"אחי רצח". השופטים לא האמינו לדניאל מעוז

"אבא מתחיל לנמנם מול הטלוויזיה מול המשחק כדורגל. אני נכנס לשירותים, במבואת הכניסה לבית סמוכים לדלת הכניסה, אני מתארגן לקראת יציאה. מסתכל על המראה, מסתכל למטה ורואה שהשרוכים פתוחים. מתכופף לקשור את השרוכים כשהדלת פתוחה כדי חריץ, לא עד הסוף. אני שומע רעש מהדלת ומניח באותו רגע שזה אבי. כעבור מספר שניות אני שומע את קולו של ניר. שומע טון עצבני, לא שומע את טון השיחה. שומע את אבי מדבר, ממלמל. תוך שניות - הם מדברים, אני שומע את אבי צווח. אני רוצה לזוז ולא מצליח, אני מפחד לזוז. אבא שלי צווח משך כמה שניות, שומע קללה ואז את אבי צועק 'נורית משטרה'. יש כמה שניות של שקט, לא יודע להעריך בין חצי דקה לדקה, אולי ארבעים שניות. ניחוש גס".

כך תיאר בצהריים (יום ב') דניאל מעוז את גרסתו הנוכחית לרצח הוריו נח ונורית בביתם בירושלים באוגוסט 2011. למרות שורת ראיות מפלילות נגדו וגרסאות שונות לחלוטין שמסר בעדויותיו במשטרה, המשיך דניאל לטעון שהרוצח הוא אחיו התאום ניר, והמשיך לתאר: "אני שומע את אמי - צעקה שהיא בהלה אבל לא בקול רם. ואז אני שומע את ניר אומר לה 'תתרחקי'. זה לא בדקות, אולי חצי דקה. שומע אותה צווחת, צועקת 'הוא רוצח אותי, ירצח אותי'". במהלך הדיון ניכר היה שהשופטים מתקשים לקבל את גרסתו של מעוז.

משפט דניאל מעוז - דיווחים אחרונים ב-ynet:

דניאל מעוז מעיד: לא רצחתי, זה אחי התאום

אחיו של דניאל מעוז: המדינה התירה רצח אופי

השופט צבי סגל: "רוצחים את ההורים שלך ואתה מת מפחד?"

מעוז השיב: "אני יודע שניר בבית, לא יודע אם הוא לבד. יכול להגיד היום בדיעבד, שמאוד קשה עם זה שנשארתי בשירותים. אבל אם לא הייתי נשאר שם – כנראה שלא הייתי נשאר בחיים. זה בגלל הערכה שלי – אני וניר זה לא כוחות. פשוט לא כוחות. אני מעולם לא הלכתי מכות עם איש, לא הרמתי יד על איש - לא יודע מה זה. מת מפחד מאלימות. ברור לי שמדובר באדם מיומן ומאומן ולמיטב ידיעתי חמוש באקדח, כי הוא שוטר. אני לא יודע אם הוא לבד".

"שאלתי את ניר 'מה עשית?'" דניאל מעוז בבית המשפט, היום(צילום: גיל יוחנן)

מעוז המשיך בעדותו: "הוא מפיל אותי ובועט בי. אני לא מצליח לנשום מעוצמת הבעיטה. הוא שואל אותי בתדהמה 'מה אתה עושה פה?' ואז הוא אומר: 'אם תפתח את הפה אתה הבא בתור'. רוח הדברים היא מאיימת. אני לא זוכר מילה במילה. להערכתי, במשך דקתיים אני נאבק איתו ומתקשה לנשום. לא הייתה מטרה לתפוס אותו. לא עלה על דעתי שאצליח לגבור עליו. זינקתי עליו ושניות אחר כך מצאתי את עצמי על הרצפה".

סנגורו של מעוז, עו"ד דוד ברהום: "אתה על הרצפה, ניר יוצא, אתה קם ומה קורה?"

מעוז השיב: "אני קם, ניגש לסלון והדבר הראשון - אני רואה את הוריי מלאים בדם על הרצפה. רואה סכין בחזה של אבא שלי. ניגש לשלוף אותה. מנענע אותו, הוא לא מגיב והמחזה הוא נוראי. אני זורק את הסכין הצדה. אני מזהה שיש לי חתך באצבע. לא מרגיש שכואב לי".

השופט סגל: "מאיפה החתך?"

מעוז השיב: "אני מניח שכשתפסתי אותו בצווארון והוא הפיל אותי - נחתכתי. נדמה לי שלא היה לו סכין ביד, לא יודע אבל אין ספק שהוא השתמש בידיים כדי להיאבק בי. אחרי הבעיטה שקיבלתי גם הייתי בכזה מצב שלא נשמתי. אני שוטף את היד בשירותים – בכיור למעלה, וחובש במגבת. יורד למטה ודקות ארוכות – מרוב שאני רועד לא מצליח לכוון את היד מתחת לברז. מחשבה שכן עולה שאני יכול לציין – זה שנשארתי לסכין – שהחלטתי שאני לוקח אותה ושוטף אותה למעלה.

השופט משה דרורי הקשה: "למה לא הזמנת אמבולנס?"

מעוז השיב: "אמבולנס לא היה עוזר".

עו"ד ברהום: "ספר על הסכין..."

מעוז השיב: "שטפתי את הסכין כי אחזתי בו כששלפתי אותו. אני מבין בדיעבד שטביעות האצבע שלי על הסכין ולוקח אותו גם איתי".

עו"ד ברהום: "הוריך מדממים בתוך הבית. חשבת שהסכין תפליל אותך, שטפת ולקחת אותה. בנקודת זמן זו, מה עם משטרה? שכנים? אפילו טלפון לניר?"

מעוז השיב: "מה שניר אמר לי, על הרצפה, ואחרי שהבנתי למה הוא מסוגל ומתוך חוסר אונים, הידיעה שניר שוטר גם, לא חייגתי. אבל אין ספק שאם לא הייתי, וזה אני אומר היום, יכול להיות שפסיקים מהמחשבות האלה היו עוד אז כשאני מנסה לחשוב למה. הייתי בפאניקה, מבוהל ולא קראתי למשטרה. בוודאי שהנכון היה להתקשר למשטרה. אם הייתי עושה זאת לא הייתי כאן. להציל את הוריי כבר לא היה אפשר. אני בורח מהבית כי מהדהדת בי המחשבה שאולי ניר יחזור. לא מצאתי את הידיים והרגליים שלי".

ניר, גיא ותמר מעוז בבית המשפט(צילום: גיל יוחנן)

מעוז המשיך בעדותו: "אני יוצא מהבית והולך שמאלה לכיוון המקום שבו החניתי את האוטו. אני נועל את הדלתות ומחפש את הפלאפון. חשבתי שאני לא מתמודד לבד. מחפש בספסלים האחוריים ולא מוצא. יוצא מהמכונית ופונה שוב לכיוון הבית ומחפש את הטלפון והפעם אני לא נכנס, לא מסוגל. נכנס למכונית ונוסע. לתל-אביב – לדירה שלי. הגעתי לדירה שלי בתל-אביב. התפשטתי, התקלחתי, חבשתי את האצבע, התלבשתי. חולצת פולו שחורה וג'ינס כחול ואת הנעליים שאני נועל כעת. הגעתי להוריי בנעלי כדורסל וכשחזרתי לדירה נעלתי את אלה. כשנכנסתי לבית הוריי בפעם השנייה, החלפתי שוב לנעלי הספורט".

השופט סגל: "אתה רוצה להסביר את זה?"

מעוז השיב: "חזרתי לבית הוריי שעות אחרי האירוע הראשון – כדי לנקות את הזירה, כי אני בטוח שיגיעו אליי ויחשדו בי. כי הנסיבות שאני וניר חולקים DNA והיותי מהמר. הלכתי לדירה לנקות ולכן חזרתי לנעלי הספורט – לא רציתי להיכנס עם נעליים אחרות. הטלפון שלי היה בבית. הייתה לי שיחה מדודו (חברו של דניאל מעוז. א.ג) - שאל אם אני מגיע וביקש שאביא סיגריות ודברים. אמרתי אוקיי – יוצא לדרך. בדרך עוצר במאפייה שבה אנחנו קונים דברים – ביפו".

השופט סגל: "ראית עוד אדם חוץ מניר?"

מעוז השיב: "לא".

השופט המשיך: "למה שטפת סכין שרוצח השתמש בו והשאיר בוודאות סימנים שלך ושל הוריך?"

מעוז השיב: "אי אפשר להסביר ברציונל דברים שהם לא ברציונל. בפאניקה. הדבר הראשון שאני זוכר שמבחין בו זה בסכין הזו, ובאופן אינסטינקטיבי שולף. ברגע שאני שולף את הסכין אני נופל על הרצפה, עוזב אותו ופונה לאמי. שוטף ידיים ואז נזכר ומחליט לקחת אותו עמי. יודע מי דקר ויודע שהדוקר – אם לא הייתי נוגע בסכין – הוא היה הנאשם. ה-DNA של שנינו זהה ואני חייב לקחת את הסכין".

"הייתי חייב לקחת את הסכין". דניאל מעוז(צילום: גיל יוחנן)

השופט סגל הטיח בנאשם: "אתה מדבר על כספומט. חוב כספי. אתה שוכח דבר אחד - ההורים שלך שחוטים ואתה לא מזעיק עזרה?"

מעוז השיב: "לא שוכח לרגע. אני הבן שלהם. אוהב אותם, מעריץ אותם. אהבתי אותם".

השופט סגל: "ההורים שלך דקורים, לטענתך על ידי אחיך. אתה מוציא כסף וכו', אין לך הסבר לזה?"

מעוז השיב: "אין לי הסבר. גם אני לו הייתי יושב בכיסאך, וקטונתי, הייתי תוהה. מי שלא היה בנעליי לא יבין. וזה מה שקרה. גמרתי בדעתי לפני חודשיים שלושה לומר את האמת, וגם מה שלא נשמע טוב, ומה שלא נוח לי, הכול ייאמר. יש הרבה דברים שנראים רע. רושם רע. זאת האמת. לא אסטה ממנה כדי שזה ייראה טוב. מה שאני לא יודע להסביר אומר בבושת פנים שאין לי הסבר".

"לא ידעתי איפה קונים אקונומיקה"

מעוז המשיך בעדותו: "עשיתי עוד פעולות שאני לא יודע להסביר אותן. שאין מאחוריהן רציונל ברור. אם הייתי שומע על מקרה כזה, שאני לא מעורב בזה, יכול להיות שגם אני לא הייתי מאמין".

עו"ד ברהום: "ואז אתה מגיע לדירה בירושלים".

מעוז השיב: "חשבתי שאם לא אסע לנקות, יאשימו אותי בכל מקרה. ב-4:00 בבוקר בערך הגעתי לדירה בירושלים. החצים יופנו אליי, זה הסיכון שאני עומד בפניו באותו רגע. לכן אני רוצה לנסוע לדירה. יש לי אח שהיה שם ורצח - כמובן שלא יודה וכמובן שיספר סיפור אחר ויפנה אליי. בגלל שאני מהמר, בגלל שיש לי יחסים מעט עכורים עם האחים שלי סביב ההימורים. לכאורה האחרים נראים נורמטיביים, בפירוש לכאורה. גם אחותי וגם דודו מזה ואחרים אמרו שאני סוג של עוף מוזר, אדיש עם בעיות רגשיות. אני יודע שנפצעתי, יודע שיש DNA זהה לשנינו. יודע שיבואו אליי, שיש טביעות נעליים ואצבע בבית. אני לוקח אקונומיקה ושופך את תכולתה".

השופט דרורי הקשה: "אם אתה אומר שתכננת לנקות, למה לא קנית אקונומיקה בתל-אביב והסתמכת שיהיה בדירה?"

מעוז השיב: "תכננתי לנקות, לא חשבתי על אקונומיקה. חשוב שגיליתי את סגולות האקונומיקה רק אז. ידעתי שהוריי מחזיקים בחומרי ניקוי. בחרתי בזה כי זה מה שהיה מול עיניי. אגב, אין לי מושג איפה ב-3:00 בבוקר אפשר לקנות אקונומיקה".

השופט דרורי: "זאת לא הקושיה ביחידה".

דניאל מעוז עם הוריו נח ונורית

השופט סגל הרים את קולו: "אני רוצה להבין, אתה פוחד מאחיך ניר שביצע רצח ורצח את הוריך, אתה פוחד שהוא עלול לעשות עוד דברים ואתה לא מספר על זה? למה?"

מעוז השיב: "כיוון שאת הנעשה לא ניתן היה להשיב באותו רגע, אבל אם היה נודע הדבר הזה באותו זמן אני הייתי מאבד הכול מהבחינה הזו שכבר ברגע שהדבר הזה ייוודע אין לי טעם בחיי בכלל. המשמעות של חשיפת האמת באותה עת תהא רצח שלי, הוא היה רוצח עוד בן אדם, וחשבתי שאין טעם לחיי".

השופט סגל: "ואתה מוכן להשאיר את רצח הוריך בלתי מפוענח כשאחיך מסתובב חופשי?"

מעוז השיב: "בפירוש סברתי ואני סובר גם היום שמה שיש למשטרה יספיק כדי להבין מה קרה. לא לקחתי בחשבון שבשני מקרים שהיו קריטיים יגיע עד ראייה ויתבלבל ויגיד 'דניאל' במקום 'ניר'".

השופט סגל: "רצח בכלל ורצח של הורים בפרט זה לא דבר של מה בכך. אתה מחפה על אחיך ברצח הוריך כי אתה מפחד שהוא יחשוף את הנטיות המיניות שלך?"

מעוז השיב: "כן, אבל זו לא הסיבה היחידה. אני פחדתי שאם הוא ירגיש שהוא עם הגב אל הקיר, הוא יפגע בעוד אנשים".

השופט סגל: "אתה רואה כיצד רוצחים את הוריך".

מעוז השיב: "אני לא רואה. אני לא רואה. לא זה חשוב".

השופט סגל: "אתה בדירה בזמן שרוצחים אותם ואתה מוכן לחפות על כך? תסתכל עליי".

מעוז: "המשמעות של חשיפת האמת באותו זמן שזה היה גם רצח שלי. הנחתי שכל עוד ניר מעוז חושב שאני לא אספר מה קרה הוא מרגיש בטוח".

השופט סגל: "והיית מוכן להשאיר את רצח הוריך בלתי מפוענח, שאחיך יסתובב חופשי?"

מעוז השיב: "לא, אני הייתי סבור שמשטרת ישראל תבין מה קרה. אני קורבן עבירה כמו שאחי הרוצח הקפיד להגיד כאן באולם למשמע הדברים המבישים האלה. בעוד

הוא מקפיד לא להיות פה כי הוא יודע שאני אפנה אליו בתחנונים שיגיד את האמת, שיגיד מה היה. אחרי שנים של טרור ופחד עשיתי מה שעשיתי. עד לפני חודשיים שחשפתי את מערכת היחסים הזו, האחיזה שלו בי הייתה כזו שאני לא מצליח אפילו לתאר במילים".

מעוז אמר עוד כי "הפחד מניר עוד לפני שהוא רצח את ההורים היה פחד מפלצתי, אז אחרי שהוא רצח אותם... אני יודע דבר אחד. הוא רוצח, הוא אלים, הוא חמוש, הוא יעשה הכול והוא עלול לפגוע בעוד אנשים רק אם אני אדבר. אם אני לא אדבר הוא לא יפגע בעוד אנשים". 

לפני ההפסקה בדיון הכחיש דניאל מעוז שרצח את הוריו ואמר כי "הרוצח יושב...", ואז עצר והסתכל אל המקום שבו ישב אחיו התאום ניר ותיקן: "הוא יצא מהאולם". האח ניר עזב את אולם בית המשפט בתחילת העדות ולא חזר.

יצוין כי בתחילת החקירה טען מעוז כי כלל לא היה בירושלים ביום הרצח ואז שינה גרסה וטען כי היה בעיר, אך לא הגיע לבית הוריו. לאחר שהוצגו לפניו עוד ראיות שינה מעוז שוב גרסה ואמר כי למעשה שהה בדירה ונאבק עם הרוצח. לבסוף, לאחר שהתברר לו כי ה-DNA שלו נמצא בדירה, בחר מעוז בקו הגנה קיצוני במיוחד וטען כי ניר, אחיו התאום, הוא למעשה הרוצח.