שתף קטע נבחר

צילום: Jupiter

חייה המסתוריים של גירית הדבש

הגירית נחשבת לבעל החיים האמיץ ביותר בעולם. מצויידת בחוצפה וחסינות מרשימה מפני הכשות נחשים ועקיצות דבורים, היא זוכה לכבוד מאריות, נמרים ואפילו צבועים, שחוששים לפגוש מקרוב את הטופרים והשיניים החדות שלה, וגם מסוגלת לשרוד פגיעה מרכב

הגירית היא טורף בינוני ממשפחת הסמוריים (Mustelidae). היא חיה גם אצלנו, כאן בארץ, אבל כמו בכל מקומות החיות שלה בעולם - המפגשים אתה נדירים, ולמרבה הצער, כשמצליחים לראות אותה זה באותם מקרים שבהם היא נכנסה לעימות חזיתי עם מכוניות על הכבישים החוצים את שטחי המחיה שלה, שצומצמו בצורה כואבת.

 

בעוד באפריקה משתרע אזור המחיה של גירית הדבש על פני 600 קמ"ר, נאלצות הגיריות הישראליות להסתפק בקילומטר רבוע אחד, שנחסם כמעט מכל עבריו על ידי כבישים שבמרכזם מוצבות מחיצות בטון אטומות, כך שגם אם הן מצליחות לעבור למרכז הכביש בשלום, הן חוזרות שוב למרכזו כשעליהן השלום.  

 

 

הטורפת הנדירה ביותר בישראל

הגירית היא ללא ספק הטורף הנדיר ביותר בישראל. היא נעלמת ממקומות רבים בארץ ובעולם ונמצאת בסכנת הכחדה חמורה. אוכלוסיות שלמות שלה הושמדו בידי דבוראים הנלחמים בה בחרמה. בנוסף לכך פיתוח מערכות הכבישים גורם לכך שסיכוייה להגיע לבגרות ולהתרבות שואפים לאפס.

 

שמה המדעי של גירית הדבש הוא capensis Mellivora, ופירושו "זולל הדבש". היא הוגדרה לראשונה בשנת 1776 באזור כף התקווה הטובה שבדרום אפריקה.

 

גירית הדבש היא בעל חיים נבון, גמיש וזריז המתאפיין בהליכה מגושמת וכבדה, אך היא פחות מגושמת מהגירית המצויה. כמו כן היא נמוכה וחסונה ובעלת גפיים חזקות וזנב. שני המינים אינם קרובים. אמנם שתיהן שייכות למשפחת הסמוראים, אלא שכאן נפרדות דרכיהן מבחינת הסיווג, וגירית הדבש הופכת לנציגה של תת-משפחת גיריות הדבש Mustelidae.

 

אורכו של הזכר כ-70 ס"מ, ואילו הנקבה קטנה יותר - אורכה כ-60 ס"מ. משקלו של הזכר מגיע לכעשרה ק"ג, ואילו משקלה של הנקבה כשישה ק"ג. הגירית בולטת מאוד מכל היונקים בשטח בצבעי הפרווה המיוחדים והבולטים לעין.

 

צבע הגב עד לקדקוד והמצח לבן-אפרפר, החלקים התחתונים של גופה בצבע שחור, כאשר רצועה לבנה מחלקת את הגב האפור מהגחון השחור, והזנב שחור וקצהו אפור. שיערה של הגירית גס בחלקים העליונים של הגוף. יש לה חמש אצבעות בכל רגל.

 

ברגליים הקדמיות יש לה טפרים ארוכים המגיעים לאורך של ארבעה ס"מ, ובכפות הרגליים האחוריות הטפרים קטנים בהרבה מאשר ברגליים הקדמיות. הצבעים שלה משמשים לאזהרה שאין ארס בצדה. בעוד אלה הארסיים צובעים את עצמם בצבעי כתום-אדום, מתהדרים ה"ערסים" שביניהם בצבעי שחור-לבן שאומרים - "היזהר ממני, לא כדאי לך להתעסק אתי"...

