שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    איראן: המטבע קורס, אחמדינג'אד נשחט בפייסבוק
    האינפלציה ברפובליקה האיסלאמית נוסקת ותושבים כבר אוגרים מזון. מעקב אחרי פייסבוק והרשתות החברתיות מגלה כי מאחורי הדיפלומטיה הרשמית מסתתרים אזרחים שלועגים לחזית האייתולות הקשוחה, ומפחדים ממיתון יותר מאשר מתקיפה ישראלית. "אנחנו מוכרחים לשתות נפט". צפו בקריקטורות

    מצבה הכלכלי של הרפובליקה האיסלאמית בכי רע. בחודשיים האחרונים צנח התומאן (10 ריאל – תע"ג) ואיבד 50% מערכו אל מול הדולר. לפני חודשיים דולר היה שווה אלף תומאן, אתמול אלפיים, היום 2,100, ובשוק השחור אף יותר. ברפובליקה האיסלאמית אי אפשר סתם לקנות מט"ח. איראני שנוסע לחו"ל יכול לקנות אלף דולר. אבל כל המחירים - מלבד מוצרים שמוכרת המדינה, כמו מים, חשמל וגז - צמודים לדולר.

     

     

    לקריסת הכלכלה מספר סיבות. חלקן קשורות בנו - במערב. החרם עובד, לפחות על האזרח הקטן, שמרוויח אותו דבר, אבל יכול לקנות חצי. החרם משפיע גם בתחומים אחרים - למשל שתיים-שלוש תאונות תעופה בשנה, בגלל מחסור בחלפים. החרם על הנפט והקפאת נכסי הבנק המרכזי תורמים להיסטריה, אין ספק, אבל הם לא הגורם לאינפלציה.

     

    סיבות אחרות הן סיבות פנימיות של הרפובליקה האיסלאמית - הנשיא מחמוד אחמדינג'אד, לפי ההאשמות, גנב מהקופה הציבורית כשלושה מיליארד דולר (מכיוון שהוא גנב בתומאנים, החוב הצטמצם עכשיו למיליארד וחצי דולר) בהונאות בנקאיות, והוא לא המועל היחיד. רוב מקורביו היושבים בכלא נכנסו לשם בעוון שחיתות כספים כזו או אחרת. מכיוון שכל המחירים כל כך האמירו, מתוכנן גם מטבע חדש, שיימחקו בו שלוש ספרות, ושמו נבחר בהצבעה באינטרנט.

     

    בנוסף לכך, הרפובליקה האיסלאמית מעבירה סיוע ללבנון ולחמאס במקום להשקיע בתוך איראן, וגם על כך יש מרמור גדול בקרב האזרחים. הרפורמות הכלכליות של שנת 2010, שהיו אמורות להוציא את הרפובליקה האיסלאמית מהבוץ, רק העמיקו את הבעיה. במסגרת הרפורמות הוחלפו הסובסידיות למוצרי מזון בסיסיים ולמוצרים בסיסיים כמו דלק, במענקים ישירים לחשבונות הבנק של האזרחים.

     

    אוגרים מזון

    אך המחירים האמירו הרבה מעבר למה שציפו ראשי הרפובליקה האיסלאמית, וחלק מאזרחי איראן מוצאים את עצמם רעבים ללחם. בשל המצב הכלכלי הוחלט לבטל את המענקים המקיפים, ובמקומם הוכנסו קריטריונים ודירוג במענקים, והתוצאה הצפויה היא עוד יותר רעב.

     

    האי-ודאות הכלכלית והפחד מרעב, מניעים איראנים רבים לאגור קופסאות שימורים. לפי מקורות בתוך איראן הפחד מרעב מוחשי יותר מאשר הפחד ממלחמה עם ישראל (חלק מהאיראנים אפילו מייחלים למלחמה כזאת, שתציל אותם מהרפובליקה האסלאמית).

     

    אנשים מנסים להמיר את חסכונותיהם בשוק השחור לכל מטבע אפשרי, אפילו רופי הודי ופקיסטני. הממשלה אמנם מתייחסת לכך כסוג של הברחה (הברחות מסוגים שונים הם אחד מענפי הכלכלה המשגשגים ביותר באיראן), אבל כהגדרת אחד האיראנים ברשתות החברתיות - הממשלה מתנהגת כמו דון קיחוטה. האיראנים גם קונים מטבעות זהב, ששומרים על ערכם ועדיין חוקיים. לפי הדיווחים ברשתות החברתיות, אין באמת עסקים, והסוחרים מתכוננים לפשיטת רגל.

     

    ברשתות החברתיות יש דיון סוער, גם רציני וגם משועשע, בנושא המשבר הכלכלי. גולשים איראנים כותבים למשל: "בהונגריה ב-1948 הכסף איבד את ערכו, ולכן הם טיאטאו אותו כמו זבל. איראן גם תהיה כך בקרוב, בסיועו של ח'אמנהא'י"; "המשמעות של מה שהוא (אחמדינז'אד – תע"ג) אמר - 'אני אעלה את הנפט על שולחן העם האיראני', היא שמכיוון שהנפט מוחרם ואין לנו כסף, אנחנו באמת מוכרחים לשתות נפט (בפרסית אותו פועל משמש לאכילה ולשתייה). אחר כך אתם כל הזמן אומרים שהוא משקר!.

     

    "ואי, מצבם של המולות בכי רע. גם אין להם אומץ להילחם (בישראל ובארה"ב – תע"ג) וגם לא יכולת להיאבק (בחרם – תע"ג). בקרוב הם יתחילו להתחנן". "העם הסומאלי הודיע על נכונותו לסייע לעם האיראני המדוכא להימלט מחרפת רעב" ו"טוב, אירופה פתחה היום את הריצ'רץ' של המכנסיים והתקרבנו צעד נוסף ל-!&@$ את הרפובליקה האיסלאמית".

     

    סטטוסים וציוצים ישנים יותר כוללים: (אחרי שנמצא באיראן מרבץ גז טבעי): "אם ממילא לא יקנו מאיתנו את הנפט ואם ממילא כל הכנסות המדינה עוברות ללבנון ולפלסטין, אז בואו ניתן להם את הנפט שימכרו ישירות". ראוי בהקשר הזה לצטט גם שורה משיר של להקת קיוסק משנת 2005 שאמר: "אין לנו כסף לארוחת ערב וצהריים, במקום זה אנחנו אוכלים עוגה צהובה". בנוסף לשנינויות מילוליות, יש גם תמונות וקריקטורות, כמו זאת:

     

     

    או התמונה הזאת

     

     

    מחיר הלחם הגיע לאלף תומאן! בקרוב יקרו באיראן דברים כאלה

     

     

    ההיסטריה הכלכלית הנוכחית היא חלק מהרגשה כללית של תושבי המדינה – גם רוב הדתיים – שהמנהיגות נמצאת במבוי סתום (ח'אמנהא'י אומר: בואו אחריי).

     

     

    ואפשר לסכם עם אחד הסטטוסים הנוקבים: "גבירותיי ורבותיי, נא להדק חגורות, אנחנו מתרסקים". 

     

     

    הבלשנית ד"ר תמר עילם גינדין היא מחברת הספר הטוב, הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום אסלאמית , ומרצה בנושאי בלשנות, איראן ומגילת אסתר במסגרות שונות וכותבת את הטור "מהנעשה באיראן" בבלוג "חדר 404"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים