מאסטר הצניחה של צה"ל: "רק דביל קופץ ממטוס"
הכירו את רס"ב איתי נרדי, הסמכות העליונה להדרכת צנחנים, קיפול מצנחים ושליחת חיילים מגובה אלפי מטרים ליבשה. "מאסטר ריגר" הצניח ציוד בלבנון, עבר קורס בארה"ב עם חיילים מצבאות ערב, אבל גם הוא יודע: אין שום דבר נורמלי בצניחה
השעה היא 5:30 לפנות בוקר וברחבת המסדרים של בסיס תל נוף עומדים כמה עשרות חיילי צנחנים שמחכים להוראות המדריך שלהם בתרגיל החטיבתי. באופן רשמי למדריך קוראים רס"ב איתי נרדי, אבל כולם קוראים לו "מאסטר ריגר". למה? על כך בהמשך.
זאת תהיה בסך הכול הצניחה השנייה של החיילים - הראשונה עם ציוד - וברגעים האלה מאסטר ריגר עומד מולם בסרבל וסוקר אותם מלמעלה למטה: מוודא שהקסדה יושבת כמו שצריך, שכל האבזמים סגורים, ששק החפצים מחובר כראוי ושהמצנח הרזרבי מוכן למקרה הצורך. כמה דקות אחר כך כולם כבר במטוס והמטוס באוויר.
במהלך הטיסה מתברר שאחד החיילים חושש לקפוץ. "צריך לתת לו אקסטרה תשומת לב", מסביר נרדי. "ליוויתי אותו עד לדלת כדי להקל עליו. צנחן כזה יכול בקלות להינעל על הדלת עד כדי כך שלא ניתן יהיה לשחרר אותו. זה מסוכן מאוד, ופה, בין היתר, אני נבחן".
כתבות נוספות בערוץ החדשות של ynet:
- איראן דוחה את יוזמת אובמה: "לא נסגור את קום"
- אסתר פולארד בכתה אצל פרס: 'לא להיות אלמנה'
- בריטניה: מדען "הוליד 600 ילדים" בתרומות זרע
אבל המשבר מסתיים די מהר ותוך דקות אחדות המטוס מתרוקן. כל החיילים צנחו - גם זה שהיסס. רס"ב נרדי נושם עמוק ומסכם את הצניחה כהצלחה.
מצרי, לבנוני וישראלי קופצים ממטוס
הוא בתחילת שנות ה-30 שלו, נשוי ואב לשניים, והיחיד בצה"ל שמוסמך לטפל בכל אחד מהשלבים הקשורים במערך הצניחה בצה"ל: החל מקיפול המצנח, תיקונו, תפירתו ועד לשילוח הצנחנים מהמטוס. כיום הוא משמש קצין הדרכה ביחידת אספקה בהיטס בבסיס מרהו"ם של זרוע היבשה.
נרדי התגייס לצה"ל ב-1999 למסלול ייעודי של מדריכי צניחה שבסופו הוצב במרהו"ם. במהלך שירותו הסדיר מילא מספר תפקידי מפתח במרכז להטסה עד שבסוף 2006, במסגרת תפקידו במחלקת מצנחי כנף, נשלח מטעם זרוע היבשה לקורס "ריגר" בארצות הברית, שם רשם את כל ההסמכות הנדרשות ושם גם קיבל את הכינוי.
"הקורס אורך שלושה חודשים והגעתי אליו ישר אחרי מלחמת לבנון השנייה. יחד איתי היו חיילים מצבאות שונים, כולל מצרים, ירדן ולבנון", הוא מספר. "למעט בחור אחד מלבנון, שבכלל לא רצה לדבר איתי, היה מאוד נחמד איתם. בסופו של דבר אף אחד מאיתנו לא רוצה מלחמה. דיברנו על המלחמה, אבל התמקדנו בעיקר בלמידה. היו לי יותר נושאי שיחה משותפים איתם מאשר עם האמריקנים".
את הקורס סיים נרדי כחניך מצטיין עם ממוצע 98.8 במבחנים, ומשם חזר לשמש קצין הדרכה שאחראי על כל ההכשרות המקצועיות הקשורות למצנחים בצה"ל. עד כה הוא פיקד על שמונה קורסים של מקפלות מצנחים ומדי שנה הוא מעביר בין שניים לשלושה קורסים כאלה. מתוקף היותו "מאסטר ריגר", הוא חותם על כל הסמכה שמתבצעת בתחום.
"יש לי הרבה אחריות על הכתפיים", הוא מודה. "אני תמיד מלמד את הבנות שהן למעשה מצילות חיים. לצנחנים זה מובן מאליו שהם מקבלים מצנח ושהוא נפתח באוויר. זה לא משנה אם הצנחן חגור טוב או שהמדריך שלו עילוי, כי בסופו של יום הוא קופץ ממטוס, וצריך להיות דביל בשביל לעשות זאת. בגלל זה לא נותר לצנחן אלא לסמוך על המצנח".
טבילת אש במלחמת לבנון השנייה
תחושת האחריות באה לידי ביטוי במקרה של אל"מ (מיל') דרור פלטין, בעבר מפקד בית הספר לצניחה בתל נוף. פלטין נפצע ופרק את הכתף בעת קפיצה ממטוס מגובה 10,000 רגל והמצנח שלו לא נפתח.
המצנח הרזרבי, זה שנרדי קיפל, דווקא כן נפתח והוא למעשה זה שהציל את חייו של פלטין. "הידיעה שהצלת חיים היא הסיפוק הכי גדול שאתה יכול לקבל מהעבודה הזו", הוא אומר בגאווה.
זיכרון נוסף יש לנרדי ממלחמת לבנון השנייה. לאורך שנים הוא תרגל הצנחות ציוד בעת לחימה, אבל המלחמה בצפון הייתה עבורו טבילת אש. "העמסנו את המטוסים בציוד מגוון: אוכל, שתייה, תרופות, קשר, בגדים, צ'ופרים, וטסנו להצניח אותם לכוחות בלבנון", הוא משחזר. "היינו שני אנשים בלבד על המטוס, כדי לצמצם אבדות בנפש. ברגעים כאלה העבודה שלך מקבלת משמעות שונה. אתה מגיע, מכבה אורות, הרמפה נפתחת מתחתיך ואתה רואה את קרבות הירי למטה".
ברגע זה, אומר נרדי, חושבים על הגרוע מכול: "אם אנחנו טסים בגובה מאה מטר, עם אפוד קרמי ומצנח למקרה שיורידו אותנו – אז הכול רץ בראש. בסופו של דבר ביצענו את המשימה כמו שצריך, הלוחמים קיבלו את הציוד, ואנחנו חזרנו הביתה בשלום. אין סיפוק גדול מזה".
לפנייה לכתב/ת 
