שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    כך תדעו: האם הילד בשל לעלות לכיתה א'?
    השנה מתקרבת לסיומה ועבור הורים לילדי גן חובה זוהי נקודת הזינוק לקראת כיתה א'. איך יודעים אם הילד בשל למעבר ומה ניתן לעשות כדי לעזור לו להיות מוכן יותר? אלי זוהר ניב בקורס הכנה לכיתה א' - תוצרת בית. כתבה ראשונה בסדרה

    עברנו את פרעה, יצאנו לעצמאות, והנה אנחנו בישורת האחרונה ושנת הלימודים נראית פתאום קרובה מתמיד לסיומה. בימים האחרונים אני פוגשת לא מעט הורים חוששים, שילדיהם אמורים לעלות בשנה הבאה לכיתה א', ו"ים" של שאלות מציף אותם: האם הילד שלי באמת מוכן? האם יצליח לשבת בסבלנות על הכיסא כל כך הרבה שעות? האם יהיה תלמיד טוב? ימצא חברים ויהיה אהוב ומקובל בקבוצה? ולא פחות חשוב, האם אנחנו עשינו כל מה שניתן על מנת לעזור לו להגיע במיטבו לבית הספר? ואולי יש עוד משהו שניתן לעשות ופיספסנו, חלילה?

     

    זה בדיוק הרגע לעצור ולבדוק מה ילד צריך לדעת, אלו כישורים ומיומנויות הוא אמור לרכוש על מנת להיות מוכן באמת למשימת בית הספר, וכמובן מה אנחנו ההורים יכולים לעשות, מה כדאי ללמד, על מה לשים את הדגש, אפילו בזמן הקצר שנותר עד לתחילת שנת הלימודים הבאה. והכל באופן עצמאי, ללא קורסים מיוחדים ולחץ מיותר, מה שנקרא: "מוכנות לבית ספר תוצרת בית".

     

    כתבות נוספות של אלי זוהר ניב בערוץ הורים :

    "לא בא לי!"; 10 כללים להתמודדות עם התקף זעם

    "אבל למה את בוכה?"; 8 דרכים להתמודד עם בכי

    6 שינויים שיהפכו את ההורות שלכם לקלה יותר

     

    איך נדע שהילד שלנו בשל לכתה א'?

    והנה כבר אמרנו את המושג הראשון הכל כך חשוב, שעולה באופן טבעי כשאנו מדברים על מוכנות לכתה א': בשלות. אז מהי אותה בשלות שכולם מדברים עליה?

     

    ובכן, בשלות הינו מושג התפתחותי הקשור לזמן, ועוסק בתהליכים הקורים באופן טבעי וספונטני. לדוגמה, תינוק שמתחיל לזחול. זה יקרה, בלי שנעשה

    שום דבר מיוחד, סביב גיל שישה חודשים. גם אם מאוד נרצה לא נוכל לזרז את התהליך באופן משמעותי. יש כאן עניין של התפתחות המתרחשת צעד אחר צעד, כששלב אחד מוביל לשני באופן ליניארי (קווי). עד לאותו רגע התינוק שלנו עדיין לא בשל לזחול, אך בהחלט אנו נראה איך הוא מתקדם מתחנה לתחנה: אחרי שלמד להרים את ראשו, הוא הצליח גם להרים את כל פלג גופו העליון, למד להתגלגל ולהתהפך מהגב לבטן ומהבטן לגב, כשבשלב הבא הוא כבר נעמד על ברכיו, מתנדנד קדימה ואחורה, מחזק את שריריו והנה, יום בהיר אחד זה קורה - התינוק שלנו זוחל!

     

    אך אנו יודעים שישנם תינוקות הזוחלים מוקדם יותר, ואחרים - מתעכבים. אז האם זה רק עניין של בשלות? התשובה היא לא, גם המוכנות משפיעה והיא עוד מושג שחשוב להכיר. זהו התחום בו כן ניתן להשפיע וכאן אנחנו, ההורים, נכנסים לתמונה ויכולים לסייע ולקדם את ילדינו: לספק מרחב מאפשר יותר, לזָמֵן התנסויות, לעודד ולחזק.

     

    איך עושים את זה? אם נחזור לדוגמת התינוק הזוחל, ככל שהוא ישכב יותר על הבטן ולא על הגב, יבלה זמן ממושך יותר על הרצפה ולא בעגלה או בלול - כך הוא יגיע מהר יותר לשלב הזחילה. וזה כבר תלוי גם בנו.

