הלשכה ביקשה להאריך התמחות בדיעבד - ונדחתה
תביעה של מתמחה נגד החלטת לשכת עורכי הדין לבטל התמחותו, בטענה שבזמן ההתמחות עבד כרואה חשבון מבלי לקבל את אישורה, התקבלה. הלשכה ערערה על כך, אך בינתיים, עבר המתמחה את בחינות הלשכה בהצלחה. ביהמ"ש העליון דחה את הערעור וקבע - ביטול ההתמחות בשלב זה אינו מידתי
מתמחה שהמשיך לעבוד כרואה חשבון בזמן ההתמחות מבלי שקיבל מהלשכה היתר עבודה נוספת, טען כי משנודע לו כי יש צורך באישור הלשכה, הגיש בקשה להיתר, ובזמן שהמתין לתשובה המשיך בהתמחות ואף האריך אותה בחצי שנה, נוכח טעותו.
- עריכת הדין - לאן? "חצי מחברי כבר לא בתחום"
תשובת הלשכה לבקשה הגיעה למתמחה רק לאחר שסיים את ההתמחות, ובה נקבע, כי לא ניתן לשלב בין התמחות לעבודה בראיית חשבון, והתמחותו בוטלה. עתירה שהגיש המתמחה נגד ההחלטה התקבלה, והלשכה ערערה על פסק הדין לבית המשפט העליון, כשבינתיים, עבר המתמחה את בחינות הלשכה של מאי 2011, וקיבל רישיון עריכת דין.
הלשכה טענה, בין היתר, כי התנהלות המשיב היתה פסולה, כשהמשיך לעבוד כרואה חשבון, גם לאחר שנודע לו כי עליו לבקש אישור, כך שההתמחות נעשתה שלא כדין. לטענתה, בנסיבות אלה היתה רשאית לבטל את ההתמחות, עם זאת הודיעה, כי אינה מתעקשת על פסילת ההתמחות, אלא מבקשת שהמשיב יתמחה שלושה חודשים נוספים, מבלי שיעבוד במקביל כרואה חשבון.
המשיב סירב להצעת הלשכה וטען כי מדובר באבסורד בלי מתקבל על הדעת, שכן היום הוא כבר עובד כעורך דין, וכי המשיך בהתמחות לאחר שנודע לו על הצורך באישור, משום שהלשכה לא השיבה לו, אלא לאחר שסיים כבר את ההתמחות. עוד ציין, כי בשל טעותו תמת הלב, עבר חצי שנה נוספת של התמחות, וכי ההתמחות שעבר היתה ללא דופי, ואי קבלת ההיתר מהווה פגם טכני בלבד.
הארכה נוספת אינה מידתית
השופטת מרים נאור דחתה את הערעור. נקבע כי אמנם ללשכה יש סמכות לבטל התמחות בשל אי קבלת היתר לעבודה נוספת, אולם סמכות זו, עליה להפעיל בשיקול דעת.
"במקרה זה, נראה כי אופן הפעלת שיקול הדעת של הלשכה אכן הצדיק את התערבותו של בית המשפט לעניינים מינהליים. הלשכה קיבלה את החלטתה לפסול את התמחותו של המשיב על סמך קביעות כלליות וללא התייחסות משמעותית לנסיבותיו הפרטניות. נראה כי אין עוררין כי המשיב ביצע את התמחותו כראוי וכנדרש", כתבה השופטת.
נפסק, כי התנהגות המשיב לא היתה ראויה, כשלא הפסיק את עבודתו כרואה חשבון ברגע שנודע לו על הצורך בהיתר, אולם נוכח העובדה, כי העניש את עצמו באמצעות הארכת ההתמחות לשנה וחצי, במקום שנה בלבד - די בכך. בנסיבות אלה, כך נקבע, הטלת סנקציה של שלושה חודשי התמחות נוספים, תהיה בלתי מידתית. הוצאות לא נפסקו.
לקריאת פסק הדין
לאתר המשפט הישראלי "פסקדין" - www.psakdin.co.il
לפנייה לכתב/ת 
