שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    20 שנה אחרי: הניצולים חזרו לתופת בארגנטינה
    "גיהנום עלי אדמות" - זה מה שראה שגריר ישראל בארגנטינה ב-17 במרס 1992. הפיגוע שיזמה איראן בשגרירות קטל 29 בני אדם, בהם ארבעה שליחי משרד החוץ. אחרי 20 שנה, ynet חזר עם הניצולים והמשפחות למקום שבו נגמרו החיים ההם. את הצדק הם לא מצאו שם. צפו ביומן המסע - תיעוד מיוחד ובלעדי

    המסע - El Viaje

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    בכניסה לרחוב ארויו יורדים חברי המשלחת מהאוטובוס. מוקפים בעשרות שוטרים ומאבטחים הם מתחילים ללכת במורד הרחוב אל המקום שבו עמדה פעם שגרירות ישראל בארגנטינה. "לא טוב לי", לוחשת באוזני רחלי שפי ברגע שהמצלמה לא מספיקה לקלוט, "קשה לי להיות פה". צעדים ספורים מאחוריה מתהלך בדממה בעלה יצחק, פניו חתומות. לפני 20 שנה היה הוא כאן בן בית, השגריר הישראלי. מאוחר יותר יספר לי שמאז שסיים את שליחותו הדיפלומטית לא חזר לכאן. "כשהגעתי לשגרירות באותו היום המקום נראה היה כמו שדה קרב, תופת של ממש, רעש נוראי של סירנות, צרחות, זכוכיות מנופצות, עשן. גיהנום עלי אדמות".

     

    זה קרה ב-17 במרס 1992. מכונית תופת נהוגה בידי מחבל חונה בסמוך לכניסה של מתחם השגרירות הישראלית ברחוב ארויו 910 בבואנוס איירס.

     בשעה 14:50 אירע הפיצוץ, בניין השגרירות קורס. מחיר הדמים היה נורא - 29 הרוגים ועשרות פצועים מבין עובדי השגרירות, שכנים ועוברי אורח. ארבעה אזרחים ישראלים עובדי משרד החוץ נרצחו אז: דוד בן רפאל, אליאורה כרמון, זהבה זהבי ועלי בן זאב.

     

    "בדקות הראשונות אחרי הפיצוץ איש עדיין לא תפס עוצמת האירוע", מספר נועם סחר, לשעבר מאבטח בשגרירות שניצל. "רק כשהצלחנו לצאת החוצה הבנו את גודל האסון, בניין שעמד על תלו במשך 42 שנים פשוט נעלם".

     

    "רק כשהצלחנו לצאת הבנו את גודל האסון. הבניין פשוט נעלם" (צילום: אבי פרץ) (צילום: אבי פרץ)
    "רק כשהצלחנו לצאת הבנו את גודל האסון. הבניין פשוט נעלם"

     

    הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" למחרת הפיגוע (מתוך "ידיעות אחרונות") (מתוך
    הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" למחרת הפיגוע

      

    עכשיו 17 במרס 2012, השעה 14:50 בדיוק. צפירה עולה ויורדת קוטעת את השקט בכיכר שגרירות ישראל בבואנוס איירס. מחלונות הבניינים שמעל מציצים דיירים, כולם עומדים בדממה. על הבמה ניצבים בצפיפות כל בכירי הממשל הארגנטינאי שהגיעו לכבד את טקס הזיכרון, לצדם ראש המשלחת הישראלית, סגן שר החוץ דני איילון. לידו מירי בן זאב, מניחה זר לזכר קורבנות הפיגוע ומזילה דמעה. עומדת מול קיר האבן שבמבט מקרוב עוד אפשר לראות עליו את סימני גרם המדרגות של השגרירות ההיא. בעלה עלי היה קצין הביטחון.

     

    "הגעתי באותו היום, אחרי שחברה התקשרה ואמרה שהיה פיצוץ בשגרירות", מספרת מירי, "אני זוכרת את החבר'ה עומדים על ההריסות, מחפשים ניצולים, מישהו מהעובדים המקומיים אמר לי שראה את עלי מסתובב. אחר כך הגיעו שלושה ימים של חיפושים עד שמצאו את גופתו תחת ההריסות".

     

    קו פרשת מים

    אנחנו מצטרפים כאורחים של משרד החוץ למשלחת. על גג המלון בבואנוס איירס אנחנו פוגשים לשיחה את דני כרמון, מאחוריו הנוף המרהיב של העיר שפעם הייתה לו בית. "עיר נפלאה וארורה", כהגדרתו. כרמון, דיפלומט ותיק במשרד החוץ ואז הקונסול בשגרירות, איבד אז את אשתו אליאורה שעבדה גם היא בנציגות. הוא עצמו נפצע קל יחסית וניצל. בשנים שעברו גידל בלעדיה את חמשת ילדיהם הקטנים. "אלה היו חיים אחרים לגמרי", דני נזכר. "זה קו פרשת מים מאוד חד. לפני הספירה, אחרי הספירה. לפני הפיגוע, אחרי הפיגוע".

     

    מתוך סרטון שהפיקה הקהילה היהודית (צילום: אבי פרץ) (צילום: אבי פרץ)
    מתוך סרטון שהפיקה הקהילה היהודית

     

    29 נהרגו מהפיצוץ האדיר שמחק את הבניין ()
    29 נהרגו מהפיצוץ האדיר שמחק את הבניין

     

    בזמן הפיגוע הייתה בתו הקטנה של כרמון בת שנתיים, הבן הגדול בן 12. לנסיעה הזו הגיעה המשפחה בהרכב מלא - יחד עם נכדתו, אשתו הנוכחית ובתו מנישואים שניים. "זה מסע של המשפחות השכולות, הפצועים, למקום שבו איבדו משהו או מישהו. זאת יוזמה חשובה של משרד החוץ,

     יש לזה משמעות עצומה לנו כמשפחה, ובכלל להסברה הישראלית. הרי כולנו יודעים שמי שעמד מאחורי הפיגוע הנורא ההוא עומד גם היום מאחורי הניסיונות לפגוע בדיפלומטים ישראלים בחו"ל".

     

    דו"ח מיוחד של המוסד הישראלי, ה-CIA ושירות הביון הארגנטינאי שפורסם לפני מספר שנים, קבע בוודאות כי איראן היא זו שעומדת מאחורי הפיגוע בשגרירות בשנת 92' וגם מאחורי הפיגוע הנוסף שנתיים מאוחר יותר בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס, שבו נהרגו 89 איש ומאות נפצעו.

     

    לא נתתי לאיראנים לנצח

    כשהחשכה יורדת על בואנוס איירס ואנחנו מגיעים לעצרת הזיכרון של תנועות הנוער היהודיות בארגנטינה, אנחנו מבינים שלמרות השנים שעברו, הכעס עדיין כאן, וההדור שעוד לא נולד אז דורש היום צדק. "ב-20 השנים שעברו מאז הפיגוע איש מהמחבלים לא נתפס",

     מזכיר אחד המדריכים שדובר עברית. "הממשלה הארגנטינאית בשנות ה-90 הייתה מושחתת וטייחה את החקירה במתכוון. גם היום אנחנו עדיין דורשים שהאנשים הנתעבים שביצעו את הזוועה הזו יובאו לדין".

     

    גם אליסה בן רפאל רוצה צדק, אבל היא גם רואה את הניצחון. "זה קשה פי אלף כשצריך לגד לבד ילדים בלי אבא", היא אומרת על אובדן בעלה דוד, שהיה ציר בשגרירות. "זה קשה מאוד, אבל מאוד טוב, כי הצלחתי. לא ויתרתי, לא נתתי לאיראנים את ההצלחה שהם חיפשו".

     

    Read this article in English

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    כמו שדה קרב
    צילום: AFP
    סגן שר החוץ, דני איילון. ראש המשלחת
    אילן קליין
    צילום: אבי פרץ
    דני כרמון. התחיל מחדש
    צילום: אבי פרץ
    זהבה זהבי ז"ל
    אליאורה כרמון ז"ל
    עלי בן זאב ז"ל
    דוד בן רפאל ז"ל
    מומלצים