שתף קטע נבחר

קולטים את הענף: טניס בלונדון 2012

תשכחו מהימים שבהם האולימפיאדה הייתה תקועה לטניסאים כמו מחבט בגרון. על הדשא של ווימבלדון כל השחקנים הבכירים ייתנו את כל מה שיש להם, במיוחד רוג'ר פדרר, שינסה לזכות בתואר היחיד שעוד חסר לו

הופעה ראשונה במשחקים האולימפיים: אתונה 1896 (הופסק לאחר פריז 1924 וחזר בלוס אנג'לס 1984).

מספר אולימפיאדות: 15.

מתי נכנסו נשים: פריז 1900.

 

על רגל אחת

שלושה שבועות בלבד לאחר שיסתיים טורניר ווימבלדון, יחזרו הטניסאים הבכירים בעולם לקומפלקס הטניס המפורסם בעולם. אם בעבר הטורניר האולימפי היה תקוע לטניסאים כמו מחבט בגרון במהלך עונה עמוסה, ורובם לא התייחסו אליו ברצינות, הרי שבאולימפיאדות האחרונות הטורניר מעניק ניקוד בסבב ה-ATP ואי אפשר להתעלם ממנו. חוץ מזה, ווימבלדון זה ווימבלדון, כך שאם אי פעם תהיה לטורניר הטניס האולימפי הזדמנות לזכות בהילה שחומקת ממנו בדרך כלל - לונדון 2012 זה המקום.

 

צילום: gettyimages
ווימבלדון יארח את תחרויות הטניס (צילום: gettyimages)

 

הטניס בגלגולו המודרני התפתח באנגליה במאה ה-19 והפך לפופולרי במהירות עצומה. שלושה מטורנירי הגראנד-סלאם (ווימבלדון, רולאן גארוס ואליפות ארה"ב הפתוחה) נוסדו עוד לפני חידוש המשחקים האולימפיים ב-1896 (אליפות אוסטרליה הפתוחה הצטרפה ב-1905). תוסיפו לכך את העובדה שהטניס האולימפי יצא לפגרה של 60 שנה – מפריז 1924 עד לוס אנג'לס 1984 – ותבינו עוד יותר למה טורניר הטניס באולימפיאדה הוא מעין מקבילה של טורניר הכדורגל האולימפי מבחינת העניין.

 

אבל זו, כאמור, נחלת העבר. ההווה מבטיח את טורניר הטניס האולימפי האיכותי והמסקרן אי פעם, עם ארבעה טניסאים שינסו לעמוד בראש הפודיום. את הגיבורים הראשיים בהצגה כולנו מכירים בעל-פה: הסרבי הכל-יכול נובאק ג'וקוביץ', האלוף הספרדי מבייג'ינג רפאל נדאל, הבריטי אנדי מארי ששוב יסחב על גבו ציפיות של אומה שלמה, ובעיקר רוג'ר פדרר, האיש שכבר השיג הכל בקריירה שלו, חוץ מדבר אחד: זהב אולימפי בטורניר היחידים. הזהב שלקח עם חברו השווייצרי סטניסלאס ואוורינקה בטורניר הזוגות ב-2008 הוא קישוט נחמד, אבל "פדרר אקספרס" תמיד אמר שהחלום שלו הוא זהב אולימפי ב-2012, לפני הפרישה שבוודאי תגיע מתישהו בשנה-שנתיים הקרובות.

 

צילום: AFP
רוג'ר פדרר. ישלים בלונדון את תואר היחידים שחסר לו? (צילום: AFP)

 

המטרה: להגיע ראשון לשתי מערכות.

החוקים: תרשו לנו לחסוך מכם (ומאיתנו) את החוקים של אחד מענפי הספורט הפופולריים בעולם. רק נציין שרשימת הנוסעים ללונדון נסגרת ב-11 ביוני. לטורנירי היחידים והיחידות שבהם משתתפים 64 טניסאים ו-64 טניסאיות יעפילו אוטומטית 56 הראשונים והראשונות בדירוג העולמי נכון ל-11 ביוני. ישנה הגבלה לארבעה טניסאים מקסימום מכל מדינה. 6 כרטיסים נוספים יחולקו ע"י התאחדות הטניס הבינלאומית כוויילד קארדס בהתאם לשיקולי גיוון מדינות, ושני כרטיסים נוספים יוענקו כצ'ופר למדינות קטנות. לטורניר הזוגות (32 זוגות) מעפילים 24 הזוגות הבכירים, פלוס 8 זוגות שנקבעים ע"י ההתאחדות הבינ"ל.

