הייטק ביום רוק בלילה
חבורה של אנשי הייטק בסיליקון ואלי הקימו את להקת הקאברים "הפיתות", שהצליחה להקפיץ את הישראלים בצפון קליפורניה
מסיבת פורים במועדון קלאב פוקס ברדווד סיטי, קליפורניה. מאות ישראלים מצטופפים במועדון ומחכים בציפייה להופעה של להקת "הפיתות". כאשר חברי הלהקה עולים לבמה בתחפושות נוצצות הם מתקבלים במחיאות כפיים סוערות. במהלך הערב נותנת הלהקה מופע מלהיב ומרקידה את הקהל לצלילי מיטב הלהיטים המוכרים של להקת כוורת, משינה, צביקה פיק, תיסלם, מוניקה סקס, זוהר ארגוב ועוד רבים וטובים.
נדמה כי להקת הקאברים הישראליים שהוקמה לפני כחמש שנים בסיליקון ואלי עלתה על הנוסחה הנכונה והיא נותנת מענה לצמא הגדול שקיים פה למוזיקה ישראלית.
יורם צרפתי הסולן ומנהל הלהקה, רביב מור נגן גיטרה מובילה, שי שמלצר נגן בס, גיא ליבנה קלידן, תומר דיכטרמן מתופף וחגי השס סקסופוניסט. קאברים בלילה, ומה ביום? ביום כל ששת נגני להקת ה"פיתות" הם אנשי משפחה, בעלי משרות בתחום ההייטק.
יורם צרפתי ושי שמלצר מספרים כי החיבור בין חברי הלהקה נוצר דרך רשימת התפוצה של הישראלים באזור. "כך שההופעה הראשונה שלנו הייתה במסיבת יום העצמאות השנתית של ויצו. ולאחר שקיבלנו תגובות נלהבות התחלנו להופיע בפאב מקומי בקופרטינו ומשם עברנו להופעות ברדווד סיטי" מספר יורם.
שי: "ברגע שהתחלנו להופיע במסיבות גדולות, השם שלנו החל להתפרסם ברחבי היבשת והמודעות למוזיקה ישראלית גברה. תרמה לכך העובדה שהישראלים מאד מקושרים בתוך אמריקה עצמה והדברים עוברים מפה לאוזן".
בנוסף לקליפורניה,"הפיתות" הופיעו במילוואקי, שיקאגו ופורטלנד בפני קהילות יהודיות וישראליות. בנוסף, הלהקה מוזמנת כבר ארבע שנים ברציפות לאירוע יום העצמאות הגדול "ישראל בגנים" בסן פרנסיסקו - כשהשנה הלהקה הופיע ביחד עם הזמרת אפרת גוש. בחגיגות יום העצמאות של ישראל ה"פיתות" הופיעו לפני הקהילה היהודית בלאס ווגאס .
מה הסגנון המוזיקלי של הלהקה וממה הוא מושפע?
יורם: "שמה של הלהקה "הפיתות" משקף את סגנון הלהקה כמשהו מאד ישראלי וקליל באווירה של מסיבה. הרעיון הוא לעשות שירים של "פאן" שאנשים יוכלו לבוא לשעתיים לרקוד ולשמוח עם טעם טוב. ניסינו לקלוע לטעם של הקהל ולכן רוב השירים הם להיטי כיסוי של להקות וזמרים ישראליים מאז שנות ה- 70. בארץ המוזיקה התפתחה מאד אבל הקהל פה לא נחשף לזה, אלא אם כן מדובר בלהיט ניסינו לשים שירים מחמש שנים אחרונות אבל אין אותן אנרגיות בקהל".
שי: "זה עניין של ביקוש. בארץ אני מניח שלא היינו מנגנים מוזיקה ישראלית אלא קאברים לשירים אמריקאים ,אבל בארה"ב אין מוזיקה ישראלית וישנו געגוע לזה. אתה מגלה שהמוזיקה קושרת אותך לתרבות הישראלית. גם הקהילות היהודיות מזמינות אותנו כדי לשמוע משהו שונה מ"הבה נגילה" וכלייזמרים. בהופעה בפני הקהילה היהודית גם שילבנו הרצאה על התפתחות המוזיקה הישראלית ואת ההשפעות שהיא ספגה במהלך השנים.
איך העובדה שכולכם אנשי משפחות העובדים בהייטק משפיעה על העבודה בלהקה?
שי: "כל עניין הלהקה הוא תחביב .קודם כל התבססנו בעבודה עם הכנסה משתלמת והיא זו שמאפשרת לנו לקיים את הלהקה. בקליפורניה, תנאי העבודה והחיים הנינוחים מאפשרים לנו להשקיע יותר במשפחה ובתחביבים, כך שבבוקר אנחנו יוצאים לעבודה בהייטק ובערב אנחנו עם המשפחה או בחזרות והופעות של הלהקה. המשפחה גם מאד מפרגנת ומגיעה לכל הופעות והילדים לומדים עברית דרך השירים. אנחנו מנגנים ברמה גבוהה מאד וכמה מאיתנו הם בוגרי בית הספר "רימון" אבל לא היינו מגדירים את עצמנו כמוזיקאים. בחיי היום יום אנחנו נראים כמו חבורה של מתכנתי מחשב - ואנחנו מביאים איתנו ללהקה את תרבות העבודה הנהוגה בהייטק, כמו למשל חלוקת תפקידים: אני עוסק בשיווק ומרקטינג כמנהל מוצר בחברה, ולכן אני גם אחראי לשיווק הלהקה כולל פייסבוק ורשימות תפוצה. גיא כיזם עצמאי, שמתמחה בסטארטאפים ובקשרי לקוחות, אחראי לקשרים בין אנשי הלהקה ומחוץ לה, ויורם דואג לשמור על מוראל גבוה ואופטימיות כמנהיג של צוות מתכנתים".
יורם:"בשבילי השילוב בין העבודה בהייטק לבין הלהקה הוא שילוב מנצח. כמנהל פרוייקטים אני מרגיש שאני יצירתי בעבודה כמו במוזיקה. המוזיקה היא לנפש. מקבל ממנה ומהקהל בהופעות את האנרגיות. זה אמנם נשמע קצת מוזר - בבוקר להיפגש עם מנהלים בכירים ובערב להופיע על הבמה, אבל אנחנו עושים את זה באופן מכובד".
יורם מציין כי זהו תחביב שדורש הרבה זמן, השקעה ואנרגיה "בשלב מסוים כאשר לא התמודדתי עם העבודה ביום וכל הסידורים של הלהקה, העברנו את הטיפול בכך לורד רביד שמתפקדת כמנהלת ההזמנות של הלהקה. כמו כן, כי קשר בין שישה אנשים הוא לא פשוט לתחזוק. לעתים אנחנו צריכים לבטל הופעות כי אנו בסופו של דבר אנשי משפחה ועובדים במשרה מלאה, אך ברגע שהסכמנו שמדובר בכיף וב"הובי" זה הוריד הרבה לחץ ומתחים. בסופו של דבר, אנחנו נהנים בחזרות מידי שבוע, שם מבלים את מרבית הזמן ומביאים את השמחה הזו לבמה".
מה החלום?
יורם:"אם היית שואלת אותי לפני שלוש שנים הייתי אומר שהחלום הוא להגדיל את מספר המקומות בהם אנו מופיעים. עכשיו אני מבין שהשמיים הם הגבול. אנחנו נהנים להופיע במקומות שונים ולהביא לקהילות יהודיות וישראליות באמריקה את השמחה של המוזיקה הישראלית".
שי :"יהיה נחמד לשים סיכה בכל סטייט בארה"ב, אבל אני לא חושב שהשאיפה היא בקטע המקצועי. אנחנו לא עושים את זה בשביל הכסף, שבקושי מכסה את ההוצאות. התחביב הזה משתלב עם הצורך שלנו בקשר עם התרבות הישראלית בתור ישראלים שחיים פה ומרגישים שמשרתים את הקהילה בכך שמביאים לאזור מוזיקה ישראלית חיה ופועמת".
לפרטים נוספים:
www.thepeatot.com