 

 

 

בישראל בסכנת הכחדה חמורה

גירית הדבש חיה באזורים מדבריים ומדבריים למחצה, בערבות עשב, במקומות שיש בהם פחות מ-100 מ"מ גשם בשנה, ועד לאזורים שיש בהם כמות משקעים גבוהה מאוד - כ-2,000 מ"מ גשם. היא חיה ביערות טרופיים, שטחים מרובי עצים, גדות של נהרות או נחלים, ביצות, אזורי דשא מוצפים במים, גבעות סלעיות, אזורים חוליים, סוואנה, שטחי ערבה פתוחים ובאזור אפריקה, גם באדמות החקלאיות.

 

גם בישראל חיה הגירית במקומות חיות מגוונים, החל מאזורי המדבר והערבה ועד לאזורים ההרריים הים תיכוניים.

 

בישראל תפוצתן של הגיריות מקוטעת. בשנות ה-70 של המאה הקודמת זוהו בישראל ארבע תת-אוכלוסיות נפרדות זו מזו: בשפלת יהודה, מאזור לטרון - שער הגיא ועד ללכיש; בגליל העליון המזרחי; בעמק החולה ובגולן; בערבה הצפונית, בסביבות חצבה. בשנים האחרונות יש תצפיות מעטות מצפון-מערב הנגב ומאזור לכיש. 

 

בין כל בעלי החיים בעולם, נראה שגירית הדבש היא מהפחות נחקרות, וידוע מעט מאוד על חייה. בשנים האחרונות מתקיימים שני מחקרים, שהם בעצם המקיפים והארוכים ביותר שנערכו עד היום. הראשון שמתנהל מזה כמה שנים במדבר קלהרי ובמוזמביק, נערך על ידי זוג חוקרים, קולין וקיית בג.

 

המחקר השני נערך על ידי בוקי וריצ'רד פיק, מזימבבווה, שקיבלו לידיהם גור של גירית בן שבועיים, שאמו נורתה בידי צייד שהחליט שגירית מתה על קיר המשרד שלו היא קישוט יפה. העובדה שהיא נשאה בפיה גור קטן לא ממש הפריעה לו.

 

 

 

 

בעל החיים הנועז ביותר בעולם

המיוחד במחקר שנערך על ידי הזוג פיק הוא שהם חיים בשמורת טבע פרטית שבבעלותם, שנמצאת ב"מטובו הילס" שבזימבבווה. גור הגירית, שקיבל את השם באדג', גדל אמנם בקרבת בני אדם אך הוא לא היה כלוא בבית או בחצר, וניתן לו החופש להסתובב ברחבי השמורה ולנהל חיי בר מוחלטים, כאשר הבית משמש לו מפלט, או תחליף לאם - כשהוא נזקק לאהבה. ועל אף המוניטין העצבניים שלו, הוא היה זקוק לאהבה, ולהרבה.

 

3,500 שעות של תצפית הניבו תובנות שלא ניתן היה לקבל אותן בדרך אחרת, כי באדג' שיתף את משפחתו החדשה בכל בעיות הילדות שלו. בדרך כלל הגורים של גירית הדבש נשארים צמודים לאמם כמעט שנתיים, ובמהלכן הם לומדים את כל התורה שמקיפה את המיתוס "גירית הדבש".

 

 לא לחינם היא זכתה להיקרא בעל החיים הנועז ביותר בעולם, ולהיכלל בספר השיאים של גינס (2004) כבעל החיים האמיץ ביותר.

 

באדג' ניפץ כמה מהמיתוסים החזקים שמלווים את גיריות הדבש. "אין לכם שום סיכוי להצליח לגדל את הגירית כחיית מחמד; היא בוגדנית, וברגע שמשהו לא ימצא חן בעיניה - היא תשכח מי גידל אותה ותתקוף אתכם" אמרו להם יודעי דבר מקרב הקהילה הזואולוגית בזימבבווה.

 

אולם באדג' הוכיח שהוא יודע לאהוב ולקבל אהבה, לגרגר כשצריך ואף לשאוג כאריה. בעצם, אם לא עוברים על הכללים שהוא קבע - ביחס אליו כמובן - לעולם לא יהיו לכם בעיות: "אל תתעסקו באוכל שלי, ובכלל, בשום דבר שהוא שלי - אני קובע מה שלי ומה לא..." 

 

 

לא מהססת להילחם מול טורפים גדולים ומסוכנים ממנה

את האגדות על אומץ הלב של גירית הדבש שמעו כנראה גם התאו, וגם טורפים אחרים, בכל סדר גודל, והם כולם נותנים לה את הכבוד הראוי לה. לא פעם נראתה גירית דבש גונבת לנמר את הטרף, בחוצפה שמתאימה רק לה.

 

הנמרים מנסים לפעמים להתנגד, אך במקרים רבים, על אף שהם גדולים פי כמה מהגירית, תהיה ידם על התחתונה, והם יעדיפו להימלט, שכן סיכוייו של נמר פצוע, כבעל חיים סוליטרי, להצליח לצוד - קטנים. 

 

לגירית יש פרווה גסה מאוד, המכסה עור קשה ועבה במיוחד, בעיקר באזור הגב ("המסומן" לצורך הבחנה בלבן...) ובאזור הצוואר, לשם פונים כל הטורפים כדי להכריע את הקרב, אך גם מלתעות הלביאות לא יכולות לו.  

 

המעניין בפרווה הוא שהיא גדולה על הגירית בכמה מידות, וכאילו יושבת על האיברים הפנימיים כשכמייה שכמעט אינה מחוברת ברקמות לגוף. היא דלה בכלי דם, ולכן גם אם מישהו מצליח לחדור מבעדה - היא לא ממש מדממת. פרט לרגליים ולראש, הגירית מסוגלת להסתובב בתוך עורה בצורה שמפתיעה לא פעם את מי שתוקף אותה מאחור.

 

התוקף מחזיק בפיו את אחורי הגירית, משוכנע שמצבו טוב, וכאילו משום מקום מופיע פתאום הראש ונושך, עם מערכת שיניים חדות, ארוכות וחזקות ביותר. ואם לא די בזה, הגירית מצוידת במערכת התזה הדומה לזו של הבואש, אבל כמו כל דבר שהיא עושה, כך גם במקרה הזה היא עושה את זה חזק יותר. הנוזל, פרט לכך שהוא מסריח בצורה נוראית ומחניק, הוא גם חומצתי וצורב את עיני מי שעומד מאחור.

 

 

 

מעדן מלכים: נחשים ודבש

אחת התכונות המעניינות אצל גירית הדבש קשורה לשני המאכלים האהובים עליה ביותר: נחשים ודבש. גירית הדבש, כמו קרובתה הנמייה, חסינה בפני מרבית (אם לא כל) ארסי הנחשים החזקים ביותר.

 

למעשה, חלק מהחסינות עובר אליה בתורשה עם דם (או חלב אמה), והיא מתחזקת במהלך הזמן עם מספר ההכשות שהיא חוטפת, שמחזקות את מנגנון ההגנה שלה. בסרט שצולם על ידי צלם טבע ששמו באגס, העוסק בקוטלי הנחשים באפריקה, יש קטע (שהפך, אגב, להיות להיט ביוטיוב) המראה גירית נלחמת נגד קוברה.

 

הקוברה מכישה את הגירית בלחיים. כמה דקות לאחר מכן הגירית מתהפכת על גבה ומתה, או כך לפחות זה נראה. לאחר שעתיים, וממש לפני שהצלם החליט לסגור עניין, היא התעוררה, התהפכה על רגליה, פיהקה, ניערה את ראשה כמו לאחר "הנג-אובר", התמתחה, ניגשה אל הנחש והמשיכה לאכול כאילו כלום לא קרה.

 

באדג', הגירית של בוקי, הוכש לראשונה על ידי קוברה יורקת. פרט לאי נוחות קלה, הוא לא הפגין שום מצוקה אלא להפך, הוא הוצף אדרנלין, ולאחר שחיסל את הקוברה החל לרוץ ולשחק בסופר אנרגיה.

 

בנוגע לדבש - כאשר באדג' היה בן כמה חודשים הציעו לו דבש. הוא לא ממש התלהב, ואפילו נרתע מעט באופן אינסטינקטיבי, כאילו ידע שבעקבות הדבש יגיעו גם הדבורים. כשבגר מעט, קצת אחרי גיל שנה, הוא החל לגלות בעצמו עניין בכוורות דבורים. אלא שכגירית חכמה, ואולי ובעיקר מפני שהגיריות פעילות לילה ולא יום, הוא לא התקרב אל הכוורת בשעות היום, אז הדבורים תוקפניות, אלא המתין ללילה, כשהכוורת נמה, ואז תקף.

 

הוא אכל תחילה את הזחלים של הדבורים, ואז פנה לדבש. לדבורים אין שום סיכוי לחדור את הפרווה העבה שלו, ובמיוחד את החלק העליון והלבן שאליו הן התכווננו, מכיוון שאותו הן ראו, בעוד החלק התחתון - השחור, נעלם מעיניהן.

 

מאחר שעורה של הגירית גדול עליה, כשהיא מחדירה את ראשה אל תוך הכוורת פניה מתכרכמות, עור העורף העליון עולה על הפנים, האוזניים הממוקמות בנקודה נמוכה על הפנים מכסות את העיניים הקטנות, ורק חלק קטן מהפנים נשאר חשוף.

 

עם זאת, כל תקיפה שכזאת מותירה את הגירית עם עשרות - ואפילו מאות עקיצות, וכאן טמונה כנראה הסיבה לכך שבאדג' סירב להתקרב לדבש בגיל צעיר. כנראה שבמקביל להתבגרות ולעליית הכושר החיסוני של הגירית מפני ארס הנחשים, עקב התקיפות החוזרות ונשנות על הכוורות עולה גם חוסנה בפני ארס הדבורים. 

 

 

שורדת תקיפות של טורפים וגם דריסות

פרט לעור העבה, והתכונות שמנינו, נתון חשוב בתכונותיה של הגירית המאפשר לה לשרוד תקיפות של טורפים הגדולים ממנה בהרבה, הוא העובדה שהגולגולת שלה חזקה במיוחד. בכלל, עצמות גופה של הגירית צפופות מאוד, דבר שמקנה להם חוסן רב.

 

בתחילת אוגוסט 2010 קיבלה בוקי פיק דיווח כי באזור סטופל מוהולוהולו שבקלהרי נפגעה גירית בראשה בצורה חזיתית ממכונית. הגירית הובאה לחוות המחקר של הזוג בקלהרי, ושם התברר שעצמות הגולגולת שלה עברו את הפגיעה בשלום, פרט לשבר בלסת. שבוע לאחר מכן הגירית החלה לאכול בעצמה, ושבועיים מאוחר יותר היא המליטה גור בריא.

 

כשבאדג' היה בן פחות משנה הוא חטף בעיטה בראש מג'ירף, בעיטה שהייתה מחסלת כל בעל חיים אחר; באדג' התגלגל, חזר להוריו המאמצים בריצה, התכרבל במשך חמש דקות, ואז חזר לענייניו. אבל הוא לבטח למד את הלקח...

 

בני השבטים באפריקה נוהגים לספר על שיתוף הפעולה בין ציפור שנקראת אוביל (ציפור שגודלה כגודל זרזיר) לגירית הדבש, וחוקרים טוענים שהסיפורים נכונים. גיריות הדבש באפריקה מגלות את הכוורות בסיועה של הציפור הזאת, שמשקלה כ- 50 גרם ואורכה כ-20 ס"מ. הציפורים מובילות את גירית הדבש אל הכוורת על ידי השמעת שריקות בכל כמה מטרים.

 

כאשר הגירית מגיעה אל הכוורת שמצויה לרוב בחללים שבגזעי עצים, היא מפרקת אותה בעזרת טופרי רגליה הקדמיות, ואז היא אוכלת את הדבש, הגלמים והזחלים, ומשאירה לאוביל את שרידי החלה, הדבש, הרימות והדונג. אנשי השבטים באפריקה למדו לעקוב אחר האוביל כדי לאסוף דבש. באפריקה נהוג לתלות את כוורות הדבורים על ענפי עצים כדי שהגיריות לא יוכלו לשדוד אותן.

 

בהודו קיבלה הגירית את הכינוי חופרת הקברים, עקב דיווחים על כך שהיא חופרת בתוך קברים וניזונה מגופות של בני אדם. חיפוש מזון מהסוג הזה מתרחש גם בקבריהם של בדווים בחצי האי ערב. ההתנהגות הזאת תועדה בהרחבה בהודו וגם במזרח התיכון. אולם כך או כך, הן נוהגות לחפור קברים רק בתקופות מצוקה.

 

גירית הדבש היא טורף עתיר אנרגיה. הדבר מתבטא כשהיא חופרת, נלחמת, שודדת ופורצת ללולים. כאמור, היא מצוידת בגפיים קדמיות חזקות ובטפרים קדמיים ארוכים דמויי סכינים, המשמשים לחפירה ולטיפול במזון.

 

 

פרט לנחשים ודבש היא ניזונה מיונקים קטנים, מביצי ציפורים וגוזלים, מזוחלים, צבים, חיפושיות, שורשים ופקעות, פירות, דרבנים, יונקים גדולים, ולעתים גם מנבלות. כשגירית הדבש אוכלת טרף קטן היא אוכלת את כל חלקיו כולל את עורו, עצמותיו, נוצותיו, ופרוותו, ולא משאירה ממנו דבר. לעתים קרובות הן עוקבות אחרי הטרף בריצה אטית מבלי להתעייף, עד שהן לוכדות אותו.

 

הגיריות הן בעלי חיים סוליטריים, כלומר הפרטים חיים בנפרד. במקרים שנצפים שני פרטים או יותר, מדובר באם ובנה או בתה - כאשר הצאצאים מלווים את אמם כשנתיים, תקופה הדרושה להם כדי ללמוד את כל מיומנויות הציד - או בזכר בכיר וזכרים נחותים הנעים בקרבתו.

 

בדרך כלל אין קרבות בין הזכרים, והזכר הנחות מפגין את נחיתותו בשפיפות, בעוד הזכר הבכיר מעמיד את זנבו וניצב גבוה מעל הזכר הנחות - אלא אם כן הזכר הנחות אינו מודע לעניין ההייררכיה, כפי שקרה לבאדג', הגירית של בוקי וריצ'י, שלא התייחס לקודים ולאיתותים שקיבל מזכר בכיר גדול ממנו בהרבה, ייתכן שבגלל שריח הנקבה המיוחמת בלבל את חושיו, ובגיל שנתיים שילם על כך בחייו.

 

הכתבה פורסמה בגליון 179 של "טבע הדברים "

 

מתנה לגולשי ynet: גיליון היכרות ב-10 שקלים בלבד

 

צילומים: עזרא חדד וריצ'ארד פיק


פורסם לראשונה 26/03/2012 23:48

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
חסינות כנראה מפני כל ארסי הנחשים. באדג' הגירית לא יכול שלא לעבור ליד נחש בשקט...צילום: ריצ'ארד פיק
גיריות דבש במשחק חיזור. צילום: עזרא חדד
לא מפחדות מעימות. במיוחד ככל שהסכנה גוברת והיריב משיב מלחמה. צילום: ריצ'ארד פיק
בתנועה מתמדת. עוברים מרחקים גדולים לחיפוש מזון בעזרת חוש ריח מפותח. צילום: עזרא חדד
מומלצים