     

    ואיך כל זה קשור למוכנות לכתה א'? כשאנחנו מדברים על מוכנות לבית ספר, מוכנות ללמידה, אנחנו שואלים למעשה האם הילד יהיה מסוגל להתמודד עם המשימה בהצלחה? לא מעט הורים טועים לחשוב שמה שילד צריך לדעת זה אותיות ומספרים ושזה אומר שהוא מוכן. זו המטרה העומדת מול עיניהם ולשם כך הם ירכשו חוברות עבודה ויתחילו "לעבוד עם הילד". במקרה הטוב, הוא ישתף איכשהו פעולה, תוך כדי התנגדויות, הסברים ושכנועים. במקרה הפחות טוב, הוא יסרב בכל תוקף ויפתח אנטגוניזם לכל דבר שיש לו צורה של חוברת - והנה "גול עצמי" שעוד נשלם עליו בהמשך הדרך.

     

    ואני רוצה להזכיר שבמושג "מוכנות לכיתה א'" אנחנו לא מדברים רק על קריאה או על תרגילי חשבון. יש כאן הרבה יותר מזה. על מנת שילד יחווה מעבר "חלק" יותר הוא צריך להיות מיומן בכמה וכמה מישורים, החוברים להם יחדיו ומאפשרים לו לצלוח את המטלות ביתר קלות.

     

    על אלו מיומנויות מדובר? אנחנו מחלקים אותן לארבע קטגוריות:

     

    1. התחום הפיזי-מוטורי

    התחום הפיזי-מוטורי עוסק במוטוריקה גסה ומוטוריקה עדינה. בתוך המוטוריקה הגסה אנחנו מדברים על היכולת ללכת באופן יציב, לרוץ, לקפוץ על שתי רגליים ועל רגל אחת, לדלג, לטפס על סולם, לעלות במדרגות, ללכת על קו מסומן בלי לאבד משקל עם עקב בצד אגודל, לכדרר, למסור ולתפוס כדור, ומטלות דומות נוספות.

     

    בתחום המוטוריקה העדינה אנו מצפים מילד שיוכל להשתמש בשרירים הקטנים של הידיים בפעולות הדורשות עדינות ודיוק כמו ציור, גזירה, קיפול דפים, השחלת חרוזים, קשירה של שרוכי הנעליים וקשרים בכלל, צביעה בתחום מוגדר, העתקת צורות, חיבור נקודות בקו וכדומה. כמו כן נדרשת מילד יכולת תאום עין-יד, הבאה לידי ביטוי בהעתקת צורות מצוירות מדף אחד לדף אחר, באופן מדוייק למדי.

     

    2. התחום השכלי

    התחום השכלי עוסק בכישורי שפה. פה אנחנו מדברים על אוצר מילים, על יכולת לקרוא בשם לחפצים בסביבה ולומר למה הם משמשים, יכולת להתבטא במשפט מורכב, כמו למשל לתאר מה רואים בתמונה וכו'.

     

    במקביל חשוב לבדוק אם הילד יודע למצוא מכנה משותף בין עצמים או דמויות ולהבחין ביוצא דופן, למיין על פי תכונה (צבע, גודל, שימוש), לחרוז חרוזים ("מה מתחרז עם שלום?"), להבין יחסי סיבה ותוצאה ("אם יש עננים בשמיים מה יקרה עוד מעט?") ורצף (כמו, למשל, ימי השבוע ומספרים בסדר עולה). כמו כן נראה אם הוא מסוגל לזכור רשימה של חפצים שציינו בפניו כמה דקות אחר כך (זיכרון לטווח קצר), והאם הוא מבין מושגים כמו שווה, שונה ודומה, שזו הכנה להבנת החשבון. לזה מתווספת הבנה של יחסי גודל (גדול-קטן, רחב-צר, גבוה-נמוך) ויחסי מרחב (מעל-מתחת,לפני-אחרי, בתוך-בחוץ).

     

    3. התחום החברתי

    התחום החברתי עוסק בקשרים הבינאישיים עם החברים: האם הילד יכול לשחק עם כמה חברים? האם הוא מסוגל להתמודד עם משחק שיש בו חוקים, או שזה מוציא אותו מדעתו והוא "מתמוטט" בכל פעם שהוא עומד להפסיד? עד כמה הוא מצליח לשתף פעולה עם החברים? האם הוא יודע לחכות לתורו, לוותר, להתחשב, להתחלק בחפצים, לעבוד בצוות וגם ליזום? ובכלל, האם הוא כבר יכול להישאר שם ללא ההורים? כן, גם זה חשוב.

     

    דבר נוסף שמצטרף לקטגוריה הזו הוא עד כמה הוא מסוגל לקבל מרות של מבוגר והאם הוא יכול לפנות לדמות בוגרת כשהוא צריך עזרה. הקשר לבית הספר ברור במקרה זה.

     

    4. התחום הרגשי

    התחום הרגשי, האחרון, קשור מאוד לתחום החברתי ומשחק תפקיד מרכזי בשאלת המוכנות לכתה א'. "הילד לא בשל רגשית" הוא משפט שנאמר פעמים רבות בנוגע לשאלה האם להעלות לכיתה א'. כאן מדובר על עצמאות ובגרות, הבאים לידי ביטוי בתחושה ש"אני גדול ואני יכול לטפל בעצמי", כלומר להתלבש לבד, לנעול נעליים, לעזור במטלות בבית, לפתור בעיות שאני נתקל בהן וכדומה.

     

    לשם כך ילד צריך להפנים שתי מיומנויות בסיסיות חשובות מאוד, שלא נולדים איתן אך רוכשים אותן בגיל צעיר, בעזרתנו האדיבה: היכולת לדחות סיפוקים והיכולת לעמוד בתסכולים. ילד שלא מסוגל להתמודד עם שתי מיומנויות אלו יתקשה מאוד בכל דבר שיעשה, ובבית הספר בפרט. תחשבו על מצב בו ילד צריך לשבת כמעט שעה ולמלא אחר הוראות המורה. ומה אם "לא בא לו?" והוא רוצה כרגע לצאת החוצה ולשחק, לאכול או שהיום כבר ייגמר ויבואו לקחת אותו? בנקודה זו יש משמעות גדולה מאוד ליכולת לדחות את הסיפוק ולהכיל את התסכול שעולה. אם היא קיימת - הוא יצליח לרסן את הדחף וליישר קו עם צפיות המורה והסביבה. ומה אם לא?

     

    באותה מידה הוא מאוד יתקשה להתמודד עם קשיים העולים מתהליך הלמידה. הרי לימודים זה קשה בהתחלה, לא תמיד זה מצליח, לא תמיד זה יוצא כמו שהוא רוצה. כמה תסכול יש בכך. והדחף הראשוני הוא לעצור הכל, לסגור את הספר, לקרוע את הדף. האם הוא יהיה מסוגל לאסוף את עצמו, להתעשת ולנסות שוב?

     

    כמות התסכולים שילד חווה בבית הספר על בסיס יום-יומי היא עצומה, גם מהמקום החברתי. ופה הוא חייב להפעיל את היכולות האלה, במידה והן קיימות. אין כאן גננת שתוותר כל הזמן, אין אמא ש"תציל".

     

    חשוב לציין שכמו בכל דבר אחר, גם כאן אנחנו מדברים על סקאלה. לא כל הילדים נמצאים באותו מקום בכל תחום. קיימים הבדלים אישיותיים וילד יכול להיות חזק יותר בתחום אחד - ופחות באחר. במקביל יש גם פער גדול מאוד בגילאים, של שנה ויותר, בין התלמיד הקטן ביותר לגדול ביותר באותה הכיתה ובגיל הזה יש לכך משמעות רבה.

    אתם יודעים איפה הילדים שלכם ממוקמים על הרצף?

     

    אני מזמינה אתכם לערוך במהלך השבוע הקרוב את הבדיקה הזו. בשבוע הבא נמשיך ונבדוק כיצד ניתן, בתנאים ביתיים ומהנים וכחלק מהיום-יום שלכם, לקדם ולחזק את הילדים בתחומים בהם אתם מרגישים שהם מתקשים.

     

    הכותבת היא יועצת משפחתית, מנחת קבוצות הורים בכירה מהמרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים. לאתר של אלי זוהר ניב לחצו כאן 
      

     


     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: Shutterstock
    כיתה א'. הוא מוכן גם רגשית?
    צילום: Shutterstock
    אלי זוהר ניב
    צילום: עדי ארד
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים