְאֶה.

עוֹד לִפְנֵי שְׁקִיעָה

רוּחַ קָרָה

כְּבָר מְגִיחָה מֵאֲחוֹרֵי הַחוֹמָה.

יַצְּרָנֵי רוּחוֹת נוֹדָעִים

אֵינָם נִלְאִים מִמְּלַאכְתָּם הָעַתִּיקָה.

לֹא יֵדְעוּ רַחֵם.

אֲפִלּוּ הָאָבִיב.

משורר המטאפורה

מְשׁוֹרֵר הַמֶּטָאפוֹרָה

עַל עֶרֶשׂ מוֹתוֹ

אֲפִלּוּ אֲנִיצֵי קַשׁ זוֹהֲרִים לֹא אָחֲזוּ בְּצִיצִיּוֹת רֹאשׁוֹ

לְהוֹשִׁיעוֹ

לֹא נִמְצְאָה מִלָּה מִכָּל הַמִּלִּים

לְשַׁכֵּךְ כְּאֵבוֹ

לְרַכֵּךְ אֶת הַכַּר הַקָּשֶׁה

מִתַּחַת לְרֹאשׁוֹ.

נִצְמְדוּ אֵלָיו יוֹתֵר

מִכָּל שׁוּרָה

בְּשִׁירָתוֹ.

הַשֵּׁנָה הָיְתָה הַמֶּטָאפוֹרָה

הֲכִי מוֹעִילָה בִּשְׁבִילוֹ.

הָיָה עֵד לְמוֹתוֹ

פָּרְחוּ הַמֶּטָאפוֹרוֹת

הִגְבִּיהוּ עוּף

כְּאִלּוּ הָיוּ

צִפֳּרֵי דְּרוֹר.

רַק הַזְּבוּבִים

בְּרִיּוֹת נֶאֱמָנוֹת לְמַכְבִּיר

עוֹד נֶאֶחְזוּ בּוֹ.

לִהְיוֹת זְבוּב דַּוְקָא יָכוֹל הָיָה

לְהַתְאִים

לוֹ

אֲבָל הוּא לֹא רָצָה לִפְגֹּעַ בְּרִגְשׁוֹת

הַהוֹלְכִים אַחַר אֲרוֹנוֹ.

הָיָה זֶה חוֹבוֹ

הָאַחֲרוֹן לְאִשְׁתּוֹ.

אבי יגיד

מַה יַּגִּיד בֵּן לְאָבִיו

בְּאָהֳבוֹ אוֹתוֹ

בְּפִיו לוֹ מַה יַּגִּיד

וּמַה יַּגִּיד וְלֹא בְּעֵינָיו לוֹ

וְלֹא בְּעֵינָיו לוֹ מַה יַּגִּיד

אָבִי יַגִּיד

בְּאָהֳבוֹ אוֹתוֹ

יִתֵּן לוֹ

מִכָּל הַלֵּב

וּמְאוּמָה אֵין לוֹ

וּבְיָדָיו שֶׁהָרַעַד עוֹבֵר בָּהֶן

כְּמוֹ נַחְשׁוֹל שֶׁל אַהֲבָה.