שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    הקאמרי מציג: ריצ'ארד השני והשלישי - האיחוד

    השחקן איתי טיראן יגלם את דמויותיהם של ריצ'ארד השני וריצ'ארד השלישי בפרויקט ייחודי, המציג את שני מחזותיו של שייקספיר בזה אחר זה בהפקה אחת. הבמאי ארתור קוגן: "לא קל להציג פה את שייקספיר. את המחזה הזה יהיה קשה שבעתיים"

    אחרי שנתיים של התחבטויות, החליטו בתיאטרון "הקאמרי" להרים את הכפפה ולהציג כפרויקט הפקתי אחד את המחזות "ריצ'ארד ה-II" ו"ריצ'ארד ה-III" מאת וויליאם שייקספיר. מדובר בהפקה שמאגדת לראשונה בישראל את שני המחזות, שמציגים כל אחד בדרכו את פניהם השונים של השלטון, השולט והמוסר. את שני התפקידים הראשיים, שבכל אחד מהם מלך שמחזיק בתפיסות עולם מנוגדות לחלוטין, יגלם השחקן איתי טיראן. את הפרויקט השאפתני יביים ארתור קוגן, שחוזר אחרי כעשור לביים בתיאטרון "הקאמרי".

     

    בתיאטרון העירוני של תל אביב מייחסים חשיבות רבה לפרויקט, שייכנס לשלבי חזרות ראשוניים כבר בתחילת מרס. להקת השחקנים המרהיבה שלוהקה לפרויקט ותשתתף כולה בשתי ההפקות כוללת בין היתר את זהרירה חריפאי, יוסי גרבר, גיל פרנק, אלי גורנשטיין, אורי רביץ, הלנה ירלובה ואלון דהן.

     

    בעוד שהמחזה 'ריצ'ארד ה-III" הוצג בתיאטרון חיפה, בתיאטרון הבימה ובקאמרי פעמים ספורות, המחזה "ריצ'ארד ה-II" זוכה לחשיפה ראשונה במסגרת התיאטרון הרפרטוארי בישראל. המחזה, שעוסק בבדידותו של מנהיג שעייף ממאבקים פוליטיים ומניסיונות חוזרים ונשנים לערער את שלטונו, הציג עם זאת בבימויו של קוגן לפני כעשור בתיאטרון הספרייה. גם אז לוהק טיראן לתפקיד הראשי. 

     

    הבמאי ארתור קוגן. "מוכן לביים את שייקספיר שוב ושוב" (צילום: ארז וייס) (צילום: ארז וייס)
    הבמאי ארתור קוגן. "מוכן לביים את שייקספיר שוב ושוב"(צילום: ארז וייס)

     

    "ביימתי את שני המחזות גם כתרגילים במסגרת הלימודים ב"בית צבי" וגם כהפקות בתיאטרון הספרייה שליד בית הספר", אומר קוגן. "זה חומר שלכאורה אינו חדש לי, אבל באותה הנשימה, בכל מפגש עם שייקספיר יש משהו ראשוני. אני לא מכיר במאי שיסרב לגעת בשייקספיר רק כי הוא ביים אותו בעבר. זה חומר שכל פעם מגלים בו משהו חדש. זו שמחה גדולה בשבילי לחזור למחוזות האלה, ואני מוכן לעשות את זה שוב ושוב".

     

    על ההחלטה ללהק את טיראן לשני התפקידים, כמו גם על שיבוץ אותה להקת שחקנים לשתי ההפקות, הוא אומר: "יש בזה משהו מאד תיאטראלי, שמאפשר להציג את מכלול הצבעים שיש לשחקנים להציע. איתי ינוע כאן בין דמות של נבל למלך רחום ופיוטי, בין אדם רתחן לאיש אוהב ומחבק. זו הצעה מעניינת ומעשירה בעיני עבור השחקנים וגם עבור הקהל".

     

    הרבה לפני לידתו של הפרויקט דיברו מאחורי הקלעים של הקאמרי על העלאת המחזה "ריצ'ארד ה-II" בלבד. "אני מודה שרעיון השילוב הפתיע אותי", אומר קוגן, "באופן כללי לא קל להציג בארץ את שייקספיר ולהרים פרויקט שכזה בעידן הנוכחי, קשה שבעתיים. אני יודע שמתייחסים לפרויקט במלוא הרצינות וזה מרגש אותי שהפקה מורכבת מסוג שכזו בכלל מתאפשרת. זה לא ברור מאליו".

     

    קוגן מדגיש כי הצופים יוכלו לצפות בכל אחת מההצגות בנפרד, אך גם כרצף. "מדובר בשתי הפקות עצמאיות נפרדות שמתחברות תחת הפרויקט לסאגה", הוא אומר ומוסיף "גם המחזות עצמם קשורים זה בזה דרך המיתוס שנוצר סביב שני המלכים האלה באנגליה. נהוג לומר שהאנגלים קיבלו את ריצ'ארד ה-III כעונש על מה שהם עשו לריצ'ארד ה-II. יש ביניהם קשר ישיר וביחד הם יוצרים סאגה פוליטית שראשיתה בחטא קדמות וסופה בעונש".

     

    לשני המחזות רלבנטיות כפולה בעידן שבו מנהיגים משתנים תכופות בזה אחר זה. "ריצ'ארד ה-III הוא שליט דורסני שמחסל את כל משפחתו בדרך אל הכתר. ריצ'ארד ה-II הוא שליט שלא מצליח לפענח את הכוחות הפוליטיים סביבו. הם כמו פוזיטיב ונגטיב וביחד הם נותנים תמונה שלמה ומרתקת על הדבר הזה שנקרא שלטון", אומר קוגן, "את שואלת על רלבנטיות ואני אומר שמבחינתי, שייקספיר זה תמיד כאן ועכשיו. הוא כבר אמר הכל ולנו, רק נותר לחזור על דבריו. כל סצנה שאתה קורא במחזות האלה כאילו לקוחה ממה שקורה מסביבנו היום. יש במחזות האלה אכזריות והיעדר מוחלט של רגש אבל גם את ההיפך, כלומר רגשנות יתרה שפועלת לא מתוך העניין עצמו ולא לטובת העניין".

     

    בידול גם בתרגום

    קוגן בחר להשתמש בפרויקט בתרגומים של מתרגמים שונים, דבר שיחזק את ההפרדה בין שתי ההפקות. בעוד שבהפקה של "ריצ'ארד ה-II" יעשה שימוש בתרגומו של פרופסור שמעון זנדבנק, בהפקה של "ריצ'ארד ה-III" יעשה שימוש בתרגום של המשורר מאיר ויזלטיר. "שני המחזות מתרחשים בתקופות שונות ולכן ההבדלים הסגנוניים חשובים בעיני", הוא אומר, "התרגום של זנדבנק משתמש בשפה מעט ארכאית. כיוון שהמחזה עצמו מתקיים בתקופה יותר מוקדמת הוא מביא לידי ביטוי את הדרמה של הנפש. התרגום של ויזלטיר, לעומתו, כמעט מכתיב את קצב ההצגה. זה תרגום מתקשר ששומר על פיוטיות שהיא על גבול הכוחניות".

     

    איתי טיראן. "לא מתחיל מאפס" (צילום: חיים הורנשטיין) (צילום: חיים הורנשטיין)
    איתי טיראן. "לא מתחיל מאפס"(צילום: חיים הורנשטיין)

     

    לדברי איתי טיראן, החזרה לתפקיד שכבר עשה בעבר מקלה על נטל הפרויקט. "אני חוזר אל התפקיד ממקום שונה, אבל עם אותה האהבה שהיתה נקודת המוצא בהפקה שהעלינו בתיאטרון 'הספרייה'", הוא אומר, "העובדה ששיחקתי כבר את ריצ'ארד ה-II נותנת לי ביטחון ברמה מסוימת, כיוון שיש מידה של פמיליאריות עם החומר ועם הבמאי, ארתור קוגן. כך שאני לא מרגיש שאנחנו מתחילים מאפס או נכנסים למסע ממקום עיוור לחלוטין.

     

    שני המחזות האלה מציגים גם קטבים שונים של הכתיבה השקספירית מכתיבה פואטית ועד לכתיבה ריאל-פוליטית. מעבר לכך שיש פה מסע מרתק אל נבכי המחזאות ההיסטורית של שקספיר, יש פה גם משל על חברה ועל פוליטיקה, על היחס בין שליטים לבין נתיניהם ועל המרקם העדין של המבנה החברתי והקודים הבסיסיים שלפיהם פועלת חברה. הכתיבה הגאונית של שקספיר מביאה את ההתעסקות בשאלות האלה לשיא".

     

    הפטנט של גרי בילו

    "ריצ'ארד ה-II עלה פעם אחת בארץ בתיאטרון הספרייה, תחת ניהולו של גרי בילו שהיה האיש שהגה את הרעיון לבצע את שני המחזות יחד. אני חושב שבמידה רבה הפרויקט הזה הוא מחווה לאיש הזה שראה חשיבות אדירה בעשייה תיאטרונית איכותית ומשמעותית. מבחינתי וגם מבחינתו של ארתור קוגן, זו זכות גדולה לחזור אל היצירות האלה, להגיש אותן לקהל ולבדוק איך הן מתפקדות במציאות של ימינו. אני יודע שאני לא מפסיק להתפעל מהעושר, מהיופי ומהרלבנטיות שלהן".

     

    מנהלו האמנותי של תיאטרון הקאמרי, עמרי ניצן, אומר כי הפרויקט שיוצג בחודש יולי הוא לא פחות מחלום שמתגשם. "זה מבצע תובעני, אבל גם מסקרן ומשמעותי", אומר ניצן ומדגיש, "אחרי הכל מדובר במחזות מראה שכל אחד מהם משקף שליט שונה בתכלית: האחד, מוותר על הכתר והשני, מרחיק כל הזמן את גבולות המותר והאסור במלחמה על הכתר.

    שני המחזות הם אמנם חלק מתוך מכלול המחזות ההיסטוריים של שייקספיר, אבל המרכז שלהם אינו ההיסטוריה האנגלית, אלא בראש ובראשונה השליט כאדם על מגבלותיו, חולשותיו ויצריו.

     

    כשריצ'ארד ה-II אומר: 'אני זקוק לחברים' אתה מבין משהו על בדידותו של השליט. כשריצ'ארד ה-III מבקש להיות מחובק על ידי אמו שדוחה אותו בגלל הגיבנת המפלצתית והנכות שלו, אתה מבין מאיפה הוא פועל. אלו מחזות על בני אדם כמו שרק שייקספיר ידע איך לכתוב".

     

    שתי ההפקות בבימויו של ארתור קוגן יציגו עם אותו קאסט השחקנים על אותה הבמה ועם אותה התפאורה שייעצב לטובת הפרויקט, ערן עצמון. "זו לא המצאה בלעדית שלנו", אומר ניצן, "עשו את זה קודם בבריטניה עם דרק ג'ייקובי ולהקת שחקנים מרשימה מאד. שייקספיר מספק לא מעט אתגרים כיוון שיצירותיו הן חוויה שלא נגמרת ולעולם לא מתמצה".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: יוסי צבקר
    איתי טיראן. יחליף דמות קיצונית באחת אחרת
    צילום: יוסי צבקר
    לאתר ההטבות
    מומלצים