ד"ר פומרנץ ומיסטר דיין. הערות הבמאי

אסי דיין הוא אחד מיוצרי הקולנוע הפורים בתולדות הקולנוע הישראלי. מאז שהופיע על המסך הגדול כצבר יפה הבלורית והתואר ב"הוא הלך בשדות" של יוסף מילוא ב-1967, ראינו אותו בסרטים רבים, וחזינו גם באחרים, שהיה אחראי על יצירתם - ביניהם כמה נכסי צאן ברזל תרבותיים כ"גבעת חלפון אינה עונה", "מבצע יונתן", "החיים על פי אגפא", "שמיכה חשמלית ושמה משה" ועוד. השנה, דיין בן ה-67 שב אלינו עם "ד"ר פומרנץ" - קומדיה שחורה בכיכובו, אותה כתב וביים. 

• ביקורת "ד"ר פומרנץ": שיא אישי של אסי דיין
  

"ד"ר פומרנץ" הוא מעין המשך לטרילוגיה הדקדנטית של דיין ("החיים על פי אגפא", "שמיכה חשמלית ושמה משה" ו"מר באום"), ובו הוא מגלם את ד"ר יואל פומרנץ, פסיכולוג קליני שחי את חייו העלובים לצד בנו הסובל מתסמונת אספרגר (מיכאל הנגבי). במהלך עבודתו עולה בידיו להשיג הכנסה צדדית באמצעות השכרת דירתו שבקומה ה-12 למטופלים מיואשים שחפצים לקפוץ אל מותם.

אסי דיין מתדרך את מיכאל הנגבי, יוסף כרמון ואת עצמו

"אני הוא הדוקטור הזה, שאת עלילותיו, וצרותיו, וכן הלאה, והדברים המצחיקים שקורים לו - את כולם תוכלו לראות, אם תבואו בזמן", אומר דיין, שמספר לגולשי ynet על תהליך העבודה על הסרט, בו הוא מתפקד כאמור כשחקן הראשי וגם כבמאי וכתסריטאי. "אני בסך הכל הרבה דברים, אולי משום שאני הזול ביותר, או אולי בגלל שיש לי היכולת להרים סרט שהוא די צנוע מצד אחד, ומצד שני, הוא יומרני נורא מבחינה פילוסופית".

דוקטור, המדינה חולה

לצד דיין והנגבי, מככבים בסרט צופית גרנט, שמיל בן ארי, יוסף כרמון, יבגניה דודינה, לוסי דובינצ'יק, אושיק לוי וגם רבקה מיכאלי, שמגלמת בסרט מטופלת אשר מגיעה לדירתו של פומרנץ כדי לשכור את המרפסת לטובת קפיצה. דיין מספר כי הסצינה המשותפת שלהם, לפני הקפיצה, היתה מאולתרת - החלטה שקיבל למרות שהוא היה אחראי לכל מילה שנכתבה בתסריט. לטענתו, החלטת בימוי זו התגלתה כמוצלחת ביותר והסצינה היא אחת המצחיקות בסרט לדעתו.

"באיזשהו שלב עם רבק'לה מיכאלי, הגעתי למסקנה שעדיף שנעשה אימפרוביזציה. זאת אומרת שניקח על עצמו, כל אחד להגיד מה שהוא חושב, אחד מול השני, ונראה לאן נגיע", מספר דיין. "הגענו לנקודות שבהן אני הצחקתי אותה והיא הצחיקה אותי נורא. היא פשוט בן אדם מוכשר באופן לא נורמלי, וזה היה פשוט חתיכת 'ארץ נהדרת' פתאום באמצע הסרט".

אסי דיין ורבקה מיכאלי. צוחקים על המוות

על אף שהוא היה המוח מאחורי הסרט, דיין מודה כי בתהליך היצירה שלו, הוא מצא עצמו מתקשה לעמוד כשחקן בהוראות הבימוי המוקדמות שלו עצמו. "המניפולציה אצלי מתחילה מזה שהזכרון שלי... אני קורא לזה 'אלצהיימר נעורים'. אני מתאר ממש בפרטי פרטים את המצב של המוח שלי שמתפרק, ונעשה לחביתה, בגלל שאני לא מצליח לזכור דברים לפרטים", הוא מתוודה.

"אצלי בסרטים יש תמיד איזה אלמנט קיצוני, כמו כאן ההתאבדויות, ואני זה שאני משחק את התפקיד הראשי. זו גם עובדה שצריכה להקל על הצופה - העובדה של האחריות. יכולים תמיד לבוא בטענות לאיש על המסך ולהגיד: 'זה האיש שדפק לנו את הצורה. תכננו ללכת לאכול איזה מסבחה אחרי הסרט, והנה אנחנו כבר רוצים לקום. ועד שמצאנו חניה, בסוף אנחנו שוב רואים את הבמאי הזה, שהוא גם במאי, גם כותב, גם משחק. מה יהיה הסוף איתו?'".

בלי סודות מקצועיים

את "ד"ר פומרנץ" צילם דיין, בסיועו של צוות ההפקה בראשותו של אייל שיראי, תוך 14 יום - הישג לא מבוטל מבחינתו. אחד הקשיים היה איך להכניס את התחושה של הקפיצה מהמרפסת בקומה ה-12, מבלי לסכן את השחקנים שנתלים על המעקה לקראת התאבדותם. לצורך העניין נדרש הצוות לזוויות צילום נוספות ובלוקיישנים נוספים.

"הקפיצות - זה קטע שהוא כביכול קשה מאוד מבחינת אקשן בסרט. איך אתה מביא את זה לקהל, לצופים. אז צילמנו מזוויות. אם המצלמה היתה צריכה להימצא מחוץ לבניין, מקומה נמוכה יותר, לצלם אותם כלפי למעלה. מלמטה למעלה. ואותם, מלמעלה למטה, כאילו הם לפני קפיצה, והם קופצים", דיין מנדב מידע אך מגביל עצמו כדי לא לספק אינפורמציה ל"מתחרים" הקולנועיים: "אני לא רוצה להיכנס לסודות המקצועיים. אני לא רוצה שיגנבו לי את הסרט הזה", הוא מתלוצץ. "שיגנבו קודם כל מ'גבעת חלפון'. לאט לאט. עשיתי 18 סרטים. תגנבו 17, ואחרי זה תגיעו לזה".

אסי דיין על הסט. אחראי בלעדי על התסריט

"ד"ר פומרנץ" הוא סרט לא אופייני לקולנוע הישראלי העכשווי ויש בו תכנים הלקוחים מספרי הפילוסופיה, בהם מצוי דיין, ועל כך הוא מתגאה. "אני חושב שהסרט הזה הוא נרקיס בתוך ביצה של קולנוע ישראלי די מפוקפק", הוא קובע, "אתה רואה נושפים בעורפך עוזרי במאי ומנסים להיכנס לתוך מוח, כשאני בא מתוך דיסציפלינה אחרת בכלל, ואין שם כל הזמן אלמנטים, אם השוט יהיה רחב מספיק, או הצילום על דולי 360 מעלות - כל מיני ביטויים כאלה שמנסים להפוך את הבמאי למשהו חשוב מבחינה מקצועית, והוא בסך הכל הופך לשען קטן.

"כיוון שאני גם הכותב של הסרט, הרשיתי לעצמי לעשות טעויות שיכולתי לתקן אותן במקום, על פי השפה שלי, על פי הרצון שלי. אף אחד לא יכול לבוא ולהגיד לי 'מי אתה? מי הבן אדם שכתב את התסריט הזה? זה לא היה כתוב ככה'. אני אומר לו: 'אני, אני כתבתי, ואני שיניתי'. אבל לא היה מריבות בכלל. באמת, אני לא רוצה לשבח את הסרט. בואו, בואו תראו את הסרט, תעשו לי טובה. בואו פעם אחת, נראה אם לא תגיעו פעם שניה".