 

המעצמות הגדולות

עם 32 זכיות בגביע דייויס ו-17 בגביע הפדרציה (מקום ראשון בשניהם), ארה"ב היא מעצמת הטניס הבולטת לאורך השנים. גם בטבלת המדליות האולימפיות האמריקאים מדורגים ראשונים, לפני בריטניה (שמרבית המדליות שלה הגיעו בעידן הפרה-היסטורי של הטניס האולימפי). עם זאת, בשנים האחרונות ספרד (בגברים) ורוסיה (נשים) הן הכוח המוביל, עם המספר הכי גדול של טניסאים וטניסאיות במאייה הראשונה בעולם. הן גם סיפקו את אלופי 2008 ביחידים, רפאל נדאל ואלנה דמנטייבה.

 

צילום: AP
הרוסיות ורה זבונארבה, אלנה דמנטייבה ודינארה סאפינה על הפודיום בבייג'ינג (AP) (צילום: AP)

 

הטניסאים הגדולים

צריך שתי אצבעות כדי למנות את הטניסאים האגדיים שזכו בזהב אולימפי בטורניר היחידים לגברים מאז חזרת הטניס ב-1988: אנדרה אגאסי (1996) ורפאל נדאל. זהו. יתר הזוכים היו שחקנים טובים מצוינים, אבל לא יותר מכך. עם כל הכבוד לאלופים כמו מארק רוסה השווייצרי או ניקולאס מאסו הצ'יליאני, נראה שהם זכו בעיקר בגלל זלזול מסוים של שחקני הצמרת. שמות בולטים שלקחו מדליית ארד היו נובאק ג'וקוביץ' ב-2008, סטפן אדברג ב-1988 וגוראן איבניסביץ' ב-1992.

 

אצל הנשים, אין טענות: כל הזוכות מ-1988 עד 2008 היו תותחיות אחת אחת: שטפי גראף, ג'ניפר קפריאטי, לינדזי דבנפורט, ונוס וויליאמס, ז'וסטין הנין ואלנה דמנטייבה. מלבד הרוסייה, כל האחרות דורגו 1 בעולם. בזוגות, ונוס וסרינה זכו פעמיים בזהב. אגב, הזהב של גראף בסיאול 1988 היה חלק מעונת הטניס הגדולה בהיסטוריה, שבה זכתה הגרמנייה גם בכל ארבעת טורנירי הגראנד-סלאם, וההישג זכה לכינוי המוזהב: "גולדן גראנד-סלאם".

 

צילום: איי פי
האלוף האולימפי מ-96, אנדרה אגאסי (צילום: איי פי)

 

טורניר הטניס בלונדון 2012

תאריכים: 28 ביולי עד 5 באוגוסט.

מקום: ווימבלדון, לונדון.

מספר משתתפים: 64 גברים יחידים, 64 נשים יחידות, 32 זוגות גברים, 32 זוגות נשים.

תחרויות: 5 (גברים – יחידים וזוגות, נשים – יחידות וזוגות, וטורניר הזוגות המעורבים שחוזר לראשונה מאז 1924).

מבנה התחרויות: טורניר בשיטת נוקאאוט. המפסידים בחצי הגמר ישחקו על מדליית הארד. כל המשחקים בכל הטורנירים ייערכו בשיטת הטוב משלוש מערכות, מלבד גמר הגברים ליחידים, שישוחק כמו בגראנד-סלאם בשיטת הטוב מחמש. בטורניר הזוגות המעורבים, משחק שיגיע לשוויון 1:1 במערכות יוכרע בטיי-ברייק עד 10 נקודות.

 

הזווית הישראלית

תשעה טניסאים ייצגו את ישראל באולימפיאדות לאורך השנים. ביחידים, עמוס מנסדורף חתום על הישג השיא: שמינית גמר ב-1988. בזוגות, אנדי רם ויוני ארליך הודחו ברבע הגמר באתונה 2004. כעבור ארבע שנים נסעו אנדיוני לבייג'ינג כאחת התקוות הגדולות של ישראל למדליה, אחרי שזכו באליפות אוסטרליה, אבל המדורגים 3 בטורניר עפו כבר בסיבוב הראשון.

 

  תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים