בהודו הפכתי לאשה הקטנה ואתה - לזכר אלפא
"מצד אחד, הרגיש לי טוב להיות הגבר שלך. להיות האביר על הסוס הלבן, זה שמציל אותך. מצד שני, אני אוהב אותך עצמאית ושולטת בעניינים. בהודו היית צל של עצמך". המשך עלילות זרוב ותומאסו, והפעם: הודו כחוויה מגדרית
תראי את הפועלים האלה, שניים חופרים, שישה מסתכלים. כמו טוקבקים בפייסבוק.
זרוב
חשבתי שתגיד שהם כמו הודים.
תומאסו
פייסבוק הוא קצת כמו הודו: צבעוני, כאוטי וכמעט כולם שם.
זרוב
בכל מקרה, איזה מזל שאנחנו בפיליפינים וכבר לא בהודו. הודו הייתה מעיקה.
להיות אשה בהודו
תומאסוגם אני שמח שהגענו לפיליפינים, אבל גם קצת מתגעגע להודו. בשבילי, היא מופלאה. המרחבים האינסופיים, המוני האדם, הריחות, הצבעים, השונות המתפרצת לתוך העדשה שלי. זה אמנם מקום זר והסיפורים על הקשיים בו רבים ומגוונים, אבל אחרי כמה שבועות אני מרגיש שם בבית. אני יושב עם העם ברכבת, מתמקח עם רוכלים, ומעדיף באופן כללי, מקומות פחות תיירותיים. כשאני בהודו, אני מסתובב בה ללא פחד כמעט.
זרוב
אני מבינה מה שאתה אומר. נהניתי בהודו, למדתי ממנה המון, אבל הספיק לי. לא רוצה לחזור אליה, לא עד שהיא תדביק את הפער של מאות השנים שהיא מפגרת אחרי התרבות המערבית, לפחות.
תומאסו
הייתי שם פעמיים, וזה לא הספיק.
זרוב
נו בטח, אתה אומר את זה כי אתה גבר. גברים מתים על הודו.
תומאסו
מה ההבדל?
זרוב
ההבדל עצום. אפילו שהיינו באותם מקומות, באותו הזמן, עם אותם אנשים, ונדמה שעברנו אותן חוויות – הרושם של שנינו אחר, אפילו הפוך. רק כי אתה גבר, ואני אשה. מפחיד להיות אשה בהודו. לא שמת לב?
תומאסו
בטח ששמתי לב. כל פעם שראיתי אותך מתכווצת מפחד עלו בי רגשות מעורבים. מצד אחד, הרגיש טוב להיות הגבר שלך, להיות האביר על הסוס הלבן, זה שמציל אותך. מצד שני, אני אוהב אותך עצמאית, חזקה, שולטת בעניינים. בהודו היית צל של עצמך. את כל ההחלטות של המסע העברת אלי. לא יצאת לבלות לבד.
זרוב
זה עשה לי טוב, ששמרת עליי. בחיי שאין לי מושג איך נשים מצליחות להתמודד עם הודו בעצמן, בלי להידבק למאבטח גבר. אבל הפריע לי שהייתי מקורקעת אליך, שלא היה לי אומץ לטייל לבד בעולם, ולגלות אותו ללא החסות שלך, ובפעם היחידה שכן טיילתי לבד ונכנסתי לחדר קטן של שני נזירים בודהיסטים ידידותיים שגרים בטירה, כמעט והתפגרת מרוב כעס וחרדה.
תומאסו
יש הבדל עצום בין להיות עם ביטחון עצמי ולנהל משא ומתן עם ההודים באסרטיביות, לבין להיות אשה לבנה במקום זר, וללכת לדירה של כמה גברים זרים לבד, נזירים או לא נזירים.
זרוב
אתה רואה איזה חוסר הגינות? אם אתה היית נכנס לחדר שלהם, זה היה בסדר. כשאתה גבר לבן, אתה שונה, חזק יותר, נערץ. תשומת הלב לא פוסקת. כשאת אשה לבנה, תשומת הלב מקבלת פנים אחרות, מאיימות. בתור אשה לבנה, את אוטומטית מופקרת.
זה לא משנה מה את לובשת, הגברים ההודים מתגרים מעצם המהות שלך, ואת לא תקבלי אפילו רבע מהכבוד שהם רוחשים לנשים ההודיות, אם אפשר לקרוא לדיכוי והשתקה "כבוד". אני אומרת לך, הם לא הפסיקו לרגע להסתכל עליי במבטים חרמנים, לצלם אותי במצלמות הסלולרי – עם או בלי רשותי, ולפעמים גם לגעת.
תומאסו
אני זוכר את השיא: זה קרא בסוף הטיול שלנו, בימים האחרונים. היינו מותשים וכבר רצינו לעוף משם. הייתה לנו עוד חוויה אחרונה לעבור – לראות את מטאליקה בהופעה הראשונה שלהם בהודו, בעיר בנגלור. העיר הזו נחשבת מאד מודרנית והיא בירת ההיי-טק של הודו. ציפינו לחופשיות יחסית, מקום נקי והמוני הודים נאורים. נחתנו בתחנה המרכזית שלהם – שהיא גרועה מזו בתל אביב בכמה מידות. מטונפת, אכזרית וקשוחה.
כמה ימים אחר כך, כשהתארחנו אצל משפחה הודית בורגנית, הם התקשו להאמין שהעברנו שם לילה ואמרו שהם לא מגיעים לשם בחיים. במקום הזה, מישהו ניסה לגעת בך בדיוק כשאני חלמתי לי ובהיתי בחלל. נער הודי שרצה להתחכך בך, כאילו בטעות. שמעתי את הצעקה שלך, ומיד הגבתי. הכאוס ההודי המצוי עיכב אותי לכמה שניות בלהבין מה בדיוק קרה. כשהבנתי, התלקחו בי רגשות ששכחתי שקיימים בי. רציתי לרסק אותו. את היית בהלם, ואני הייתי במוכנות למלחמה, מוקף הודים חששניים. אחרי כמה שניות הבחור השתחרר מהאחיזה שלי וברח כל עוד נפשו בו.
זרוב
באותו הרגע הרגשתי כלפיך הערכה מסוג חדש, מרגש, אפילו מגרה. אתה נלחמת על הכבוד שלי, כמו 'ערסוואת' אמיתי. כמו זכר האלפא של השבט שמגן על הטריטוריה שלו בחירוף נפש. אפשר לומר שהודו הוציאה ממך את הגבריות הסטריאוטיפית, האלימה, המתפרצת שלא ידעתי שקיימת. אבל אותי היא צמצמה לגבולות של אישה קטנה, כנועה ומבוישת. וזו, בשורה התחתונה, אחת הסיבות למה הודו לא מצאה חן בעיניי. בסוף הטיול בהודו, כבר גירד לי להתחפף לארץ אחרת במטרה שלא לשוב.
בסרי לנקה הפכנו לבעל ואשה
תומאסו
לא שבסרי-לנקה היה טוב יותר.
זרוב
כן, המחזרים הסרי-לנקים היו בלתי נלאים.
תומאסו
בסרי לנקה עשיתי משהו שלא חשבתי שאי פעם אעשה. בעקבות הסיפורים של חבר שהיה שם על ה'ביץ' בויס' הבלתי מרוסנים, אותם צעירים מקומיים שרודפים ללא לאות אחרי תיירות, קניתי לך טבעת. כשהתחתנו לפני כמעט שנה, לא רצינו לעשות את זה. אמרנו לעצמנו ולאחרים שהטבעת מסמלת רכושנות ואנחנו מאמינים בחופש.
אמרתי לעצמי שאני לא רוצה לכבול אותך בנישואין, אני רוצה להעצים אותך. אבל החוויה של הודו, ההתקפה הבלתי נגמרת הזו, גרמה לי לרצות להגן עלייך. רציתי שיהיה לך אביזר קסמים שמזכיר לך ולאחרים שלא משנה איפה תהיי ולא משנה עם מי, תמיד יהיה מי שאולי לא עושה את ההחלטות הנכונות תמיד, אבל תמיד שם בשבילך.
זרוב
וככה בטיול הענק וחסר הגבולות שלנו, נתנו לתרבות המקומית לנצח את הנון-קונפורמיזם של מערכת היחסים שלנו. לא בטקס הנישואין שלנו כי אם במזרח אתה הפכת לבעלי ואני הפכתי לאשתך.
תומאסו
ואז הגיעה תאילנד...
אליזרין וויסברג ותום אשחר עזבו הכול וטסו לירח דבש במזרח. הם מטיילים כבר חצי שנה וזה הטור הזוגי שלהם. יש להם גם בלוג ובו כל החוויות מהטיול, וכן עמוד מעריצים בפייסבוק
- לכל הכתבות, העדכונים והסקרים - כנסו לעמוד המעריצים של ערוץ יחסים
לפנייה לכתב/ת 
