שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    הסורים מתים מצחוק: "מי רוצה להרוג מיליון?"
    התערערותו של משטר אסד הביאה לפרץ יצירתי של סאטירה והומור שחור בקרב הסורים, שעוזרים גם להתמודד עם הדיכוי הקשה. מהפרודיה "מי רוצה להרוג מיליון" ועד ויאגרה לעיר חלב

    "הקצב מדמשק" ממשיך לטבוח בעמו, הקהילה הבינלאומית לא נוקפת אצבע  לעזרה, והסורים? הם עושים צחוק מהמצב המייאש. במשך 40 שנות דיקטטורת משפחת אסד איחדו את הסורים הפחד, הפרנויה והצנזורה העצמית. אך ההתקוממות נגד הנשיא בשאר אסד הביאה לפרץ של לעג והומור שחור שהיו בלתי נתפשים קודם לכן, אז הייתה הסאטירה עקיפה או מוסתרת.

     

    אסד האב בתור "הסנדק" (צילום: AP) (צילום: AP)
    אסד האב בתור "הסנדק"(צילום: AP)

     

    "צורת הביטוי השתנתה, העדינות נמוגה", אמר רים אלאף, עמית מחקר במכון צ'טאם בלונדון. "כיום, לראשונה בהיסטוריה המודרנית של סוריה, אנשים יכולים להוציא דברים החוצה ולדבר בגלוי".

     

    פעילי האופוזיציה שופכים קיתונות של בוז על אסד ומשתמשים בהומור ככלי להתמודד עם ההרג וההרס של הדיכוי. על פי הערכות האו"ם, יותר מ-5,400 אזרחים סורים נהרגו מאז פרצה ההתקוממות העממית נגד משטרו של אסד. האינטרנט משמש אמנם פלטפורמה אנונימית חיונית, אך היצירתיות באה לידי ביטוי גם בשלטים ברחובות, בכרזות, בכתובות גרפיטי, בקריקטורות ובשירים.

     

    "מי רוצה להרוג מיליון"

    "המטומטם הראשי: יומניו של דיקטטור קטן" היא רק אחת מתוכניות מקוונות של האופוזיציה הסורית. התוכנית נוצרה על ידי עשרה אמנים סורים שהשתתפו לא פעם בהפגנות מחאה נגד המשטר בדמשק. השחקנים הראשיים בתוכנית הן בובות אצבע שמייצגות את אסד ואת מעגל מקורביו הפנימי. אגב, כינויו של אסד בתוכנית הוא "בישו".

     

    פוטין מחייה את אסד. הפגנה באידליב (צילום: AP) (צילום: AP)
    פוטין מחייה את אסד. הפגנה באידליב(צילום: AP)

     

    באחד הפרקים, בישו מתמודד עם חוסני מובארק ממצרים ומועמר קדאפי מלוב בשעשועון "מי רוצה להרוג מיליון" - פרודיה על התוכנית "מי רוצה להיות מיליונר". השאלה האחרונה שנשאל אסד היא: "האם תהיה מסוגל למחוץ את המפגינים?". תשובתו: "כן". כאשר נאמר לו שהתשובה שגויה, הוא נכנס להתקף זעם והורס את אתר הצילומים.

     

    בפרק אחר, הנשיא הסורי מתייעץ עם שני שדים לגבי ההתמודדות עם ההתקוממות. הם מציעים לו להרוג מפגין אחד כדי להפחיד את האחרים. אז, הוא מצהיר שיהרוג 30 מפגינים ביום, יענה ילדים ויפגיז ערים במדינה. "אתה מטורף לגמרי", צווחים השדים ובורחים ממנו כשהם צועקים: "אנחנו רוצים לעוף מפה".

     

    "לשבור את חומת הפחד"

    יוצר תוכנית הסאטירה, ששמו ברשת הוא ג'מיל, מסביר שהרעיון שעומד מאחורי התוכנית הוא "לשבור את חומת הפחד". "כאשר אתה רואה את ה'שביחה' (המיליציה הסודית של המשטר) או את הנשיא כבובות, אינך יכול עוד להתייחס אליהם ברצינות", אומר ג'מיל. "פשוט מזה, זה מעורר קצת צחוק אצל האנשים שסובלים".

     

    "אנגרי בשאר". קריקטורה ()
    "אנגרי בשאר". קריקטורה

     

    אפילו במקומות החשוכים ביותר, נראה שהסורים מנסים להפיק קצת חיוכים. העיר חומס, אחד ממוקדי המחאה העיקריים נגד המשטר, הפכה ליעד מרכזי לדיכוי אכזרי מצד כוחות הצבא והביטחון של אסד. אולם, בעצרות מחאה רבות, וגדולות במיוחד, ניתן למצוא מפגינים משלבים זרועות בריקוד שמזכיר להקת מחול.

     

    השיר "קדימה הסתלק, יא בשאר!", ביצוע פשוט אך רב עוצמה, מושמע לעתים תכופות והפך לאחד מסמלי ההפגנות וללהיט שנישא על כל לשון. איברהים קשוש, כבאי סורי שכתב את השיר, נרצח ביולי. גרונו שוסף וגופתו הושלכה בנהר בעיר חמה. חבריו של קשוש האשימו כמובן את כוחות הביטחון הסוריים. הם הקימו קבוצות בפייסבוק שבהן התחייבו להמשיך בדרכו "ולשיר למען החירות בכיכרות סוריה גם אם המחיר יהיה מעשי טבח".

     

    אפילו ויאגרה לא תעזור לחלב

    שירו של הכבאי הוא אולי הפופולרי ביותר, אך אינו היחיד, והרפרטואר המלא של שירי מחאה הולך וגדל כשהוא עשיר במשחקי מילים והקנטות. "אנו מגלים את עצמנו בפעם הראשונה", אמר צעיר סורי בן 28 מעיר החוף לטקיה. "ההתקוממות עוררה רגשות פטריוטיים בקרב הצעירים, כעת כל מחאה מעוררת בנו ריגוש", הוא אמר.

     

    אסד מככב בהפגנה באידליב (צילום: AP) (צילום: AP)
    אסד מככב בהפגנה באידליב(צילום: AP)

     

    כפר נבל, עיירה בצפון סוריה, התפרסמה לאחרונה בזכות הדגלים והכרזות הצבעוניים והמשעשעים שהכינו חלק מתושביה. "חלב לא תזדקר גם אם תיקח ויאגרה", נכתב בכרוז שמתח ביקורת על העיר השנייה בגודלה בסוריה, שם לא נערכו הפגנות מחאה משמעותיות נגד שלטונו הרודני של אסד.

     

    בעוד בחלב המחאה לא מתרוממת, באזורים אחרים במדינה הערבית שילמו אזרחים רבים מחיר יקר על השתתפותם במרי העממי. באוגוסט הוכה הקריקטוריסט הנודע ביותר בסוריה, עלי פרזאט בן ה-60, על ידי חמושים ששברו את אצבעות ידיו. הם השליכו אותו בכביש מחוץ לדמשק לאחר שפרסם באתר שלו קריקטורות ששמו את אסד ללעג.

     

    אסד על חפיסת סיגריות

    סצינת הקומדיה והתיאטרון פרחה בסוריה בשנות השבעים והשמונים למרות משטרו של חאפז אסד, אביו של הנשיא הנוכחי. ההפקות הסוריות היו פופולריות מאוד בעולם הערבי בגלל ההומור השחור שלהן, אך הן היו חייבות להיות מוצגות באופן עקיף או בחשאי.

     

    באחד המחזות הפוליטיים הסוריים המפורסמים בשנות השבעים, "לחייך, המולדת", מתח הקומיקאי דוריד לחאם (שכונה "צ'רלי צ'פלין של הערבים") ביקורת על המשטר בדמשק. במחזה הוא שותה לשוכרה ומקיים דיאלוג עם אביו המת שנוזף בו על כישלונות הדור הערבי שלו, בעיקר הכישלון לשחרר את פלסטין.

     

    האב ובנו מתווכחים על השאלה אם עדיף גן עדן או כדור הארץ ולחאם שם בפיהם את האמירה:
    "לא חסר לנו כאן דבר, רק קצת כבוד". כיום הבדרנים והסאטיריקנים ישירים הרבה יותר. באחת מהפגנות המחאה האחרונות, לדוגמה, הוצגו פניו של אסד על גבי חפיסת סיגריות גדולה של "מרלבורו" שעליה כתוב: "המשטר הסורי הוא המקור העיקרי למחלות סרטן, לב וריאה".

     

    "קדושתו של המנהיג בסוריה התנפצה", מסבירה דונטלה דלה ראטה, חוקרת באוניברסיטת קופנהגן ובמוסד הדני בדמשק, "אפילו נושאים שנחשבו טאבו, כמו הטבח בחמה ב-1982, מוזכרים באופן גלוי בניגוד לעבר ותוך שימוש בהומור שחור", אמרה דלה ראטה, שמתמקדת במחקר בתעשיית הטלוויזיה הסורית.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים