לידיעת התל אביבים: מודיעין היא אחלה עיר

עד לא מזמן, אם הייתם שואלים אותי מה דעתי על מודיעין, הייתי שופך עליה דלי של זלזול ומקנח בטענה שהיא העיר הכי מבאסת במרכז הארץ. היא משמשת לי עיר שירות בשלוש השנים שאני גר במושב סמוך לה, ושנתיים מהן היו מלוות בקללות ובגידופים בכל פעם שבאתי איתה במגע. בימים של מצב רוח עכור היא אפילו הייתה מוסיפה לי זיגוג של ייאוש מעל הבאסה.

במהלך הזמן הזה התברר לי שאני מחזיק בדעת הרוב, בטח הרוב שלא גר במודיעין. משהו בעיר הזאת מעורר אנטגוניזם כמעט בכל אחד שבא בשעריה, משהו שמזכיר את "המופע של טרומן": סט תפאורה דו-ממדי שקם מן הגבעות, כוורת מלאכותית, עיר נטולת צביון. אין בה רבעים שכל אחד מהם נראה ומרגיש אחרת, אין בה את המרכז הישן, אין בה רחובות עם חנויות לטייל בהם, אין כלום. לא בית קפה אחד ראוי לשמו, אפילו לא גל ירוק ברמזורים. מקום מעפן, נו.

העניין הוא שבמהלך שנת השכנות השלישית לעיר גיליתי שחטאתי לה, כמו שחטאתם רובכם. חטאתי בניכור, בהתנשאות, בחוסר הבנה, והכי חמור: בראייה קצרת טווח. כי מודיעין - והנה הפצצה - היא מקום נעים ונוח. מקום שאפשר לעשות בו סידורים בלי פקקים ועם חניה בחינם, ככה בקטנה בין המדשאות והעצים. האמת, אולי כדאי שאעצור כאן, ופשוט אתן לכם להמשיך לזלזל בה ולשנוא אותה. זה רק ישאיר יותר מקום בשבילי. אבל כדי שלא נדבר סתם באוויר, הנה הם בכל זאת: חמישה דברים טובים שלא ידעתם על החיים בה.

1. אקסקלוסיביות. זה עשוי להישמע כמו טיעון מנומנם ומשעמם, אבל תוציאו רגע את הראש מהטוסיק המטרופוליני שלכם ותגלו שיש אחלה קטע בעיר שמי שלא צריך להיות בה פשוט לא נמצא בה. יש מקום לזוז. העיר מתרוקנת במהלך היום, זורקת את הגודש ואת הפיח לערים האחרות עם כל המגניבות המהבילה שלהן. מודיעין היא עיר שכל הגדולה שלה בכך שאין רצף אורבני בינה ובין ערי התעסוקה. וזה אומר שבסוף יום עבודה בגוש דן יש לך 11 קילומטרים של יערות אורנים על כביש 443 כדי לנקות את הראש ולהתנתק לפני הנחיתה בבית. קשה לקלוט כמה זה חיוני עד שלא חווים את זה בפועל.

2. התמצאות. עיר שבנויה על הרים ועל גבעות היא בדרך כלל חתיכת מלכודת. קחו לראיה את השכנה בקומה למעלה, ירושלים. לא סתם הדבר הכי מנחם בעיר הבירה שלנו הוא השלטים לתל אביב. הטופוגרפיה התלולה שולחת כל ציר שאתה נמצא עליו לכל מקום חוץ מלאן שנדמה לך; אתה מטפס וצולל, נבלע בוואדיות, צופה מראש ההר על מחוז חפצך ולא מבין למה כדי להגיע אליו צריך בכלל לחזור אחורה, לכיוון ההפוך. במודיעין לעומת זאת השפה פשוטה: שדרות וצירים ראשיים בתוך הגאיות, שכונות מגורים על הגבעות. זה אומר שאם מצאת את עצמך מטפס על גבעה ואתה לא גר עליה, אתה לא במקום הנכון. וזה אומר עוד שתוך פעמיים-שלוש אתה מתרשת על כל העיר. בתור דייר, אגב, כל מה שאתה צריך לעשות זה לנסוע מהבית בירידה ולהתחבר לשדרה, כי כמו בפתגם העתיק, גם במודיעין כל הדרכים מובילות לרומא: לקניון ולתחנת הרכבת.

3. זמינות. בכל אחת מהשדרות הראשיות בגאיות, שבמרכזן רץ פארק מטופח, מתחבא מרכז קניות שכונתי. אם השדרה ארוכה, יהיו בה אפילו שניים ושלושה כאלה. תכולתם אינה זהה, אבל במרחק דקה נהיגה או חמש דקות הליכה יש לבנאדם כל מה שהוא צריך: סופרמרקט, מספרה, בנק, מרפאה, וטרינר, פאסט-פוד, אופטימטריסט, הכל. והכל נמצא במבנה דו-קומתי פשוט עם חצר פנימית, בתוך פארק מוריק עם מגרשי חניה מוצללים ברובם. ואם כבר הגענו לחניה, אז יש. חניה כל הזמן, בכל מקום, ומה אתם יודעים - אפילו חינם. כן, במודיעין לא צריך להוציא כסף בשביל להעמיד את האוטו. קונספט חדשני, אה?

4. סביבה. המבנה הטופוגרפי של העיר ותכנון השכונות החכם שלה הביאו אותה למצב שכמעט אין בה בית שהחזית שלו פונה לקיר או לבית מעבר לרחוב. המערך המדורג פותח בפני רוב הדיירים את המינימום של הגבעה ממול (יותר מ-200 מטר של אוויר), את המדיום של השדרה ואת הפארק שרץ בתוכה, או את המקסימום של תצפית על כל מישור החוף עד הים. השכונות הקיצוניות זוכות לשלוט על השומרון מצפון, על גבעת תיתורה ועל הרי ירושלים במזרח, ועל עמק איילון בדרום (לא תאמינו איזו צניחה של גובה) ועל יערות בן שמן במערב.

אם אתם לא סומכים על המילה שלי, אז מדובר באוחזת דגל היופי לשנת 2009 של המועצה לישראל יפה. מאחורי העיטור הארכאי הזה מסתתרת עובדה פשוטה: זאת העיר עם הכי הרבה פארקים ושטחים ירוקים שאתם יכולים למצוא היום על המפה. זה מתחיל בפארק ענבה בלב העיר, ומתפצל הלאה לפארקים שעל השדרות הראשיות ולעוד עשרות גינות וחורשות. מבט קצר אל רעות, השכנה הוותיקה יותר, מגלה איך תיראה מודיעין בעוד עשור או שניים, כשכל העצים יגיעו לגודל מלא. רמז: הכוורת הלבנה הזאת הולכת לטבוע בירוק. אם זה לא מספיק, אז אתה יכול לעמוד בגבך לאחרון הבתים ותוך 50 צעדים להיות בטבע כמו שלא חלמת שיכול להיות 20 דקות מתל אביב. מדוד על השעון.

ואם כבר מדברים: חצי הדרך בין ירושלים לתל אביב על המפה יוצא 90% הדרך לירושלים על המפה הסינופטית. אין את הפאקינג לחות הזאת בקיץ, וזה עולם אחר.

5. ריאליזם. בואו לא נגזים. אין באמת חמישה דברים טובים להגיד על מודיעין.