לומדים בבית
לא אוהבים בית ספר? המורה לא מתאגרת? המסגרת לוחצת? מלמדים רק למבחנים? אפשר גם ללכת בשיטת למד-זאת-בעצמך ולהישאר בבית. "הום סקולינג" קוראים לזה כאן
ההורים שבינינו כולם מכירים את הימים בהם הילד מגיע מבית ספר ובוכה על עוול נורא שעשו לו. מי עשה? המורה, התלמידים, או כולם ביחד. מה עשו? מבין הדמעות והזעם עולה איזה סיפור מקומם וחסר הגיון שגורם לנו לרצות ולרוץ כל הדרך לבית הספר, להתפרץ לחדר המנהלת ולהפוך איזה שולחן או שניים. לחילופין, אלה מבינינו שפחות אוהבים חיכוכים, נון-קונפרונטישונל קוראים לזה כאן, רואים את הפיתרון בהכרזה שמחר לא הולכים לבית ספר. גם לא מחרתיים, וגם לא בעוד שנה. אם אנחנו הורים פורצי מסגרות עם בטן מלאה על מערכת החינוך, הפיתוי לשבור את הכלים אפילו גדול יותר. אבל אז אנחנו מגלים שבית הספר הוא אולי לא המקום האידיאלי בשביל הילד שלנו, אבל עבורנו הוא בעצם סידור לא רע בכלל, אולי אפילו הסידור היחיד שיכול להשאיר אותנו מפורנסים ושפויים.
ובכל זאת, יותר ויותר הורים בארה"ב, ובהם גם ישראלים לשעבר, מסרבים לסמוך על המערכת החינוכית ומעדיפים ללמד את ילדיהם בבית.
י’ היא אם ישראלית מהוליווד, פלורידה, המתגוררת בארה"ב מזה שנים רבות. היא אחת מאותם הורים שהחליטו שאין יותר בית ספר, לפחות לא מחוץ לבית. בשנה שעברה שלפה י' את שני בניה מהמסגרת בה למדו ובה היו אמורים לעשות את כיתות ג' ו-ד', ולימדה אותם את כמו הם צריכים ללמוד בבית. הום סקולינג קוראים לזה.
איך הגעת להחלטה יוצאת הדופן הזו ללמד את הילדים בבית?
"עברתי לפלורידה אחרי שגרנו ביוג'ין שבאורגון, ובמינסוטה. באורגון הילדים שלי למדו בבית ספר עם ילדים מכל גווני הקשת האנושית: אינדיאנים, היספנים, מוסלמים – הכל מכל. היו בבית הספר שלהם ילדים רבים מרקע משפחתי וחברתי קשה עם בעיות לימודיות ומהצד השני ילדים מחוננים ומתקדמים, וכל אחד מצא שם את מקומו. המורים ידעו לאתגר את המתקדמים, ובאותו הזמן גם לעבוד ולקדם את החלשים. במינסוטה האוכלוסיה הייתה יותר הומוגנית. גרנו במקום שכוח אל, ובהתחלה התייחסו אלינו הישראלים-יהודים כחייזרים. אבל בית הספר היה באיכות גבוהה ביותר, הכי קרוב לבית ספר פרטי שיכול להיות, והילדים נהנו בו מאוד".
ואז הגעתם לפלורידה.
"כשהגענו עדיין לא הבנו מה קורה סביבנו. כשהילדים קטנים, את לא ממש חושבת על כל הנושא הזה של בתי ספר, אבל מהר מאוד הבנו משיחות עם אנשים שנושא החינוך ובתי הספר פה הוא בעייתי. בית הספר היסודי שהילדים שלי למדו בו, בפמברוק פיינז, נחשב אמנם בית ספר טוב, אבל מיד קלטנו שיש המון בעיות. כל התוכנית הלימודית סובבת את מבחני ה-F- CAT. מעבר לזה שיש בעיה תוכנית עם המבחן הזה באופן כללי, יש ספירה לאחור לקראת המבחן, עוד חודש, עוד שבוע עוד יומיים. מכניסים לילדים לראש שזה הדבר הכי חשוב בעולם. לא מלמדים אותם לחשוב לבד, רק לשנן תבניות לקראת האף קאט. דבר נוסף שלא אהבתי הוא כמות שיעורי הבית. ילדים לא צריכים ללמוד שש שעות ביום ולבוא הביתה לעוד שלוש שעות של שיעורי בית. את יודעת שבמחקר שערכו נמצא שבבית הספר היסודי אין משקל לשיעורי בית בהקשר של הצלחה לימודית? היה גם מאמר שקראתי בהקשר הזה שמעמיד בפנינו המבוגרים שאלה רטורית: הייתם רוצים לחזור הביתה אחרי יום עבודה מלא לעוד שלוש שעות על הלאפ טופ? כל זה עוד לפני שדיברנו על זה שבמשך היום כמעט שאין הפסקות. ההפסקה היחידה צמודה לארוחת צהריים, כך שבקושי יש זמן לאינטראקציה חברתית".
זה בעצם היה ההגיון מאחורי הההחלטה להשאיר את הילדים בבית?
"אני ובעלי התחלנו לדסקס את זה ולהיפתח לרעיון. עד אז חשבנו שהום סקולינג זה לגמרי לפסיכים או היפים מוזרים, וממש לא ראינו את עצמנו בתוך העניין הזה. אבל ככל שקלטנו יותר את המערכת החינוכית פה, התחלנו לחשוב יותר ויותר ברצינות על הום סקולינג כאלטרנטיבה".
ואיך זה נעשה הלכה למעשה?
"נכנסנו לאינטרנט ולא מצאנו את הידיים והרגליים בתוך ים המידע. תנסי לחפש בגוגל 'הום סקולינג' ותביני על מה אני מדברת. אין לזה סוף. ואז חיפשנו קבוצות תמיכה באיזור. ראינו שקבוצות התמיכה, שמכונות קבוצות הקו אופ, היחידות בסביבה הן בעלות אוריינטציה נוצרית. גם כשהקבוצה לא הייתה נוצרית, הפגישות עדיין התקיימו בכנסייה, ולמרות שאנחנו לא דתיים זה לא התאים לנו. מצאנו גם קבוצת הום סקולינג יהודית, אבל לגילאים צעירים בהרבה מאלה של הילדים שלנו. החלטנו שנעשה את זה בעצמנו, בלי קבוצת תמיכה. פשוט אספנו את הספרים בכל נושא לפי רמת הגיל, והתארגנו על תוכנית הלימודים. לי יש אמנם תואר ראשון בספרות והיסטוריה של המזרח התיכון מאוניברסיטת חיפה, אבל אני לא מורה בהכשרתי, ובכל זאת חשבתי לעצמי שאני צריכה להיות מסוגלת ללמד ילדים ברמת בית ספר יסודי. הרקע האקדמי שלי הוא בתחום מדעי החברה, והרקע של בעלי הוא יותר במדעים המדויקים, כך שהשלמנו אחד את השני בנושא הזה".
ממה שקלטת בשטח, מיהם האנשים שבוחרים בהום סקולינג?
"תתפלאי, אבל הרבה מאוד הורים לילדים עם בעיות בוחרים בדרך הזאת. ילדים עם בעיות קלות כמו הפרעות קשב ועד נכויות ממש, שבית הספר לא נותן להם מספיק תשומת לב. יש הורים שמסתובבים הרבה בעולם ולכן הם בוחרים ללמד את ילדיהם בבית, ויש גם הרבה ילדים יצירתיים ומחוננים, שבית ספר לא מאתגר אותם מספיק או אפילו מקבע אותם מחשבתית".
למה את מתכוונת?
"אני מתכוונת לתוכניות הלימודים. תסתכלי למשל איך מלמדים את הילדים כתיבה בבתי הספר. מלמדים אותם שלחיבור יש התחלה, אמצע ומסקנה בסוף. תבנית. אין ממש מקום ליצירתיות. הבן הגדול שלי הוא קצת טכנוקרט, אז הוא מייד קלט מה רוצים ותמיד הצליח לייצר חיבורים שקיבלו ציונים טובים. הקטן, שהוא יותר יצירתי, הצליח 'להתקלקל' בהקשר הזה. הוא הפנים את העניין, ועכשיו גם הוא כבר כותב בתבניות".
לא דאגת לילדים מהבחינה של חסכים חברתיים?
"כמו מה?"
את יודעת, שילמדו איך להתמודד עם סיטואציות חברתיות קשות.
"למה שילד בן 9 יצטרך להתמודד עם סטואציות חברתיות קשות? למה זה טוב?"
ובכל זאת, הסביבה הטבעית של ילדים היא עם בני גילם, לא?
"אני אגיד לך את האמת, אני לא עשיתי את ההום סקולינג בצורה הטובה ביותר. אם הייתי עושה את זה היום, הייתי מצטרפת לקבוצת קו-אופ. היינו אז חדשים יחסית בפלורידה ולא היו סביבנו הרבה אנשים וחברים עם ילדים, אז בהתחלה באמת היה קצת קשה, אבל כשרשמתי את הילדים לקבוצת שחיה וקבוצת כדורגל הצרכים החברתיים שלהם נענו. חוץ מזה, אם תחשבי על זה, כמה כבר אינטראקציה חברתית יש להם בבית ספר? מרבית היום הם בשיעורים, שם רוב הזמן אסור להם לדבר זה עם זה, במסדרונות הם צריכים להיות בשקט, בארוחת צהריים הם צריכים לדבר במינימום ובלחש והפסקות כמעט ואין להם".
מה היתרון של הום סקולינג בקבוצת קו אופ?
"קודם כל אני רוצה להגיד לך שכל הילדים שפגשתי עד כה בקבוצות הקו אופ היו מנומסים להפליא, נחמדים וחברותיים, בעלי כישורי הסתגלות גבוהים ומחשבה יצירתית. אני חושבת שאם מדברים על חיברות ופיתוח כישורים חברתיים, קבוצות הקו אופ הוא מקום נהדר. נתחיל מזה שהקבוצות הללו מאוד מגוונות מבחינת אוכלוסיה. הן נפגשות באופן מסודר שלוש פעמים בשבוע למספר שעות. ההתארגנות היא בקבוצות הדרכה קטנות, כאשר לרוב ההורים משמשים כמורים, כל אחד בתחומו. חוץ מזה יש גם טיולים, וימי ספורט, ממש כמו בכל בית ספר שכונתי אחר. לפעמים בסוף השנה אפילו מדפיסים ספר מחזור ותעודות סיום".
והעדר תעודת סיום רשמית מבית ספר מסודר לא יוצרת בעיה?
"הילדים לוקחים את מבחני התקן של המדינה שבה הם מתגוררים. הילדים שלי לקחו את המבחן במהלך השנה בבית ספר הציבורי אליו אנחנו משתייכים מבחינת אזור מגורים ועברו אותו בציון מעולה. אנחנו לא היחידים. ממה ששמעתי, רוב הילדים שעושים הום סקולינג עוברים את מבחני התקן בהצלחה ואפילו בהצלחה יתרה. עם ציון עובר במבחנים הללו, אין בעיה להמשיך הלאה ולהתקדם, אפילו לקולג' ולאוניברסיטה".
איך הבנים שלך קיבלו את החדשות שאחרי החופש לא חוזרים לבית ספר?
"זה היה להם בהתחלה קצת מוזר. הם שאלו הרבה שאלות, אבל מהר מאוד התרגלו לשגרה החדשה".
ניסיון עשיר
י' מסתכלת בחיוך על שנת ההום סקולינג שלה ושל ילדיה.
"הכל הלך אז באיזי. לא רצנו כמו פסיכים. קמנו בבוקר בכיף ועשינו הכל באיזי. שלא יהיו לך אי הבנות, הם עדיין עשו השכמה בשבע אבל את ארוחת הבוקר אכלנו בלי לחץ, לפעמים עשינו הליכת בוקר בפארק וקצת גן משחקים, ובימים יפים במיוחד היינו הולכים לים. יש אימרה כזאת באנגלית: Stop and smell the roses וכך בדיוק זה היה".
ומתי לומדים?
"לומדים שלוש שעות ביום".
וזהו???
"כן. ותאמיני לי שזה די והותר. תחשבי על זה. מה הילדים עושים שש שעות בבית ספר? את לא תוהה לפעמים? הרי אחרי השש שעות הם עדיין כנראה לא הספיקו כלום, כי הם באים הביתה עם מלא שאלות ומלא שיעורים".
והילדים היו מרוצים?
"את זה תצטרכי לשאול אותם, אבל אני לפחות חושבת שהם היו הרבה פחות לחוצים ועצבניים".
ואת?
"בעלי עובד שעות ארוכות כך שהחלוקה בינינו היא לא בדיוק חצי חצי ויצא שביליתי הרבה מאוד שעות עם הילדים. אבל אני רוצה להגיד לך שאני לא מסוג האנשים שמקטרים בכל פעם שהילדים גומרים בית ספר מוקדם. הילדים לא מפריעים לי. אני שמחה להיות איתם. זה לא שלא הרגשתי לפעמים שאני מתה לקצת חברת מבוגרים, והייתה גם קצת הקרבה, כי ויתרתי על יציאה מהבית והכנסה נוספת, אבל במאזן הכללי שבין טוב לרע היה הרבה יותר טוב מרע".
מה את קיבלת מהנסיון הזה?
"אני חושבת שעבור כולנו זה היה ניסיון מאוד מעשיר. זה גם איחד אותנו מאוד. בדיוק בתחילת השנה של ההום סקולינג עברנו לדירה חדשה, והילדים עזרו לי בכל השלבים של השיפוצים, הצביעות והמדידות. בדרך אגב הם גם למדו הרבה דברים כמו כמה צבע צריך עבור כמה שטח קיר, דברים שלא לומדים בבית ספר. היה גם זמן להיכנס לעומק הנושאים. לדוגמה, כשהילדים ביקשו כלב, שלחתי אותם לעשות תחקיר על כל סוגי הכלבים, כדי לגלות איזה כלב הכי מתאים לנו. זה הפך לפרויקט של ממש. חוץ מזה שאני עצמי, שאני לא יצירתית במיוחד, גיליתי בעצמי צדדים יצירתיים כשישבתי איתם על פרויקטים של אמנות ולמדתי גם הרבה דברים בעצמי בזכות הסקרנות שלהם. למשל, הם שאלו אותי פעם, 'אמא, איך עובדת מצלמה דיגיטלית?' אז אמרתי, אני לא ממש יודעת, אבל יאללה, בואו נלמד ביחד וככה יצא שהיום אני גם יודעת להפעיל מצלמה דיגיטלית'".
ומה קרה שהחלטתם להפסיק עם ההום סקולינג ולחזור לחינוך המסורתי?
"מצאנו בית ספר שהתאים לנו ולילדים גם מבחינת קהילה וגם מבחינת שפה".
והיום, כשהילדים כבר במסגרת לימודית חדשה, הם מבקשים לפעמים ולחזור להום סקולינג?
"כשיש להם יום רע בבית ספר אז הם מבקשים לחזור ללמוד בבית, כשטוב להם הם לא מזכירים את זה – וזה היה צפוי".
את רואה את עצמך חוזרת בעתיד למסגרת של הום סקולינג?
"אי אפשר לדעת. בעלי ואני טיילנו המון ועברנו בין הרבה מקומות בתוך ארה"ב. זה כנראה משהו שפותח את הראש, כי מה שיצא זה שאנחנו לא אנשים שמפחדים מאלטרנטיבות ויודעים תמיד שאפשר גם אחרת".
ומצד שני
אדווה כהן-אמיר, יועצת חינוכית ומנחת קבוצות הורים מסאני איילז, בודקת את היתרונות והחסרונות של הום סקולינג. למרות החוויה הטובה של י' וילדיה, המסקנה של כהן-אמיר לא מעודדת. תשפטו בעצמכם:
"אני מאמינה שחשוב שהילד יצא החוצה ויתנסה בחיים האמיתיים. חשוב שהוא יתחספס קצת ויטעם ממה שהסביבה מציעה, לטוב ולרע. בבית ספר הילד נחשף לקשיים חברתיים, לתחרות, כל אותם אלמנטים שמכשירים אותו להיות אדם בוגר. תלמיד בבית ספר חשוף לכל מיני סגנונות של מורים וכמובן לכל מיני סוגים של ילדים. המסגרת החינוכית היא בדרך כלל הטרוגנית. בית הספר הוא כמרקחה, יש בו הכל מכל והילד לומד לחיות גם עם תלמיד שהוא פחות מסתדר איתו וגם עם מורה שלא כל כך אוהב אותו.
"היתרונות בהום סקולינג הם שמדובר בסביבת צמר גפן חמה. ההורה יקבל את הילד בכל מצב. זוהי חממה שיש בה משהו מחבק ועוטף, משהו שמאפשר לילד לגדול בצורה טבעית יותר, לפי כללי הבית. ההורים מטבעם הם אוהבים, חמים ואמפתיים, הילד יודע שהם תמיד יחבקו אותו, יאהבו אותו ויקבלו אותו כפי שהוא. אבל החיבוק העוטף הזה יכול גם להיות חיסרון, שאת הנזק שלו אולי לא נראה בטווח הקצר אלא בטווח הארוך. אני חושבת שאם הילד עשה הום סקולינג, נוצר פער בינו לבין ילדים אחרים. כשיחזור למסגרת הרגילה יתכן מאוד שהוא יתקשה למצוא את מקומו מבחינה חברתית, או לא יהיה מוכן להתמודד עם מצבים שילדים שהיו במסגרת לפניו כבר רגילים אליהם. ילד שיוצא מהום סקולינג נמצא במעין שוק, מין משבר תרבות. הוא מנותק. הוא חסר מיומנויות ופגיע יותר ויש לו פחות חוסן אישי.
"בהתמודדות עם תסכולים העניין הזה מאוד בולט. הילד יודע שאמא תקבל אותי בכל מצב ומקום, גם בהתקף הזעם הכי גדול. בית ספר לא יכול להכיל את מצבי התסכול של הילד, ושם נוצר מצב של קושי שהילד נאלץ ללמוד להתמודד איתו. גם מצב של מבחנים וציונים הוא בעיני 'תחרות בריאה', שמאפשרת גיבוש זהות והערכה עצמית של האני ביחס לאחרים, אני מול קבוצה או כיתה, אני מול אנשים שהם לאו דווקא חמים ואוהבים, אבל צריך להתמודד איתם. בית ספר, בשורה התחתונה, הוא זירה שמאפשרת לילד ללמוד את כישורי החיים.
"בנוגע לקבוצות הקו אופ של ההום סקולינג, הן אינן מהוות תחליף אמיתי לבית ספר מכיוון שהילדים שלומדים בהם נבחרים בקפידה, כך שגם הילדים וגם ההורים בקבוצה הם בעלי מאפיינים דומים, מה שיוצר סביבה שהיא מאוד הומוגנית. הילד אינו לומד לחיות עם השונה.
יתרון בולט של ההום סקולינג הוא שההורים בוחרים מה הם רוצים להביא לחינוך של הילד, הם בשליטה מוחלטת על התכנים. יש שלבים בחיי הילד שבהם אתה לא מעוניין שהוא יחשף לשפה מסוימת או השפעות מסוימות, וההום סקולינג מנטרל את העניין הזה לחלוטין. ההורה בוחר מה טוב עבור הילד שלו.
בנוגע להורה עצמו, אני לא חושבת שהורה יכול לתפקד 24 שעות ביממה בתור מחנך. אני סבורה שההורה זקוק לאיוורור מהילדים, ולחויות מבחוץ. הום סקולינג עבור ההורה עשוי להיות מציף, ולא בריא.
אני חושבת שהורים שחושבים על הום סקולינג צריכים לחשוב היטב מאילו מניעים זה נובע. עוד דבר שחשוב לבדוק הוא האם אני מספיק סמכותי כדי להוות סמכות למורה. הרבה פעמים ההום סקולינג הוא לא אפקטיבי כי אף אחד בעצם לא מפקח על התהליך. המערכת החינוכית היא משומנת היטב, לעומת ההום סקולינג שלא תמיד עובד לפי הגיון ורצף, ועשוי להפוך לכאוטי. אם כבר עושים הום סקולינג, חשוב לעשות את זה באופן מסודר ולפי כללים ברורים, כי ילד במהות שלו זקוק לשגרה, לסדר יום ולרצף".
